"מבקר המדינה שב ובדק את מערך הפיקוח והאכיפה של המשרד להגנת הסביבה ומצא כי מרבית הליקויים שעליהם התריע בדוח שפרסם על המערך במאי 2019 לא תוקנו". כך עולה מדוח מעקב חריג, שפרסם היום המבקר בנוגע לכישלון של המשרד בפיקוח ואכיפה סביבתיים, בהמשך לאותו הדוח המקיף, החריף ושאינו משתמע לשתי פנים, שפורסם בשנת 2019.
כמו בפעם הקודמת, גם עתה עולה מהדו"ח שאין במשרד ראייה ועשייה מתכללות ומשולבות בנושא הפיקוח והאכיפה, שנעשה שימוש חלקי בלבד בסמכויות של המשרד על פי חוק, שהמשרד מעדיף הסדרה על פני אכיפה מנהלית ובטח ובטח על פני אכיפה פלילית, ושהתהליכי האכיפה איטיים ולא נחושים. אבל לפי הדו"ח החדש והמצוין של משרד המבקר, וכמה שהמילה הזו מהדהדת ומתחדדת מול חומרת הממצאים, לא רק שהכשלים לא השתנו הם אפילו התעצמו.
על אף הדוח החמור ההוא משנת 2019 והבטחות המשרד להגנת הסביבה לתקן את הכשלים, ולמרות שהסיכונים הסביבתיים רק הולכים וגוברים, לרבות זיהום האוויר, הקרקע ומקורות המים, ופגיעה בסביבה הטבעית, על השטחים הפתוחים והמגוון הביולוגי שבה, ובבריאות הציבור, מצא המבקר כי יש "ירידה בפיקוח במפעלים, מיעוט פעולות אכיפה מינהליות ובעיקר פליליות באופן שעלול לפגוע בהתרעה נגד מעוולים סביבתיים".
זאת ועוד, על פי הדוח, "בביקורת עלה כי ב-60% מהמפגעים הסביבתיים המהותיים (2,203 מתוך 3,674) שתועדו בין 2018 ליוני 2022, לא ננקטו כלל אמצעי אכיפה". כמו כן, "מתוך 16 תקנים בתחום הפיקוח והאכיפה שאושרו ב-2017 ישנם רק תשעה תקנים מאוישים", ו"מספר הביקורים שערך המשרד להגנת הסביבה במפעלים בכל המחוזות ירד בשנים 2018 - 2021 בכ-44% (מ-5,680 ל-3,182 ביקורים)". והמסקנה מכל הנתונים הללו נותרה לצערנו בעינה, כמו מהדו"ח הקודם מ-2019: המשרד להגנת הסביבה לא עושה את עבודתו נאמנה.
פעם אחר פעם כתבתי על אוזלת ידו של המשרד להגנת הסביבה בפיקוח ואכיפה. מנגד, המשרד טוען שוב ושוב שהוא מבצע אכיפה לא מתפשרת, ולראייה רק לאחרונה השית שני קנסות גדולים: האחד בסך כ-6 מיליון שקלים על נשר רמלה, בגין פליטת חלקיקים וכספית בארובות המפעל, והשני בסך 18 מיליון שקלים על כרמל אולפינים מקבוצת בזן, בגין אי עמידה ביעדי פליטה.
הסכומים הללו אולי נראים גבוהים, אבל הם קטנים מאוד ביחס לרווח של אותן חברות מזהמות, והם אינם מרתיעים, כיוון שמדובר באכיפה ברף הנמוך ביותר. יתרה מכך, מרבית פעולות האכיפה שכן מתקיימות החלו בשל אכיפה ציבורית שלא הותירה למשרד ברירה.
