אם זה דרך הביטלס, סנס-סנס או שבטים עתיקים, צלילי בעלי חיים השפיעו על מוזיקאים לאורך ההיסטוריה. שימוש בצלילים אלו נעשה הן דרך הקלטה שלהם ושילובם בתוך היצירה, והן דרך חיקוי.
"בתרבויות רבות יש מחשבה שבני האדם לומדים את המוזיקה מחיות. לפעמים באופן סימבולי ולפעמים באופן ממשי", אמר ד"ר עופר גזית, מרצה בחוג למוזיקולוגיה באוניברסיטת תל אביב.
"יש גם מקומות שבהם יש שימוש בקול כדי לחקות את הצליל של בעלי החיים, כגון פרות וכבשים. דוגמה לכך היא חומאי - שירה גרונית במונגוליה", אמר. שירה זו מופקת מעומק הגרון, ומתבצעת ללא הוצאת קול מהפה. ביכולת זמרי השירה הגרונית להשמיע מנעד רחב של קולות בו-זמנית. המוזיקה שמופקת נשמעת כמו קולות של בקר.
כמו כן, ד"ר גזית ציין כי בנצרות – המחשבה היא שהיונה היא זו שפיתחה את המזמורים הגרגוריאניים ששרו הנזירים בכנסייה.
"הרבה מאוד שירים עתיקים, בעיקר בקרב תרבויות המחוברות לטבע, מבוססים על חיקוי. בפפואה גינאה החדשה, למשל, קיימת קבוצה שנקראת 'קלולי', שמחקה ציפורים; באמזונס שבדרום אמריקה יש קבוצה שבה המקומיים מציינים כי למדו את השיר מעכברים. המחשבה היא על שיר שהתקבל כמתנה מהחיות", אמר גזית.
החוקר ציין ש"אנשים רבים אומרים שככל שהזמן עובר - יש התרחקות של האדם מן הטבע, ויש מלחינים שמנסים לקרב אותנו חזרה וליצור תחושת הזדהות מחודשת על ידי שימוש בקולות וצלילים של בעלי חיים".
יצירה מוכרת שהושפעה מבעלי חיים היא "קרנבל החיות" של המלחין הצרפתי קאמי סנס-סנס, שפורסמה ב-1922 ונכתבה ב-1886. רוב פרקי היצירה מחקים פעילות של בעלי חיים. בפרק הראשון נכנסים בעלי החיים ובראשם האריה, ובהמשך ניתן ייצוג בין היתר גם לציפור קוקייה, פיל, קוף, קנגרו, ברבור ולצב.
גם טכניקות שונות בנגינה משומשות כדי לחקות התנהגויות בעלי חיים, כגון צלילי הסטקטו (צלילים שנשמעים קטועים, נ"פ) שמושמעים כדי להדגים את הקפיצות של הקנגרו בקרנבל החיות. טכניקה נוספת היא נגינה מהירה של חצאי-טונים המייצגים את הדבורה בתעופה ביצירה "מעוף הדבורה" של רמסקי-קורסיקוב.
כמו כן, ביצירה "פטר והזאב" (1936) של המלחין הרוסי פרוקפייב כלי נגינה מייצג דמות שונה בסיפור, וישנו יחס רב לבעלי החיים: חליל הצד מייצג את ציפור השיר, האבוב את האווז, הקלרינט את החתול, וקרן היער את הזאב.
גם במוזיקת ג'אז מופיעים חיקויים של צלילי בעלי חיים. "נגן הקלרינט אריק דולפי הפך את השימוש במוטיבים של בעלי חיים לחלק משפת האילתור שלו. הוא השתמש בזה גם בהקשר של שירים שכוללים התייחסות לציפורים או חיות אחרות, וגם כדי להשתחרר מכל מיני מגבלות מוזיקליות של הרמוניה וקצב", אמר ד"ר גזית.
שימוש בהקלטות צלילים של בעלי חיים נעשה לעיתים כדי להעניק ליצירה שכבה מוזיקלית נוספת, או כדי להשתמש בה כחלק מרכזי מהיצירה.
המלחין אינויוהאני ראוטברה (Einojuhani (Rautavaara הפיני פרסם ב-1972 את Cantus Arcticus, הידועה כ"קונצ'רטו לציפורים ותזמורת", בה נעשה שימוש בהקלטות של שירת ציפורים, אותן מלווה התזמורת. כדי להקליט את הציפורים, המלחין כמעט עד לחוג הארקטי, המעגל שמקיף את הקוטב הצפוני, וכן לצפון פינלנד.
הממשיך של ראוטברה הוא המלחין הבריטי ג'ונתן הארווי, שב-2001 פרסם קונצ'רטו לציפורים ופסנתר (Bird Concerto with Pianosong). הוא הקליט שירה של 40 ציפורים מקליפורניה והפך אותה ליצירה בת 30 דקות עם פסנתר ותזמורת.
ניתן להבין בצלילי בעלי חיים גם במוזיקת רוק, כגון בתחילת השיר "ציפור שחורה" ((blackbird של הביטלס. פול מקרתני, מכותבי השיר, אמר כי ההשראה לשיר הגיעה משמיעה של שירת ציפור מסוג שחרור (שבאנגלית נקראת blackbird) בהודו, וכן בהמשך גם ממהומות על רקע גזעי שאירעו בארצות הברית בשנת 1968. הייחודיות השיר היא בסוף – שמסתיים עם הקלטה של שירת שחרור.