משק האנרגיה הישראלי חולה, אפילו חולה אנוש. זה לא סוד, ומדובר במצב מתמשך ובכמה תחלואות, שנוגעות בכל אחד מתחומי המשק: בחזון, בתכנון, בניהול ובתפעול שלו, לטווח המידי, הקצר והארוך, שחברו יחד עד כדי מחלה אוטואימונית, שבה המשק פוגע אפילו בעצמו. כך, למרות שיש לנו שמש בשפע כמעט בכל יום, ולמרות שמצאנו גז מחצבים לחופי ישראל, אנחנו עדיין משתמשים בפחם מזהם ויקר בעוד שהיקף הייצור הסולארי עם אגירה זניח; אנחנו מייצאים גז בכמויות עד כדי מחסור במשק המקומי; אנחנו משלמים ביוקר על חשמל; ואנחנו נמצאים כל הזמן על הסף מבחינת ייצור. אבל הבעיה הגדולה ביותר של המשק המקומי היא שהוא לא ערוך לאתגרים המקומיים והעולמיים הגדולים שעומדים לפנינו, ובראשם משבר האקלים על גלי החום, סופות החול, הסופות וההצפות שהוא מחולל. והבעיה הזו צריכה להדיר שינה מראש הממשלה, משר האנרגיה והתשתיות ומבכירי המשק, אבל גם מכל אחת ואחד מאיתנו.
ריאיון עם מנכ"ל חברת החשמל מרדכי שפיגלר
(צילום: ירון ברנר)
השיח האקלימי המקומי, אם הוא בכלל מתקיים, עוסק בעיקר במיטגציה, כלומר הפחתת פליטות גזי חממה. זה חשוב מאוד, אך בו בזמן מספרים לנו שאנחנו רק סיכה קטנה על מפת העולם, ושאנחנו תורמים פרומיל מהפליטות הגלובליות - למרות שהפליטות שלנו לנפש גבוהות מאוד והצמיחה בצריכה משמעותית.
כולם מדברים על מעבר משימוש בדלקים מאובנים, כמו גז מחצבים ופחם, בתחנות הכוח לאנרגיה מתחדשת. כולם מדברים על יעדים לשנים הבאות: 2030 או 2050. ובינתיים אנחנו מייצרים רק כ-10% מהחשמל מהשמש והיעד לשנת 2030 עומד רק על 30%, ויש בעיקר דיבורים ומעט מעשים.
אבל המציאות היא שמשבר האקלים כבר כאן ועכשיו, והוא משפיע על מדינת ישראל באופן משמעותי יותר ממקומות אחרים, ואף צפוי להשפיע עלינו ביתר שאת בשנים הבאות. לכן חייבים לדבר לאלתר גם על היערכות לשינויי האקלים, כלומר על אדפטציה, כשהשרב האביבי של יום שישי הקודם, על הפסקות החשמל הממושכות והנרחבות שהכו בישראל, הוכיח לנו שוב את מה שידענו: זה לא רק שאנחנו לא מוכנים לשנים הבאות, אנחנו לא ערוכים היום.
יום שישי הקודם היה תצוגת תכלית מרוכזת של הכאוס הקיים במשק האנרגיה המקומי. הוא הציף את הרעות החולות של משרד האנרגיה והתשתיות ואת העובדה שאין אף אחד שמנהל את המשק, לא רק בראייה עתידית אלא גם בראייה עכשווית. הוא גם חידד כיצד אזרחי ישראל שבויים בסבך של אינטרסים פוליטיים וכלכליים, משלמים יקר ולא בטוחים שיקבלו את הסחורה ברגע האמת.
כך, למרות שההתרעות על השרב הכבד שהולך לפקוד אותנו היו מוקדמות, ואיתן גם הודעות על אובך וסופות חול, אירועים שאנחנו מכירים מהעבר בעונות מעבר ובמיוחד באביב, ולמרות שלא הגענו לשיא בצריכה, משק החשמל לא תפקד. וכל זאת לפני הקיץ, שלפי התחזית של רשות החרום הלאומית והשרות המטאורולוגי יהיה חם, עם שני גלי חום חמורים בכל חודש בין החודשים יוני לספטמבר, שיימשכו בין שלושה לארבעה ימים, ועם טמפרטורות שיאמירו עד 49 מעלות. תרחיש הייחוס הזה גם כולל התרעה על כך ששיא צריכת החשמל יעלה ב-10%, מה שעלול לשבש את אספקת החשמל התקינה, ושהתמותה צפויה להגיע לכ- 8.5% יותר מהממוצע החודשי. ולא מדובר על תרחישי ייחוס לשנים 2030 עד 2050, אלא לימים הקרובים, לקיץ הזה.
במדינה מתוקנת, היו כבר מזמן יושבים במשרד האנרגיה המקומי - המשרד שהאחראי על משקי האנרגיה ומשאבי הטבע של מדינת ישראל, מפקח על הגופים הציבוריים והפרטיים המעורבים בתחומים אלו, ופועל להבטחת אמינות, זמינות, יעילות ואיכות באספקת האנרגיה - יחד עם השחקנים המרכזים במשק: נגה - החברה הממשלתית לניהול מערכת החשמל, חברת החשמל לישראל - האחראית על נתח גדול מייצור החשמל בישראל ומונופול בחלוקה ואספקה של חשמל, יצרניות החשמל הפרטיות וחברות הגז והאנרגיה המתחדשת, ודנים בסיכונים ובמענים.
פרופ' עדי וולפסוןצילום: דודו גרינשפןהיו ממפים את התרחישים, האיומים והחלופות, ממנים מנהל "לאירוע" וקובעים מנגנוני היזון חוזר מכל השחקנים במשק. היו בודקים אלו תחנות כוח עוברות תחזוקה ומתי, ואלו תחנות נפגעות שכשהטמפרטורה בחוץ גבוהה וקשה לקרר אותן. היו עושים חשבון כמה גז מגיע למשק ומה עושים כשיש תקלה באחד המאגרים או האסדות, ועוד. ההיערכות נכונה צריכה לקחת בחשבון גם מערך פניות מהציבור ודיווח לציבור על המצב הנתון וכיצד יש להתנהל, לפני ובזמן האירוע.
עכשיו, בדיעבד, כל הצדדים מאשימים זה את זה ולא לוקחים אחריות, ושר האנרגיה מאשים מעל כל בימה את הממשלה הקודמת, במקום להתחיל לעבוד. דרך אגב, היערכות לגלי חום לא מסתכמת במשק החשמל, אלא מחויבת גם במערכת הבריאות, בשל עלייה צפויה בתחלואה ובתמותה, ברשויות המקומיות, בשל השפעה על תשתיות ועל אירועים ובקרב הציבור הרחב. ובכלל, היערכות לגלי חום היא רק חלק מהיערכות למשבר האקלים, כי מדינת ישראל לא ערוכה גם לסופות ולהצפות בחורף או לעליית מפלס פני הים. כישלון משק האנרגיה ביום שישי האחרון הוא רק קדימון לקיץ שבפתח. הגיע הזמן לפעול, ויפה שעה אחת קודם.
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