פיקוח ואכיפה הן מהפעולות החשובות של המשרד להגנת הסביבה. למעשה ללא המערך הזה, שפועל במורד הזרם או אם תרצו בקצה הצינור, אין כמעט משמעות לדרישות הרגולטוריות במעלה הזרם, למשל לדרישות בהיתרי הפליטה הניתן למפעלים, הקובעים מה יוכלו לפלוט וכמה לצד דרישות הניטור וההגנות הסביבתיות. זאת ועוד, ללא אכיפה והרתעה אין גם הפחתה משמעותית בפליטות.
לאחרונה, עם הקמת הממשלה החדשה, הזדעקנו כולנו מההסכמה הקואליציונית להעביר את המשטרה הירוקה מהמשרד להגנת הסביבה למשרד לביטחון לאומי, ומהחשש שללא זרוע אכיפה, גם המעט שקיים לא ישאר. בד בבד, כבר שנים ארוכות מנסה המשרד להגנת הסביבה לקדם תחת הכותרת של "רגולציה חכמה" רפורמה של רישוי משולב, שיאחד את כל ההיתרים והאישורים הסביבתיים שמנפיק המשרד לגופיים עסקיים על פי חוק: היתר פליטה לאוויר, היתר הזרמה לים, היתר רעלים ותנאים סביבתיים ברישיון עסק, להיתר אחד שינתן פעם בעשור.
הטענה המרכזית שעולה בהקשר זה מהמשרד היא שכך ניתן יהיה לתכלל ולשקלל את כלל ההיבטים הסביבתיים המושתים על התעשייה, לתת לתעשייה ודאות גדולה יותר ולהפחית את הבירוקרטיה על המפעלים ועל המשרד. המשרד גם טוען שוב ושוב, שקידום הרישוי הסביבתי המשולב יאפשר לו לקבל תוספת תקציב, הן למערך הרישוי והן למערך הפיקוח והאכיפה. אולם המהלך, שמקודם במרץ בימים אלו כחלק מהסעיפים של חוק ההסדרים, טומן בחובו גם הקלות מפליגות לתעשייה, ובעיקר אפשרות להגיש השגות על דרישות אנשי המקצוע של המשרד למנכ"ל המשרד, שהוא מינוי פוליטי, או לוועדה חיצונית ולא מקצועית בתחום, במיוחד אם הדרישות משיתות, לכאורה, עלויות כלכליות גבוהות.
פרופ' עדי וולפסוןצילום: דוד גרינשפןפעולות הביקורת של מבקר המדינה מראות שוב ושוב שהמשרד להגנת הסביבה לא עומד בדרישה הבסיסית של פיקוח ואכיפה על הגופים המזהמים וגם לא מנסה לשפר את המצב. מאז הדוח הקודם התחלפו במשרד כמה וכמה שרות ושרים ומנכ"לים ומנכ"ליות, אבל במערך הפיקוח והאכיפה לא השתנה דבר, ונדמה כי לא מדובר ברשלנות, אלא במדיניות.
בשונה מהמשרד להגנת הסביבה, משרד מבקר המדינה הוא לא גוף ביצועי והוא לא יכול לאכוף על המשרד להגנת הסביבה לעשות שינוי, אבל הכנסת והוועדה לביקורת המדינה יכולות וצריכות לפעול ולדרוש את השינוי. הנתונים שהמבקר מפרסם היום צריכים להדיר שינה מעיינינו, בטח ובטח במדינה קטנה וצפופה כמו מדינת ישראל, ובטח ובטח כשהמשרד מקדם שינויים והקלות ברגולציה. יתרה מכך, המעקב של המבקר בנוגע למערך הפיקוח והאכיפה של המשרד להגנת הסביבה מציג את החשיבות שהוא רואה בנושא וגם מאותת לציבור שוב ושוב שהמשרד להגנת הסביבה מפקיר את הסביבה הטבעית ואותנו. אבל השורה התחתונה של הממצאים שמעלה המבקר היא שחייבים לעשות רפורמה מקיפה במשרד להגנת הסביבה, ושאי אפשר להמשיך ולהקים מפעלים תעשייתיים, תחנות כוח וכדומה אם אין מי שדואג לבריאותנו.
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
