בדיקת דגימה של ערימת גואנו - צואת בעלי כנף שמקור שמה נעוץ בשפת הקצ'ואה של בני האינקה - שהושארה מאחור על ידי דורות של העוף הדורס קונדור האנדים במשך אלפי שנים, שפכה אור על תזונת המין האייקוני ועל שינויים סביבתיים שחלו במרוצת השנים בבית הגידול שלו בסביבת הרי האנדים שבאמריקה הדרומית, על שמם הוא קרוי.
ככל ששינויי האקלים מחריפים, חוקרים ברחבי העולם ממשיכים לבחון השפעות אפשריות שעלולות להופיע בטווח הזמן הקרוב והרחוק. אחת הדרכים לעשות זאת היא על ידי ניסיון להבין כיצד בעלי חיים הסתגלו לשינויי האקלים בעבר. במחקר חדש, שממצאיו פורסמו בכתב העת Proceedings of the Royal Society B, מיקדו החוקרים את מאמציהם בקונדור האנדים (שם מדעי: Vultur gryphus), עוף דורס גדול ממדים, עם מוטת כנפיים של עד 3 מטרים ומשקל של עד 15 ק"ג, שתחום תפוצתו משתרע על פני הרי האנדים בדרום אמריקה, מוונצואלה וקולומביה בצפון (אזורים בהם מין זה נדיר במיוחד), דרך אקוודור, פרו, צ'ילה, בוליביה ומערב ארגנטינה ועד ארץ האש, שבקצה הדרומי של היבשת.
יחד עם זאת, תחום תפוצתו הלך וקטן החל מהמאה ה-19 בשל פעילויות של בני אדם, כשעל פי ההערכות נותרו רק כ-10,000 פרטים ממנו. כמו כן, בתרבויות העתיקות של האנדים, ראו בקונדור את התגלמותו של אל כל יכול ששמו ויראקוצ'ה, שכן הקונדור נחשב למייצג של עולם השמיים ויוחס לו התפקיד של העברת המתים לעולם הבא. כיום, הקונדור משמש כסמל מדינות האנדים, כשבמדינות קולומביה, צ'ילה, בוליביה ואקוודור, הקונדור נמצא על הסמל הלאומי.
הקונדורים נוטים להישאר באוויר זמן רב והם מקננים בצידי צוקים, שההגעה אליהם קשה במיוחד, מה שמקשה על הניסיון לחקור את מין זה. למרות זאת, צוות המחקר התגבר על המכשולים באמצעות הליכה למרחק רב וביצוע סנפלינג במורד מצוק עד שהגיע לקן קונדור שכזה, בפארק הלאומי נאוול ואפי (Nahuel Huapi) שבארגנטינה, קן שהוגן מהשפעות סביבתיות ופגעי מזג אוויר, מה שתרם לשימורו. כשהגיעו לשם, גילו החוקרים שהקן מוקף בערימה גדולה של צואה - שנקראת גואנו (מילה ספרדית שמקורה בא מהמילה Wanu בקצ'ואה, שפת האינקה) - אשר הצטברה במשך שנים רבות.
כשהם מסוקרנים מהממצא שלהם, פרסו החוקרים נתח גדול שעומקו כ-25 ס"מ, זאת לטובת ביצוע בדיקה מעבדתית, תוך שהם נזהרים שלא לפגוע בקן וממלאים את החלק החסר באבנים. בחקר דגימת הגואנו, השתמשו החוקרים בשורה של טכניקות, כגון רצף דנ"א וניתוח כימי, באמצעותן גילו שערימת הגואנו הצטברה במשך כ-2,200 שנה, כשהקצב שבה נערמה הכמות השתנה לאורך זמן, בהתאם לתנאי הסביבה. דוגמה לכך היא שבמשך 1,000 שנה - משנת 1650 לפנה"ס ועד שנת 650 לפנה"ס - הואט הקצב שבו הצטברה כמות הגואנו, שמשמש גם כדשן (מה שהופך אותו למשאב בעל ערך חקלאי רב כתחליף לדשן כימי, הודות לתכולה גבוהה של חנקות, זרחות ואשלגן), בשל פעילות געשית ערה שחווה האזור, מה שצמצם משמעותית את זמינות הפגרים אותם אכלו הקונדורים, מהעופות הדורסים הגדולים בעולם.
כמו כן, התגלה על ידי החוקרים כי מאז שהפלישה מאירופה הכניסה איתה לאזור זה בעלי חיים, הקונדורים החלו לאכול פגרי כבשים, בקר, אייל אציל (שנקרא גם אייל אדמוני) וארנבת אירופית, ובכך זנחו את תזונתם הקודמת - בטרם החלה הקולוניזציה האירופית של דרום אמריקה - שהתבססה על פגרי לווייתנים, גואנקו (סוג של למה שנחשב למין אנדמי באזורים האלפיניים של הרי האנדים) ולמה מצויה. לרוע המזל, השינוי הזה גם גרם לכך שהקונדורים צרכו במרוצת השנים יותר עופרת וכספית, זאת בשל העובדה שהמתכות הצטברו בפגרים אותם אכלו, זאת לאחר שהחיות נורו בתחמושת שמכילה את אותן מתכות רעילות, שעקבותיהן התגלו בצואת הקונדורים.
