בשיתוף קרן קימת לישראל
כשרמי אליאס היה ילד בקריית מלאכי הוא נהג לצאת עם אביו בשבתות לטיולים רגליים מסביב לעיר באזור גבעת הסביונים ונחל האלה, אבל ככל שהעיר התפתחה הפך האזור לאתר של פסולת בניין. כשרמי חזר אל קריית מלאכי כאבא בעצמו הוא החליט שהוא רוצה לשקם את אזורי הטבע של ילדותו. הוא חבר לקרן קימת לישראל וביחד העמידו במקום אתר מתוחזק ובו עשרות עצים, שבילים וספסלים לטובת הקהילה כולה. "זו ממש החזרת עטרה ליושנה", אומר בגאווה אליאס. "התושבים המבוגרים מספרים שכשהם היו ילדים הם היו באים לכאן לשחק. היום, מאז שהיער שוקם הם שבו לפקוד אותו וכבר מגיעים עם הנכדים שלהם שמכירים ביער חברים למשחק".
מי שסייעה לו במאמציו היתה רכזת הקליטה של קק"ל במרחב נגב-צפוני, פולה כהן. "חשוב לנו לשמר את היער כפינה ירוקה", הסבירה כהן את השותפות. "סללנו שבילי הליכה ושבילי אופניים, אבל לא הסכמנו למשל להתקין מקפצות או תאורה חזקה שתהפוך את היער לעוד פארק עירוני המוני".
תוכנית "היערות הקהילתיים" של קק"ל שמה לה למטרה לייצר ריאות ירוקות בתוך המרחב האורבני או בקרבתו. הרצון הוא לא רק לקרב את הטבע אל התושבים, אלא גם לייצר קהילות סביב היער, להפוך אותו למרחב חינוכי ותרבותי שעומד לרשות התושבים - ואותם לשותפים בשמירה על הסביבה.
בשכונת עין-כרם בירושלים הפכו התושבים ממש לשומרי הסף של היערות. שריפות ענק שהשתוללו ב-2021 חיסלו 20,000 דונם משטחי היערות באזור ואם לא די בכך, התרחבות הבנייה, לצד בית הקברות בהר המנוחות ומתחם פי-גלילות איימו לזלוג אל היער ולנגוס ממנו עוד שטחים ירוקים. "יש לנו חובה לשמור על היער", מצהירה אורלי קוריש, פעילה מרכזית ביער עין-כרם. "זה מחייב אותנו להיעמד על הרגליים האחוריות, לשמור על היער ולהגן עליו בכל מחיר. הקמנו קבוצה של שומרי-אש, שבין השאר מפעילה סיורי בטיחות-אש בל"ג בעומר, למניעת התפשטות שריפות ברחבי היער".
"ל"ג בעומר מהווה יום של מלחמה אל תוך הלילה עבור קק"ל, שצריכה להפעיל סיירות של תורנים בכל היערות", מוסיפה עדי טנא-נתן, רכזת קהילה ויער באזור ההר בקק"ל. "ביער הקהילתי, אנחנו יכולים פחות לדאוג, אנחנו יודעים שיש מי ששומר עליו ושהוא בידיים טובות".
העבודה בכלל "היערות הקהילתיים" נעשית בשותפות בין התושבים לקרן קימת לישראל, שמנהלת את המיזם, מספקת תקציבים שנתיים, ועוזרת בתכנון ותיאום מול הרשויות ובביצוע עצמו. "זה מאתגר לגבש קהילה, למצוא ולהביא אנשים, לפנות לקהל, לגייס פעילים, זה לא קורה מעצמו", מספר אליאס על השותפות מאחורי הקלעים. "התהליך ארוך ואיטי, יש צורך בתיאום בין הרבה גורמים. אצלנו זה לקח כמה שנים, אבל הנה היום יש לנו יער קסום שעומד וקיים, במקום אתר פסולת".
