"רגע, אני צריך לראות 'ספיידרמן' בשביל זה?", שואל פרופ' לב ויידמן, מבית הספר לפיזיקה ואסטרונומיה באוניברסיטת תל אביב. "ממש לא", אני מרגיעה, ומבקשת אישור לספיילר (שלא לומר לספיידר) לו את הסרט. ויידמן הוא מהפיזיקאים החשובים כיום, בעיקר בתחום של תורת הקוונטים. לדבר איתו על "ספיידרמן: אין דרך הביתה" זה כמו להפגיש בין שני עולמות שונים בתכלית - היקום הסינמטי של מארוול והיקום המדעי של תורת הקוונטים. כתומך מושבע של פירוש העולמות המרובים, ויידמן מקבל את האנלוגיה הזאת כמובנת מאליה. הוא רואה כאן הזדמנות של ממש: "אני רוצה שכולם יאמינו ביקומים מקבילים". כן, גם אם הדרך לשם עוברת בניתוח של שובר קופות קולנועי.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
הלהיט האחרון של מארוול בשיתוף סוני, והחלק השלישי בטרילוגיה שבכיכובו של טום הולנד, ממשיך לשבור שיאי הכנסות ודירוגים - גם יותר משבועיים לאחר שעלה לאקרנים. את ההצלחה האסטרונומית הזאת אפשר לתלות בשורה של גורמים: החל מהפופולריות של ספיידרמן בתוך היקום המארוולי, דרך הזוגיות הנוצצת של הולנד וזנדאיה - שחורגת מגבולות הגרין סקרין - ועד לגעגועים לאולמות הקולנוע שננטשו בעקבות המגפה. אבל יש גם גורם נרטיבי מובהק: העיסוק בתיאוריה של המולטיברס, ריבוי יקומים, שבא לידי ביטוי (זהירות, ספוילרים) בהופעות אורח נפלאות - לא רק של הנבלים מהטרילוגיות הקודמות אלא גם של שני הספיידרמנים הקודמים - טובי מגווייר ואנדרו גרפילד.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
אף שבסרט מדובר בתוצאה ישירה של כישוף משובש מבית היוצר של ד"ר סטריינג', עצם הקיום של עולמות מרובים אינו בדיה מוחלטת. למעשה, למולטיברס יש אחיזה של ממש בתחומים שונים - החל מפילוסופיה, דרך תורת היחסות הכללית, עבור בקוסמולוגיה וכלה בתורת הקוונטים. את המדע המורכב שמאחורי פירוש העולמות המרובים קשה להמחיש בשעתיים וחצי של סרט, אבל מי שישבו בסבלנות עד סוף הקרדיטים כבר מבינים שהעיסוק ברעיון של מולטיברס עומד לתפוס נתח משמעותי ביקום הקולנועי של מארוול.
פרופ' ויידמן, מה זה בכלל מולטיברס?
"לפעמים משתמשים באותו מושג כדי להסביר דברים שונים. חלק מדברים על זה בהקשר של קוסמולוגיה, על זה שכמו שיש את כדור הארץ פה, אולי יש עוד כדור דומה במקום רחוק, ואולי יש עוד הרבה כאלה. זה משהו שקל להמחיש יחסית. העולמות המקבילים שאני מתעסק בהם לא שייכים לקוסמולוגיה אלא לתורת הקוונטים. פירוש העולמות המרובים עוסק בכך שבאותו מרחב, איפה שאנחנו נמצאים כרגע, מתקיימים במקביל הרבה מאוד עולמות מהסוג שאנחנו מכירים".
אז בהקשר הזה לא מדובר על צירי זמן שונים. לא עוסקים ב"חורי תולעת" שמאפשרים מעברים ביניהם.
"אנחנו מדברים על זמן אחד ומרחב אחד. יש איזה דיון על כך שהחלקיק הוא גם חלקיק וגם גל. פרשנות העולמות המרובים גורסת שהכול גל. אובייקטים, שולחן למשל, או אפילו אני, הכול גל. אז במרחב הזה יש גל מאוד ארוך, שאפשר לפרק אותו לגלים שנראים כמו העולם שסביבנו".
רגע, אני מתחילה לאבד אותך. בוא נחזור אחורה.
"במשך שנים חשבו שהפיזיקה הקלאסית אמורה להסביר כל מה שאנחנו רואים, אבל מתברר שיש ניסויים, תוצאות וקורלציות שהיא לא מצליחה להסביר. אם אני רוצה להאמין שיש רק אני אחד - אין לי משוואות טובות מספיק. ואז אני צריך להודות שאני לא מבין מה קורה. אז מצאו משוואות קוונטיות. בכל פעם שאני מבצע ניסוי קוונטי העולם מתפצל, ובכל אחד מהעולמות אני מקבל תוצאה אחרת. זה נראה כאילו אני מקבל רק תוצאה אחת - אבל זו רק התוצאה בעולם הזה, שאותה אני יכול לראות. במקביל מתרחשות תוצאות אחרות. בתיאוריה הנורמלית, למשל, קשה לתפוס שגוף נמצא גם פה וגם שם. זה פשוט לא מתאים לאינטואיציה. הדוגמה הפופולרית היא המשוואה של שרדינגר, שמתארת מצב קוונטי".
החתול החי-מת של שרדינגר הוא אנלוגיה לסופרפוזיציה הקוונטית. הניסוי המחשבתי מציב חתול בתוך קופסה אטומה, יחד עם חומר רדיוקאטיבי שיש סיכוי של 50% שיתפרק ויהרוג את החתול. כל עוד הקופסה נשארת סגורה, כלומר כל עוד לא בוצעה מדידה של מצבו של החתול, הוא נמצא במה שנקרא "סופרפוזיציה": גם חי וגם מת. אלא שלא מדובר בניסוי מחשבתי-פילוסופי בלבד - מאחוריו יש משוואה שמתארת חלקיקים באמצעות פונקציות גל.
