הפלישה של רוסיה לאוקראינה הציבה סימן שאלה גדול לגבי עתידה של תחנת החלל הבינלאומית, סמל לשיתוף פעולה ארוך שנים בין ארצות הברית לרוסיה לאחר המלחמה הקרה. בתחנת החלל הבינלאומית עובדים וחיים זה לצד זה ב-21 השנים האחרונות אסטרונאוטים מארצות הברית, האיחוד האירופי ויפן לצד קוסמונאוטים מרוסיה.
3 צפייה בגלריה
תחנת החלל הבינלאומית
תחנת החלל הבינלאומית
תחנת החלל הבינלאומית
( צילום: נאס"א)
ראש סוכנות החלל הרוסית, דמיטרי רוגוזין, הזהיר כי הסנקציות האמריקניות "עלולות להרוס את שיתוף הפעולה שלנו". הוא הוסיף כי פלטפורמת המחקר בחלל לא תחזיק מעמד ללא עזרת ארצו.
כעת נמצאים בתחנת החלל הבינלאומית שבעה בני אדם, שני קוסמונאוטים רוסים - אחד מהם הוא אנטון שקפלרוב – המשמש כמפקד התחנה; ארבעה אסטרונאוטים אמריקנים ואסטרונאוט גרמני. בכל כמה חודשים מתחלף מפקד התחנה, כשבחודש הבא המפקד יהיה האסטרונאוט האמריקני תומאס מרשברן. משנת 2011, אז הפסיקה ארצות הברית את פרויקט מעבורות החלל, ועד מאי 2020 נעזרו האמריקנים ברוסיה בשיגור אסטרונאוטים לתחנת החלל הבינלאומית. אבל כעת האמריקנים אינם תלויים ברוסים בשיגור בני אדם לחלל.
מומחים רואים באיומים של ראש סוכנות החלל הרוסית כלחץ פוליטי, בהתחשב בהסתמכותן של שתי המדינות זו על זו בחלל. אבל הדבר יכול לזרז את סוף שיתוף הפעולה ארוך השנים בין ארצות הברית לרוסיה בתחנת החלל.
רוסים לצד אמריקנים. תחנת החלל באפריל 2021
(צילום: נאס"א)


"אף אחד לא רוצה לסכן את חייהם של אסטרונאוטים וקוסמונאוטים על ידי תמרון פוליטי", אמר פרופ' ג'ון לוגסדון מאוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון.
תחנת החלל הבינלאומית, המאוישת ברציפות על ידי אסטרונאוטים וקוסמונאוטים מאז סוף 2000, מחולקת לשני חלקים – אמריקני ורוסי.
נכון לעכשיו תחנת החלל הבינלאומית תלויה במערכת הנעה רוסית על מנת לשמור על מסלולה בגובה של כ-400 ק"מ מעל פני כדור הארץ, כאשר האמריקנים אחראים על מערכות החשמל ומערכות תומכות חיים.
רוגוזין התייחס לתלות המשותפת של ארצות הברית ורוסיה בסדרה של ציוצים, שפורסמו זמן קצר לאחר שנשיא ארה"ב ג'ו ביידן הכריז על סנקציות, הכוללות גם את תעשיית התעופה והחלל של רוסיה. "אם תחסמו את שיתוף הפעולה איתנו, מי יציל את תחנת החלל הבינלאומית מיציאה בלתי מבוקרת ונפילה על שטח ארצות הברית או אירופה", כתב מנהל סוכנות החלל הרוסית, שהוסיף כי התחנה אינה עוברת מעל חלק גדול משטחה של רוסיה.
בסוכנות החלל האמריקנית נאס"א הגיבו בהודעה לקונית: "אנחנו ממשיכים לעבוד עם כל השותפים הבינלאומיים שלנו, כולל תאגיד החלל הרוסי הממלכתי, למען הפעילות הבטוחה והשוטפת של תחנת החלל הבינלאומית".