"אם אתה מתייחס למקום כשלך - תשמור עליו יותר"
בטבריה הפך היער הקהילתי למקום מפגש בין מגזרים שונים. "קיימנו אירוע למגזר החרדי", מספר רפאל טרבלסי, יו"ר הנהלת המתנ"סים בעיר. "בתחילה היה חשש בקרב התושבים החרדים בכלל להיכנס ליער. נאלצנו להילחם כדי להביא את הציבור הזה וליצור אצלם אמון. בסיום האירוע אמרו לנו תושבים: 'לא ידענו שאפשר להתחבר ככה לאדמה'".
"ברגע שמחברים את הקהילה המקומית אל היער, זה גורם להם להעלאת המודעות לחשיבות השמירה על הסביבה, על הניקיון, על בעלי-החיים, ועל הפרחים הנדירים", מסבירה מעיין בן-נעים, רכזת אזור הגליל התחתון בקק"ל, וכהן מוסיפה: "אם אתה מתייחס למקום כאילו הוא שלך, אתה תשמור עליו יותר".
עדות נוספת לכך היא מסיבת בני הנוער שנערכה ביער הקהילתי בטבריה. הנערים השתמשו באזניות כדי שהרעש לא יפריע לבעלי החיים ובארגון המסיבה קיבלו שיעור בחשיבות השמירה על הסביבה. גם התמונות הקשות של ערימות האשפה שנערמות ביערות אחרי שבתות וחגים מצטמצמות, כך מעידים בארגון, כשהתושבים מרגישים חיבור ליער שלהם.
"אנחנו רוצים לנשום ולחיות ביער", מדגישה הרכזת עדי טנא-נתן. "זה שטח טבעי שהקהילה מתכנסת בתוכו, מתחברת ומחוברת. השאיפה היא שאחרי שקק"ל תצא מהתמונה הקהילה תמשיך לקיים את היער. אם הקהילה ממשיכה להתקיים גם בלי תמיכה של קק"ל - זה סימן שהצלחנו".
אלי ידיד, מנהל תחום קליטת קה"ל בקק"ל באדיבות קק"למבחינת אלי ידיד, מנהל תחום קליטת קה"ל בקק"ל, יער קהילתי מוצלח הוא יער הממקסם את התועלות שהקהילה מפיקה ממנו: "מטרת התוכנית היא מסע של שותפות ומחויבות הדדית. יער כזה מרחיב את מידת המעורבות של הקהילה ביער ומבטיח את שימורו ותפקודו לאורך זמן. לא לכולם יש חצרות ליד הבית, היער הוא החצר המשותפת והנדיבה של כולנו, חלק מהבית שלנו והוא המשך טבעי של המקום האישי והמשפחתי".
בין הפעילויות שמציע הארגון בחצר הזאת: ערבי קומזיץ, טיולי עששיות, סיורי ליקוט וסדנאות בישול, סדנאות נגרות, חוג צילום, ערבי שירה, סטנדאפ, הצגות בוטיק, יוגה, זומבה, מעגל אמהות לאחר לידה, ואפילו סדנת הכנת כדורי קוקודמה.
"אנחנו רוצים לגרום לכך שאנשים יצאו החוצה מהמסכים, מהנוחות, ממה שהם מכירים והקורונה תרמה לזה מאוד – אנשים חיפשו לצאת", מציינת הרכזת מעיין בן-נעים. "היער יכול להבריא את הנפש מכל הדברים האינטנסיביים שקורים במדינה, ממש מזור למכאובים".
והתושבים מבקשים בעיקר להגדיל את המעגל: "שרק יבואו עוד פעילים להצטרף כנאמנים ליער, לקחת חלק פעיל. תמיד יש מקום לעוד אנשים שיקחו חלק בשמירה על הסביבה ואנחנו מחבקים ומקבלים בזרועות פתוחות ופתוחים לרעיונות".