בוא נדבר על סופרפוזיציה.
"זה משהו שמאוד קשה להאמין בו ולקבל. זה לבוא ולהגיד שהחלקיק יכול להיות בשני מקומות בבת אחת. אבל את זה אנשים התחילו להבין, כי יש את ניסוי שני הסדקים - עושים אותו עם חלקיקים בודדים. אין שום הסבר לתוצאות הניסוי הזה, אלא אם החלקיק הוא גל ולכן יכול לעבור דרך שני הסדקים - כלומר להיות מצוי בשני מקומות. הניסויים האלה נעשו יותר ויותר מורכבים, וכיום יש הוכחה שמולקולות אורגניות יכולות להיות גם פה וגם שם. וגם אנחנו, כמו החלקיקים, יכולים להיות בשני מקומות".
וכך גם ספיידרמן נראה קצת אחרת בכל אחד מהיקומים המקבילים?
"בדיוק. אבל בסרט, את אומרת שהספיידרמנים והנבלים הגיעו מעולמות מקבילים לעולם אחד. אז בתיאוריה הרגילה של עולמות מרובים זה לא יכול לקרות. בדרך כלל היקומים מתפצלים, אבל הפיזיקה לא תאפשר להם להתחבר ביחד. אם אני רוצה לפגוש את הקופי שלי מהעולם המקביל, אני צריך שדות גרביטציוניים ושהיקום יסתובב. צריך סופר-טכנולוגיה, וצריך חורים שחורים או חורי תולעת שחוזרים לאותו זמן. אבל רעיונות כאלה הם כרגע רק בגדר השערות".
בעצם, עולמות מרובים הם פרשנות אחת שנועדה להסביר את כל מה שלא מתיישב בתורת הקוונטים.
"כן. הראשון שהציע את הרעיון הזה היה יו אברט, ב-1957. הסיבה שהוא הציג את זה, והסיבה שאני מאמין בזה, היא שאם לוקחים את ההנחה הזאת אז תורת הקוונטים מסבירה את כל מה שאנחנו רואים מסביב. הפרדוקסים של תורת הקוונטים, שלפיהם אנחנו מסוגלים לראות רק תוצאה אחת בעוד שתוצאה אחרת מתרחשת גם, הובילו לרעיון שאולי יש מה שנקרא קריסה של מצב קוונטי. זו קריסה אקראית ולא מדעית, וברור שהיה עדיף אם הייתה תיאוריה דטרמיניסטית אחת שמסבירה את הכול, אבל פתאום התיאוריה אומרת 'יש סיכוי לזה ויש סיכוי לזה'".
אני שוב מתחילה לאבד אותך.
"תראי, יש אמרה נהוגה אצל פיזיקאים: Shut up and calculate. כל קורס בתורת הקוונטים מתחיל בזה שהמרצה אומר 'אני אלמד אתכם איך לבצע חישובים, אבל אני לא מבין את זה ואף אחד לא מבין'. אפילו פיינמן (פיזיקאי זוכה פרס נובל - ה"ב) אמר שהוא לא מבין את זה".
אז יופי, אני בחברה טובה.
"גם לסטודנטים לפיזיקה מסבירים שתורת הקוונטים היא מרשם לאיך לבנות מחשבים ואיך לנבא הסתברויות. גם לפני מאה שנה, כשראו משוואות קוונטיות במעבדה, שכנעו את כל העולם שתורת הקוונטים היא משהו שאי אפשר להבין. שהכי הרבה שאנחנו יכולים זה לחשוב על ההכנה של הניסוי, להסתכל על התוצאות ולא לשאול לגבי כל מה שבאמצע".
אתה מבין מה יש באמצע?
"במובן הזה אני לא צנוע, אני לא טוען שאני לא מבין את תורת הקוונטים, אבל זה מפני שהפרשנות של ריבוי יקומים פותרת את כל הפרדוקסים. יש למשל קורלציות בלתי אפשריות קלאסיות. מוזרות. שאי אפשר להסביר אותן. אם לוקחים בחשבון שיש עולם אחד אז כן, זה נשאר בלתי מוסבר, אבל אם לוקחים את כל העולמות יחד לא קרה כלום. הפיזיקה חוזרת להיראות נורמלית. אני יודע שיש העתק שלי בעולם מקביל. עד כמה אכפת לי ממנו? זו לא שאלה פשוטה, אבל אני יודע שאני לא צריך לחשוש ממנו. הוא לא יכול להגיע לעולם שלי".
מה כל כך משכנע בזה?
"אני מאמין שכיום זו הפרשנות הכי טובה שיש. אם תחפשי בגוגל תמצאי לפחות 20 פרשנויות לבעיות ולפרדוקסים של תורת הקוונטים. בסוף אני רוצה להבין איך בנוי העולם, ובמסע ההבנה של הפיזיקה אני הגעתי למסקנה שהדרך הכי טובה להבין את העולם היא לקבל את העובדה שיש הרבה עולמות מהסוג שאני רואה במקביל, ושבכל פעם שאני עושה ניסוי קוונטי אני מקבל תוצאה אחרת. זה לא כי אני אוהב את העולמות המרובים. כמו שאמרתי, הייתי מעדיף לקבל הסבר יותר טוב עם עולם אחד, אבל הפיזיקה פשוט לא מאפשרת את זה".
פורסם לראשונה: 10:28, 05.01.22
