קניבליזם הוא טאבו כשמדובר בבני אדם, אבל אצל בעלי חיים רבים זוהי אסטרטגיית הישרדות לגיטימית לחלוטין. מחקר שערכו חוקרים מאירופה ומאוסטרליה מתעד לראשונה קניבליזם במין פולש דמוי מדוזה הנקרא מסרקנית, ומראה שבעלי חיים אלה שורדים בחורפים קשים על ידי אכילת כמות גדולה מצאצאיהם שלהם. תוצאות המחקר התפרסמו בכתב העת המדעי Communications Biology.
מסרקניות מהמין Mnemiopsis leidyi נפוצות בעיקר בחופים המערביים של האוקיינוס האטלנטי, והצליחו בעשורים האחרונים להתבסס כמין פולש בים השחור, בים הכספי ובים הבלטי. במקרים רבים, מינים פולשים זוכים להצלחה בשל היעדר טורפים בסביבה החדשה, ובזכות היכולת שלהם להתקיים במגוון רחב של תנאים וסביבות מחיה. אך במקרה זה, המדענים לא הבינו מהן התכונות האחראיות להצלחתן של המסרקניות וכיצד הן משגשגות למרות תקופות ארוכות של חוסר במזון. המסרקניות ניזונות מיצורים זעירים הצפים במי הים, הנקראים פלנקטון; באזורים הקרים אליהן פשטו המסרקניות, כמות הפלנקטון במים בחורף יורדת מאוד – ולמי שניזון מהם אין מה לאכול.
צוות חוקרים מדנמרק, בשיתוף פעולה עם קבוצות מחקר מצרפת, ספרד, גרמניה ואוסטרליה, שיער שסוד ההישרדות של המסרקניות הוא קניבליזם. החוקרים שיערו שכאשר זמינות המזון בים יורדת לקראת החורף, המסרקניות ניזונות מהפַּגִיוֹת (לרוות) שלהן, שאותן השריצו לא מזמן. כדי לבדוק זאת ערכו החוקרים תצפיות ולקחו דגימות מהאזור הדרום-מערבי של הים הבַּלטי, בחודשים אוגוסט עד אוקטובר, שבהם המסרקניות מעמידות את צאצאיהן. שיא הרבייה של המסרקניות הוא לקראת אוקטובר, עם בוא החורף וירידת טמפרטורות המים.
אמא, לא!
החוקרים בדקו את הדגימות ומצאו כי אוכלוסיית המסרקניות הבוגרות הגיעה לשיאה באחד בספטמבר. מועד זה הוא שבעה ימים אחרי שהמֶזוֹ-פלנקטון (פלנקטון בגודל בינוני), הטרף העיקרי של הבוגרים, מגיע לשיא התפוצה שלו, ועשרה ימים לפני שיא השפע של המיקרו-זואופלנקטון (פלנקטון זעיר), הטרף העיקרי של הפגיות. כאשר מדדו את היחס המספרי בין אוכלוסיית הבוגרים ובין אוכלוסיית הפגיות של המסרקנית, ראו החוקרים שבתקופות של שפע מזון, היחס בין מספר הפרטים הבוגרים ובין מספר הפגיות היה לינארי; כלומר ככל שאוכלוסיית הבוגרים גדלה, כך גדלה גם אוכלוסיית הפגיות. לעומת זאת, כאשר כמות הטרף של הבוגרים החלה לרדת לקראת החורף, היחס בין מספר הבוגרים למספר הפגיות גדל - לטובת הבוגרים.
אמנם עדויות אלו עשויות לרמז כי המסרקניות ניזונות מהפגיות שלהן לקראת החורף, אך אין בהן הוכחה ישירה לקניבליזם. ייתכן גם שהפגיות פשוט מתות הרבה יותר מסיבות אחרות. לכן החליטו החוקרים לבדוק את השערתם גם בתנאי מעבדה מבוקרים. הם גידלו פרטים בוגרים של מסרקניות באקווריום במעבדה, ולאחר תקופת צום של 24 שעות, הוסיפו לאקווריום פגיות מסומנות בסימון רדיואקטיבי. בעזרת הסימון, יכלו לבדוק אם הפגיות המסומנות הגיעו לתוך גופם של פרטים בוגרים.
החוקרים מצאו שמספר הפגיות ירד מאוד, ובמקביל, הסימון הרדיואקטיבי שהיה בגופן הגיע אל תוך גופם של הפרטים הבוגרים. לעומת זאת, באקווריום ביקורת שלא היו בו פרטים בוגרים, לא התרחשה ירידה בולטת במספרן של הפגיות. נוסף על הניסוי במעבדה, הצליחו החוקרים לדוג מסרקנית בוגרת מהים הבַּלטי ששתי פגיות נראו בצינור העיכול שלה, ראיה נוספת להתנהגות הקניבלית של המסרקניות.
תוצאות המחקר יכולות להסביר מדוע מין פולש זה מייצר כל כך הרבה פגיות לקראת סוף הקיץ, אף שהן לא ישרדו כנראה במהלך החורף הקרב. החוקרים סבורים שאכילת הפגיות מספקת לבוגרים אנרגיה לכשבועיים-שלושה בסוף הקיץ, ובחורף, כאשר הקצב המטבולי של המסרקניות יורד, היא יכולה לספק להן אנרגיה לשרוד 80 ימים ללא מזון נוסף. יחד עם זאת, עדיין לא ברור אם המסרקניות הבוגרות אכן מצליחות לפצות על בזבוז אנרגיה שכרוך בייצור הפגיות כאשר הן אוכלות את הפגיות של עצמן. החוקרים מודים כי פרטי מאזן האנרגיה של המסרקניות עדיין אינם מובנים עד תום, אך משערים כי באופן עקיף, הפגיות אוספות מזון בעבור הבוגרים, כאשר הן ניזונות מפלנקטון ואז נאכלות בעצמן. כדי להבין אם זה באמת המצב, נאלץ לחכות למחקרים נוספים.
יעל גרופר, מכון דוידסון לחינוך מדעי
