המסע בעקבות פרופ' עמוס קלונר
(צילום: ניצן דרור)
פרופ' עמוס קלונר ז"ל, שהלך לעולמו בשנה שעברה, היה ארכיאולוג מצטיין ופורץ דרך - שמחקריו הרבים והתגליות המופלאות ויוצאות הדופן שחשף בעיקר בשפלת יהודה ובירושלים, פתחו בפני הציבור הישראלי צוהר מרגש לימי בית שני ואת היכולת המושלמת להתחבר ולהכיר את אורח החיים הקדום והמסקרן של אבות אבותינו ותרבויות נוספות שחיו במקביל בארץ ישראל הקדומה. כשנה וחצי לאחר מותו של פרופ' קלונר, הצטרפנו לסיור שטח מסקרן ומהנה במיוחד, בעקבות התגליות התת קרקעיות המפורסמות של החוקר מהמחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה באוניברסיטת בר-אילן וחתן פרס א.מ.ת היוקרתי לשנת 2005. לסיור, שאותו ערך פרופ' בועז זיסו, ארכיאולוג בכיר מאוניברסיטת בר אילן, הצטרף גם בנו של פרופ' קלונר, אסף, שחווה כילד את אחת ההרפתקאות הגדולות ביותר של החפירות הארכיאולוגיות בארץ ישראל.
קבענו להיפגש בשעת בוקר מוקדמת בכניסה לאמפיתיאטרון הרומי בבית גוברין, אחת מתגליותיו הבולטות של פרופסור קלונר. מדובר באמפיתאטרון מושלם ועגול, הכולל את המושבים בטריבונות וגם את המנהרות התת קרקעיות, שהיו בשימוש הגלדיאטורים וחיות הפרא שהופיעו ונלחמו בזירה להנאה הקהל הרומאי לפני כ-2,000 שנה. מדובר בתגלית ארכיאולוגית מרשימה ביותר, הבנויה מאבנים ענקיות ושמורה בצורה מעולה. בימי הקורונה המדכאים, הסיור באתר הארכיאולוגי יוצא הדופן יכול לשמש בקלות כתחליף מרענן לסיור הנדוש באתר הקולוסיאום באיטליה.
אנחנו עומדים במרכז הזירה הגדולה ובקלות אפשר לדמיין מסביב את מאות המושבים מלאים בקהל רומאי משולהב הצמא לדם ושעשועים - שחגג כאן לפני 2,000 שנה. פרופסור זיסו מספר על החשיבות המדעית של התגלית המופלאה. "משמעות הגילוי היא שיש לנו בישראל אמפיתיאטרון רומאי מקורי ושמור היטב. זהו דבר יוצא דופן ונפלא לגלות בארץ ישראל ממצא שכזה", הוא אמר. פרופ' זיסו לוקח אותנו לסיור קצר בתוך המנהרות שהיו בשימוש הגלדיאטורים וחיות הפרא ומשתף אותנו בפרטים אקלקטיים ומאוד מעניינים שהתגלו במהלך המחקר הנדיר על אורח החיים הסודי של לוחמי הזירה המסתוריים.
אבל לקלונר הבן אין כוח ואין סבלנות לשמוע "ברבורים ארכיאולוגיים". "גם אבא שלי דיבר על ארכיאולוגיה בלי הפסקה", הוא נזכר." אני זוכר כשהסרט גלדיאטור יצא בקולנוע והלכתי עם אבא שלי לראות אותו. באמצע הסרט הוא הסביר לי אם הסצנה היא אמינה יותר או פחות ואם זה נכון או לא נכון ברמה היסטורית - ואי אפשר לראות ככה סרט".
מסתבר שפרופ' קלונר כמעט נהרג במהלך הגילוי של האמפיתיאטרון. לאחר שזחל לבדוק פתח צר של מנהרה והוא הסיק באופן אינטואיטיבי כי הדרך שבה הוא זוחל היא מעגלית ומתאימה למבנה של אמפיתיאטרון ענק שקבור בעומק האדמה - ובמקביל הוא נעקץ על ידי קרציית מערות ונדבק בקדחת המערות האכזרית והמסוכנת.
ביציאה מהאמפיתיאטרון הרומי, קלונר הבן מתעכב על שלטי ההסברה, מחפש את השם של אבא ומצביע עליו בגאווה. "אני הכי גאה בעולם באבא שלי, התגליות שלו זה משהו שנשאר לנצח. הוא ניהל פה פרויקט ענק בצורה יעילה, חפרו טונות של אדמה ולאט לאט הוא חשף את הפלא", הוא אמר.