3 צפייה בגלריה
האסטרונאוט האמריקני סקוט קלי בנחיתה בקזחסטן. המריא ונחת לחלל בחללית סויוז
האסטרונאוט האמריקני סקוט קלי בנחיתה בקזחסטן. המריא ונחת לחלל בחללית סויוז
האסטרונאוט האמריקני סקוט קלי בנחיתה בקזחסטן. המריא ונחת לחלל בחללית סויוז
(צילום: רויטרס)
ג'ולי פטרין-ז'וסק, שחיברה ספר על תחנת החלל הבינלאומית, אמר כי רוגוזין "הוא דמות פוליטית, שידועה כנאמנה מאוד לשלטון פוטין" ויש לו היסטוריה של הצהרות מסוג זה. לדבריה, שבעת האסטרונאוטים והקוסמונאוטים שנמצאים כעת בתחנה הם אנשי מקצוע מוכשרים וסביר להניח שלא יושפעו מהנעשה בכדור הארץ. "לרוב האסטרונאוטים בעשורים האחרונים יש ניסיון בתחנת החלל הבינלאומית והם קשורים מאוד לשיתוף פעולה בינלאומי", היא אמרה.
יתרה מכך, הוסיפה פטרין-ז'וסק, כי אם רוסיה תפרוש מתחנת הבינלאומית, היא תישאר ללא קוסמונאוטים בחלל, אלא אם היא תפנה במהירות לסין, הבונה בימים אלה תחנת חלל חדשה ובה שוהים כיום שלושה אנשי צוות.
לשיתוף הפעולה האמריקני-רוסי בחלל יש היסטוריה ארוכה מאוד, שהחל עוד בשיא המלחמה הקרה. אבל שיתוף הפעולה ידע עליות ומורדות. לאחר שארצות הברית הייתה הראשונה להנחית בני אדם על הירח, הנשיא דאז ריצ'ארד ניקסון חיפש שותפים לתוכנית החלל היקרה. הוא הזמין בעלות ברית כדי להצטרף לתוכנית מעבורות החלל.
"במקביל הוא והנרי קיסינג'ר החליטו להשתמש במשימה משותפת אפשרית של ארצות הברית וברית המועצות בחלל כסמל של תהליך הפסקת מתיחות בין מדינות", אמר פרופ' לוגסדון. הדבר הוביל למשימת אפולו-סויוז ב-1975, כאשר חלליות מארצות הברית ומברית המועצות חברו זו לזו באירוע ששודר ברחבי העולם.
3 צפייה בגלריה
נחיתה של סויוז בקזחסטן
נחיתה של סויוז בקזחסטן
נחיתה של סויוז בקזחסטן
(צילום: AP)
השותפות הייתה אמורה להתרחב עוד יותר, עם משימות אפשריות של מעבורות חלל אמריקניות לתחנת חלל רוסית, אבל הנשיא ג'ימי קרטר ביטל את התוכניות לאחר שברית המועצות פלשה לאפגניסטן. עם קריסת ברית המועצות הגיעו גורמים רוסים לממשל קלינטון, בנוגע לרעיון המיזוג, שסלל את הדרך לשיתוף הפעולה בתחנת החלל הבינלאומית.
תחנת החלל הבינלאומית התמודדה עם סערות בעבר – בעיקר בעקבות הפלישה הרוסית לחצי האי קרים ב-2014, אבל המתיחות הנוכחית, שלדברי פרופ' לוגסדון היא החמורה ביותר מאז משבר הטילים בקובה ב-1961, עשויה לסמן את "תחילת הסוף" של שיתוף הפעולה.
בסוכנות החלל האמריקנית מקווים שהתחנה תמשיך לפעול עד 2030, אז היא תתרסק באופן מבוקר באזור שומם בדרום האוקיינוס השקט. רוסיה, לעומת זאת, לא התחייבה להמשיך את שיתוף הפעולה בחלל מעבר לשנת 2024. "אני חושב שאם המצב הנוכחי לא ייפתר במהירות, הדבר יכול להשפיע על הרצון הרוסי להישאר במעורבות בתחנה, או על הרצון של ארצות הברית להשאיר אותם מעורבים", אמר המומחה האמריקני.