חג סוכות מתאפיין יותר מכל בסוכה אותה אנחנו מקימים לזכר הסוכות בהן דרו בני ישראל בעת שהותם במדבר. הסוכה היא מבנה ארעי המשמש לתקופה קצרה, אך לפרקים יכולה לשמש גם לפרק זמן ארוך יותר במקומות בהם תנאי המחיה נוחים. מסתבר שגם בעולם החי ישנם לא מעט מבנים ארעיים אותם בונים בעלי חיים שונים המשמשים אותם לתקופות קצרות או ארוכות. אספנו כמה דוגמאות בעזרת דותן רותם, אקולוג שטחים פתוחים ברשות הטבע והגנים.
מחילות ומאורות
בעלי חיים רבים חיים במחילות או מאורות אותן הם חופרים. לרוב מאורות מיוחסות ליונקים כמו הזאב, התן, השועל ויונקים גדולים אחרים ואילו מחילות נחשבות כיותר קטנות ומשמשות יונקים קטנים כמו מכרסמים. בשני המקרים מתבצעת חפירה על ידי הגפיים הקדמיות מסולק עפר ובעל החיים נכנס מתחת לפני הקרקע.
אתרים כאלו יכולים לשמש לעונה אחת או למספר שנים. הכניסה למחילה מקנה הגנה אך גם שינוי משמעותי בטמפרטורת הסביבה. מתחת לפני הקרקע אפילו מספר סנטימטרים הטמפרטורה יציבה או משתנה באיטיות. כך למשל, בעלי חיים המתחפרים בחול יכולים לחמוק מהטמפרטורות הגבוהות השוררים על פני החול ובכך לחסוך אנרגיה רבה הנדרשת לקירור הגוף ולאבד פחות נוזלים לסביבה. כמובן שגורים הנמצאים במחילה מוסתרים מפני טורפים פוטנציאלים המשחרים בחוץ.
קינים של ציפורים
אולי המין ה"סוכתי" ביותר היא הציפור האוסטרלית הנקראת בעברית סוכי. הזכר בונה סוכה אליה הוא מזמין את הנקבה שם הוא מחזר אחריה. וכיאה לסוכה הוא אף מקשט את סביבותיה בעלים, באבנים צבעוניות או בדברים נוצצים אותם הוא אוסף. ישנם כמה עשרות מיני סוכי ולכל אחד סוכה אופיינית. הסוכה אינה הקן ומשמשת למשיכת תשומת לב הנקבה ולחיזור.
מעבר לסוכי, ציפורים רבות בונות קינים המשמשים להן כבית ארעי לתקופת הקינון. במקרים רבים מקנני החורים הן ציפורים צבעוניות מאוד כמו השרקרקים והכחלים אותם ניתן לראות במקומות שונים בישראל. בשרקרק הגמדי ניתן לצפות בעין גדי ובנחל ערוגות ולכל אורך בקע ים המלח. השרקרק המצוי חולף פעמים בשנה בשמי הארץ בלהקות גדולות ואוכלוסיות קטנות מקננות בשמורת חוף גדור, בשמורת החולה ובמקומות רבים נוספים.
בניית הקן לא תמיד משותפת לשני הזוויגים. למשל במין צופית, המצויה רבות בגינות הציבוריות בערים ובישובים הכפריים, הנקבה אמונה על מצוות בניית הקן בעוד הזכר שר ומכריז על הטריטוריה מסביב. לעומת הצופית, אצל הדרורים, הזכר אמון על בניית הקן. בימים חמים הדרורים מפזרים מים על הקן והרוח העוברת בין הזרדים מצננת מעט את האוויר בתוך המבנה הסגור.
לעומת שני האחרונים בהם הקן בנוי ומושקע הרי שקיניהן של הצוצלת והתור הוא קן של כמה זרדים המונחים ברישול זה על גבי ומצליחים אך בקושי לתמוך את הביצים. לפחות המתבונן מתחת לקן יכול לראות כוכבים דרך הסכך.
חורים בעץ
הנקר הסורי המעטר את החורש הים תיכוני והגנים הציבוריים. הוא חופר לתוך העץ בעזרת מקורו החזק ויוצר מספר חורים. בכל יום הוא יכול להימצא בחור אחר מלבד עונת הקינון, שם מתמקם הנקר בחור קבוע למשך עונת הקינון.