169 מערכות מסתור
השלב הבא במסע בעקבות המורשת הארכיאולוגית של פרופסור קלונר היא העיר ההלניסטית התת קרקעית בתל מרשה. בעמדת הכניסה לגן הלאומי בית גוברין - מרשה, אנחנו מספרים ליגאל ספאחי , פקח של רשות הטבע והגנים, שבאנו לצלם כתבה לזכרו של פרופ' קלונר והוא מאוד מתרגש. "הוא המורה שלי! מאוד מרגש שאתם אומרים את השם שלו, כשאתה אומר עמוס קלונר זה בית ג'וברין!", אמר הפקח.
בשנת 1989 הוכרז "הגן הלאומי בית גוברין - מרשה" במטרה לשמר את שרידי העיר הענקית שהייתה כאן בימי בית המקדש שני. בזכות פועלו של פרופסור קלונר, בשנת 2014 הוכרז הגן הלאומי בית ג'וברין - מרשה כאתר מורשת לאומית על ידי ארגון אונסק"ו. אנחנו נוסעים בתוך נוף פראי של צמחיית חורש דלילה ושרידי מבנים עתיקים ופרופ' זיסו נותן לנו רקע היסטורי. "העיר הקדומה תל מרשה משתרעת על פני 320 דונם. אנחנו מכירים היום 169 מערכות מסתור תת קרקעיות כל מערכת מסתור היא מבוך תת קרקעי בפני עצמו."
אנחנו עוצרים את הרכב בכניסה לאחת המערות הכי מפורסמות בישראל - מערת הקולומבריום. מדרגות אבן מרשימות מובילות אותנו אל הקרירות המבורכת שמתחת לפני האדמה ואל היכל תת קרקעי מרשים בגודלו. התקרה של המערה בגובה של שלוש קומות והקירות מלאים באלפי תאים מסתוריים - שנחצבו באבן. פרופ' זיסו מספר לנו על תחילת החפירות באתר הייחודי. "בשנת 1989 עמוס מגיע לכאן עם צוות פועלים וחושף את הקולומבריום הזה ופותח את הפתחים כדי שיהיה ניתן לבקר בו".
בעזרת פנסי הצילום הכבדים שסחבנו אל תוך מערת הקולומבריום, ניתן לראות ולהתרשם מהגודל והפאר של החציבה הקדומה וניכר שקלונר הבן מאד מתרגש מהמעמד. "אני זוכר שהייתי ילד והמערה הייתה מלאה עפר והיינו נכנסים אליה בזחילה. אני נכנס מערה שאבא שלי חפר והרגש שממלא אותי זה בעיקר גאווה למקום שהוא גילה ואלפי אנשים באים לכאן ומתפעלים מהיופי", אומר הבן. "אני גם זוכר שהיה ויכוח מקצועי ארוך שנים: האם המערה שימשה לגידול יונים כענף חקלאי או שמדובר במערת קבורה?"
פרופ' זיסו מנצל את ההזדמנות וממלא אותנו במידע על אודות שורשי הוויכוח הסוער וחוצה היבשות - שהסעיר במשך שנים ארוכות את הקהילה הארכיאולוגית בארץ ובעולם. "מחקריו של עמוס מלמדים אותנו שמערות הקולמבריה שימשו לגידול יונים להפקת השלשת - זבל חקלאי משובח וגם לפולחן", הוא אמר.
הצצה לשטח 53
הנקודה הבאה שלנו היא דגימה קצרה מהעיר התת קרקעית, מבוך של מנהרות אינסופיות ומאגרי מים מרשימים שהתושבים הקדומים של העיר ההלניסטית העתיקה "מרשה" חצבו מתחת לבתיהם בסלע הקירטון הרך והמפורסם של שפלת יהודה. פרופ' קלונר ניהל את פרויקט חפירות הענק לחשיפת העיר התת קרקעית והממצאים הרבים הניבו פריצת דרך משמעותית ובינלאומית בהבנת התרבות הייחודית של העיר הקוסמופוליטית שכללה בעיקר תושבים: אדומים, פניקים וההלניסטים, שחיו כאן בסביבות המאה השלישית לפני הספירה.
