ניתוח חדש של אבן המזבח בסטונהנג' מעלה את האפשרות כי ייתכן שהיא הגיעה מצפון אנגליה או מסקוטלנד, דבר שמערער על מהימנותה של תיאוריה בת 100 שנים. לפי המחקר החדש, ייתכן שהאבן הגדולה ביותר במעגל הפנימי של האתר הפרהיסטורי הגיעה ממרחק רב יותר מאשר האבנים השכנות לה - שהובאו מוויילס.
ממחקר, שנערך על ידי חוקרים מהמחלקה לגיאוגרפיה ומדעי כדור הארץ של אוניברסיטת אבריסטווית', הם התמקדו באבן סטונהנג' 80, הידועה גם בשם "אבן המזבח", שלמעשה שונה מיתר האבנים באתר.
מקורן של רבות מהאבנים הכחולות - אבנים קטנות במעגל הפנימי של סטונהנג' - מרוחק כ-225 ק"מ מהאתר שהוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1986, בעוד שמקורה של אבן המזבח הוא ככל הנראה מאזור מרוחק יותר, ייתכן שבצפון אנגליה או בסקוטלנד. בכך, ממצאי מחקר חדש שפורסם בכתב העת Journal of Archaeological Science, מערערים על מהימנותה של תיאוריה בת 100 שנים, אותה הגה הגיאולוג הבריטי הרברט הנרי תומאס.
אבן המזבח נחשבת ייחודית בשל הרכבה, זאת ביחס לאבנים האחרות בעלות הגוון הכחלחל שמוענק להן כשהן רטובות, היוצרות את המעגל הפנימי של האתר האייקוני, שממוקם במחוז ווילטשייר אשר בדרום-מערב אנגליה. על פי התיאוריה של תומאס, מקורה של אבן המזבח דומה למקור האבנים האחרות שהגיעו מגבעות פרסלי (Mynydd Preseli) שבמערב ויילס.
כדי לשפוך אור על מקור אבן המזבח, השוו החוקרים את הגיאוכימיה והמינרלוגיה שלה עם 58 מחשופי אבן חול החל מדרום ויילס ועד למערב אנגליה. לאחר שלא נמצאה התאמה, הסיקו החוקרים כי ייתכן שהם לא מחפשים במקום הנכון. מאפיין משמעותי אחד שהתגלה בנוגע להרכבה של אבן המזבח הוא שיש בה תכולת בריום גבוהה, המבדילה אותה מרוב האבנים הכחולות, מה שעזר לחוקרים לצמצם את טווח החיפוש אחר מקורה.
סטונהנג' הוקם במהלך התקופה הנאוליתית המאוחרת של בריטניה, לפני כ-4,000 עד 5,000 שנה, כאשר האבנים הכחולות הובאו לשם בשלב מוקדם ואף כונו "אבנים זרות", גם מכיוון שהן אקזוטיות לנוף של מחוז וילטשייר וגם כי לא דמו לאבני הסארסן הכבדות יותר, בהן השתמשו הבנאים של סטונהנג' להקמת המעגל החיצוני - אבנים שנחשבות למקומיות, שכן הן מגיעות ממישור סולסברי שבמחוז ווילטשייר.
למעשה, נתיב הייבוא הארוך של האבנים הכחולות, שעשויות מסלע יסוד (סלע מאגמטי שנוצר מהתגבשות של סלע מותך - מאגמה או לבה - כתוצאה מהתקררותו), נחשב לאחד המרחקים הארוכים ביותר מנקודת המוצא ועד לנקודת היעד באירופה ואף בכל מקום בעולם.
כעת, נראה שההערכה של תומאס הייתה שגויה, שכן החוקרים סבורים כי בהתבסס על ממצאי מחקרם, יש לבטל את הסיווג של אבן המזבח כאבן כחולה, ובכך לערער על מה שהייתה הדעה הרווחת עד כה, לפיה אבן המזבח והאבנים הכחולות הובאו מאותו מקור.
מאז ומתמיד בלטה אבן המזבח ביחס לאבנים הכחולות מכיוון שהיא הרבה יותר גדולה, כשלכך נוספה העובדה שהרכבה שונה. לצד היעדר ראיות ארכיאולוגיות לגבי הזמן המדויק שבו הגיעה אבן המזבח לסטונהנג', שיערו החוקרים שהיא הובאה לאתר בשלב בנייה מאוחר יותר מאשר האבנים הכחולות.
החוקרים ממקדים את חיפושיהם אחר מקור אבן המזבח באזורים שבהם ידועים מונומנטים עתיקים מהתקופה הנאוליתית, אשר משתרעים על פני צפון אנגליה וסקוטלנד. כאמור, מדובר על הרחבה משמעותית של הטווח הגיאוגרפי, שהתמקד לרוב בוויילס.
בעוד שתיאוריות אסטרונומיות רבות הוצעו והופרכו במהלך השנים, ההיבט היחיד שאושר על ידי המחקר הארכיאולוגי הוא שבמרוצת השנים היו למבנה משמעויות רבות, החל ממקום בו ניתן לחזות בזריחה או בשקיעה היורדת על האתר, אשר שימש גם לטובת טקסים פולחניים דרואידיים (קבוצה של אנשים המנסים לשמר את המסורת הקלטית של האזור לפני הגעת הנצרות לאי הבריטי) ועד שימוש בו כמקום קבורה, זאת לאור כ-150 גופות שרופות שהתגלו שם, מה שעורר דיון בדבר היותו של סטונהנג' בית קברות מהגדולים שבתקופה הנאוליתית בבריטניה.