לא רק הנקרים חופרים בעץ. בישראל מוכרים מספר מינים של חיפושיות ממשפחת היקרוניות. מינים אלו יוצרים קדח קטן בעץ ומטילים לתוכו ביצה. הזחל הבוקע מתחפר לתוך גזע העץ וקודח את דרכו הלוך והעמק לתוך הגזע. גורלו של העץ נחרץ ולא לטובה וחלק מהמינים נחשבים למזיקים קשים בחקלאות. בטבע הן חלק ממחזור החיים. בעיקר נפגעים עצים בוגרים או חולים והתהליך הוא חלק מהמחזור הטבעי.
בית תת מימי
הזחלים מסדרת שעירי הכנף – Trichoptera – בונים "בתים" בתוך מפלונים בנחלים איתנים. לכל מין מבנה אופייני בתוכו מסתתר הזחל ומדי פעם הוא מגיח מתוכו ומנסה לתפוס חלקיקי מזון הנסחפים בזרם המים. הבית מסווה אותו מפני דגים וטורפים אחרים. זרם חזק במיוחד או מטילים ההולכים במים עלולים לנתק את הזחלים אז עליהם להיאחז מחדש ולבנות מבנה ארעי חדש. בבגרותם הם מתגלגלים ליצור מכונף המעופף מעל למים.
כחלק מפעולות הממשק למען הטבע, רשות הטבע והגנים מותירה מקטעי נחלים איתנים בהם כניסת המטיילים מוגבלת על מנת לשמור גם על מינים מיוחדים אלו וגם על מינים רבים אחרים העלולים להיפגע מהדשדוש במים.
סוכה שקופה ללילה
את הדג תוכינון ניתן לראות בעת צלילה בשמורת חוף האלמוגים באילת. זהו דג פעיל יום ומכרסם אלמוגים בעזרת לסתות חזקות. בלילה נכנס הדג לתוך שונית האלמוגים ועוטף את עצמו בריר שקוף השומר עליו מפני טפילים וטורפים פוטנציאלים. למחרת בבוקר הוא פורץ דרך המעון הלילי וחוזר לפעילות.
מטווה קורים המגונן מטורפים
את דובון הקורים אנו מכירים בעיקר בזכות זחליו השעירים. בטיולים, בסתיו המאוחר ועד לאביב רואים מקבצים של זחלים מתחת למטווה קורים צפוף. זהו מתווה ארעי אותו מפרישים הזחלים על מנת לגונן על עצמם בפני טורפים. הזחלים מכלים את המזון מתחת לקורים ואז עוברים יחד לכתם המזון הבא סוככים על עצמם במתווה חדש וחוזר חלילה. הזחלים הבוגרים מתגלמים מהם יוצאים עשים בצבעי שחור לבן עם תבנית צבע אוינית.
כוורות
בישראל שלושה מינים של צרעות נפוצות הבונות כוורות עונתיות. הצרעה המזרחית (דאבור), צרעת הפלך (פלכית) והצרעה הגרמנית. באביב המלכות ששרדו את החורף מגיחות מהסדקים בהן הסתתרו ומתחילות בבניית הקן. הן בונות תאים, מטילות פנימה ביצים, מחדירות מזון ואוטמות את המכסה. עד מהרה בוקעים פרטים חדשים וכך במהלך הקיץ והסתיו הכוורת גדלה.
בעוד הצרעה המזרחית והגרמנית בונות את קיניהן בתוך הקרקע, הפלכית יוצרת קינים דקורטיביים המוצמדים לענפי צמחים יבשים. לקראת בוא הגשמים - מתות מרבית הצרעות ורק המלכות שורדות על מנת לחדש את הדור הבא באביב. הקינים, שמרביתם עשוי מחומר פריך מתפרקים בגשם וברוח.
קצפית
בטיולי הסתיו המאוחר החורף והאביב ניתן לראות קצף לבנבן על צמחים עשבוניים. נראה שמישהו לא מנומס עבר וירק על העשב. המציאות מעט שונה. מדובר בהפרשה מגוננת של יצור קטן המוכר כ- "ציקדת הקצף" או "קצפית".
הציקדה היא חרק המוכר לנו יותר מקולות הזמזום או הצרצור הנשמע במשך היום בחורש ביער או שטחים החקלאיים. את הקול החזק מפיקים הבוגרים על ידי חיכוך מהיר של הכנפיים כנגד הגוף. במקרה זה מדובר בזחלים (הנראים כמו הבוגרים) שאת הנוזל להפקת בית הקצף מפיק הזחל מהעצה של הצמח עליו הוא מתיישב.