11 צפייה בגלריה
"שטח 53" שרידי מבנה שמתחתיו מסתתרת מערכת תת קרקעית של מחילות ובורות מים תל מרשה
(צילום: אסף קמר)
פרופ' זיסו מוביל אותנו דרך שרידי בית אבן מפואר ששמו במפה "שטח 53" לאחד החדרים הפנימיים במבנה. אנחנו מדליקים את פנסי הצילום ויורדים בעזרת גרם מדרגות אינסופי, החצוב בסלע, לבטן האדמה. הבן מלא בזכרונות משעשעים מתקופת החפירה במקום. "כשנכנסתי לכאן הפעם הראשונה, היה אפשר רק לזחול. היה צריך להוציא את כל החול עם דליים בצורה מסודרת דרך פתח קטן למעלה - ואז היו מסננים את הכול. אני זוכר את זה כעבודה סיזיפית ומשעממת - לשבת ולחפור. בסוף גילינו טיח בן 2,300 שנה."
סודות המערה הצידונית
התחנה האחרונה במסע המרתק בעקבות התגליות והחפירות המפורסמות של פרופ' קלונר היא הדובדבן שבקצפת - המערה הצידונית. אנחנו מחנים את הרכב ליד פתח המערה, מטפסים בשביל צר דרך הענפים הירוקים של אלת מסטיק מרשימה ומגלים פתח תת קרקעי למערת קבורה מסתורית שנחצבה בסלע הלבן. הקרירות הנעימה שעוטפת אותנו מהרגע שנכנסים פנימה הופכת במהירות לקריאות התפעלות מהמראות האסתטיים יוצאי הדופן שאנו מגלים בתוך המערה הקדומה: חציבות סלע גאומטריות של תאי קבורה לבנים והקירות מלאים בציורים צבעוניים ומלאי חיים של חיות בר, סצנות ציד וחיות מיתולוגיות. פרופ' זיסו עושה לנו סיור קצר במנהרת הזמן אל מנהגי הקבורה המסקרנים של הצידונים העשירים שבנו את המקום - ואילו קלונר הבן אוטם את אוזניו באירוניה וממהר לכיוון אמצעי השילוט וההסברה - בודק בכל השפות ששמו של אביו הנערץ מאוית נכון.
"זה לא שאני לא מתעניין בהיסטוריה, אבל חשוב לי לראות שכותבים על אבא בקונוטציה הנכונה. זה מאוד מחמם את הלב לראות שהוא כתוב פה ושמו מופיע כחלק מהאתר הזה. אבא נפטר בגיל 79 לאחר מחלה קשה והיה איש ארכיאולוגיה בכל רמ"ח איבריו - והוא גם היה איש משפחה. ראינו היום בסיור חלקים מגולת הכותרת של העבודה אקדמאית והמקצועית שלו, פרויקט של עשרות שנים וזה מרגש אותי בעוצמות מאד גבוהות".
בשקט המהפנט ובקרירות המענגת שיוצרת השהייה בתוך מערת הקבורה הצידונית, אנחנו מבקשים מפרופ' זיסו לספר על החברות ארוכת השנים שהייתה לו עם הארכיאולוג הידוע ושותפו הוותיק למחקר האקדמי. "עמוס, שהיה מרצה בחסד, גידל דור של חוקרים, שמחקרם מתרכז במרשה. עמוס תרם רבות לחקר ירושלים בימי בית שני, חשף את בית הכנסת בחורבת רימון ואת מערכות מערות המסתור מתקופת מרד בר כוכבא, נושאים שהיינו יודעים עליהם הרבה פחות ללא עשיתו המבורכת. הוא השפיע מאד על דרכי המקצועית, היה תענוג לעבוד איתו והיה לו תפקיד מאד משמעותי בעיצוב דרכי המדעית.
11 צפייה בגלריה
חברי המשלחת בעקבות התגליות הגדולות של פרופסור עמוס קלונר: פרופסור בועז זיסו, אסף קלונר, אסף קמר וניצן דרור
(צילום: אסף קמר)
מסתבר שקלונר הבן בכל זאת מקשיב, הוא מסתיר דמעה קטנה ומחבק את חברו הטוב של אביו. "אני הכי מתגעגע לחיוך שלו ולהתלהבות הילדותית שלו - כשהיינו מטיילים כמשפחה בכל מקום בארץ או בעולם ומגיעים למקום עם ממצאים ארכיאולוגים, הוא היה מתחיל מסביר לי - והייתי מרותק. זה מפעל חיים שאין גדול ממנו, זאת גאווה גדולה - גם לו וגם לנו".
לזכרו של הארכיאולוג פורץ הדרך והמורה האהוב - פרופסור עמוס קלונר ז"ל 1940 - 2019.
