מי שעובר בימים אלה בעמק החולה יכול לשמוע שילוב חריג של צלילים. מחד, סירנות קולניות וקולות נפץ, שנשמעים כמו יריות. מאידך, צווחות העגורים, שנשמעים למרחקים של קילומטרים. בין לבין - בעיקר במהלך החנוכה - נשמעים קולות המטיילים שמגיעים לצפות באטרקציית הטבע הכי מרגשת בצפון, עשרות אלפי עופות גדולים ואפורים שמגיעים לאגמון במהלך הנדידה מסיביר לאפריקה. בשנים האחרונות הפך האגמון עבור רבים מהם לבית קבוע בחורף. אלא שלצד החוויה המרגשת, הפכו בעלי החיים היפים למטרד אמיתי עבור חקלאי האזור.
עגורים בעמק החולה והנזק לחקלאים
(צילום: אביהו שפירא)
"זה אולי יישמע מצחיק, אבל את השומרים שלנו ואת החקלאים זה לא מצחיק. העגורים מוגדרים 'חזירי בר עם כנפיים' בגלל הנזק שהם גורמים", אומר זמיר כרמי, מרכז המשק והחקלאות בקיבוץ שמיר שבצפון עמק החולה. "כשלהקה של עגורים יורדת על השדה הם מחרבים אותו. אנחנו צריכים להתחיל ולעבד את השדה הזה מהתחלה".
העגורים, חיה חכמה ומסתגלת, אינם מסתפקים בניקור הזרעים מתוך האדמה. הם גם חופרים אותה באמצעות רגליהם, כדי לחשוף את הזרעים וגם חרקים שמסתתרים בקרקע. "הם אוכלים זרעים, הולכים דוך על השורה שזרענו ומרימים את הזרעים. מצד שני הם מרימים את האדמה, חופרים. הם הולכים על הגדודיות או הערוגות, כמו במקרה של זריעת גזר ופשוט הורסים את הכול. הנזק שלהם הוא לא רק ליבול שקיים, אלא הרבה פעמים הם פוגעים בשדה עוד לפני שזרענו אותו, בחיפוש אחרי אוכל" אמר כרמי. "העגורים אוהבים גרעינים. אפונה וחומוס, חיטה, כל מה שאנחנו זורעים. ככל שהגרעין יותר גדול, ככה יותר קל להם למצוא אותו. אתה זורע אפונה, הגרעין שלה הוא בגודל של אפונה, כמו זו שקונים. המזרעה טומנת את הזרעים, הם רואים את השורה, והולכים דוך על הזרעים ומנקים. להקה של עגורים עושה נזק אדיר בתוך זמן קצר".
כרגע מפעילים החקלאים קרוב ל-45 "מגרשי עגורים", שעוברים בשדות השונים ומבריחים את הציפורים הגדולות. ככל שייזרעו יותר שדות, יהיה צורך ביותר מגרשים, או שומרים בלשון נקייה. השומרים מצוידים בתותחי גז שמשמיעים קולות נפץ, באורות מהבהבים ובסירנות מסוגים שונים. בעבר, השתמשו גם במראות כדי לסנוור את העופות ולהרחיק אותם מהשדות, וגם בסמני לייזר, אולם האמצעים האלה אינם בשימוש כיום. "אנחנו יכולים לעבור בשדה ולהרחיק משם את העגורים, אבל בתוך זמן קצר הם נרגעים וחוזרים", אמר אחד השומרים. "זה פתרון קצר מועד, ובאופן כללי הרעש שלנו אולי מפחיד אותם ולא נעים להם, אבל לא לאורך זמן".
פתרון נוסף, שהוא חלק מפרויקט של החקלאים עם הקרן הקיימת לישראל, מפעילת אגמון החולה, הוא האכלת העגורים באופן מאורגן ומסודר, במטרה לרכז אותם באזור האגמון, ולמנוע מהם לעבור לשדות אחרים בעמק, בחיפוש אחרי מזון. בשיא העונה, מסופקים לעגורים 10 טונות של גרעיני תירס ביום. העלות הכוללת של הפרויקט – השומרים וההאכלה – מגיעה לסכום של 7-6 מיליון שקלים בשנה, כמחצית מהם יוצאים מכיסם של החקלאים.
מנכ"ל החברה לחקלאות של המעצה האזורית הגליל העליון, עופר ברנע, אמר כי אין כעת פתרון אחר הנראה לעין למצוקת החקלאים. "המטרה מבחינתנו היא למנוע את הנזקים לחקלאות בעלות הנמוכה ביותר, והמשמעות היא הפחתה במספר העגורים. כל עגור מגיע עם תג מחיר. הבעיה שאף אחד לא יודע כרגע איך לעשות את זה בלי להגדיל את הנזק. אם לא יאכילו את העגורים, יהיה צורך בעוד הרבה יותר שומרים, שהעלות שלהם גבוהה מאוד, וגם הנזקים יהיו גבוהים מאוד. כולם רוצים שיהיו פחות עגורים שנשארים פה בחורף. גם 5,000 עגורים יספיקו כדי למשוך לפה את המטיילים", אומר ברנע. "בינתיים הפתרון שקיים הוא להפעיל את המינימום הנדרש של השומרים, ולהאכיל את העגורים שנשארים כאן, ברגע שנגמרת הנדידה. לשמור אותם באזור אחד. לא שהם כל כך ממושמעים, אבל זו המטרה".
תופעת העגורים החורפים באגמון החולה, חדשה יחסית. עניין של שני העשורים האחרונים. ותיקי העמק מספרים שבילדותם לא הכירו את העוף הגדול, ורק בשנות ה-70 החלו להגיע עגורים בודדים. "זו לא תופעה שבאה לידי ביטוי בישראל בלבד", אומרת מנהלת השטח של אגמון החולה, קק"ל, עינבר שלומית רובין. "למה הם מעדיפים להישאר פה, במקום לנדוד לאתיופיה, היכן שהיו אמורים לעבור את החורף? בין היתר כי החקלאות שם השתנתה. במקום אתרי החורף שלהם, הקימו חממות של ורדים, אז אין להם היכן לעבור את החורף".
רובין הוסיפה כי הדבר קורה במדינות נוספות. "הייתה נדידה גדולה לכיוון צפון אפריקה, באזור גיברלטר, ופתאום יש 400 אלף עגורים שנשארים לחורף בספרד. אותו דבר בצרפת, אפילו בגרמניה. בארה"ב, שם היו עגורים שנהגו לנדוד לדרום אמריקה, פתאום הם נשארים בפלורידה. אז באירופה המדינות מפצות את החקלאים על נזקים, בארצות הברית יורים בהם, ואצלנו אנחנו מנסים לתמרן", אמרה מנהלת השטח של אגמון החולה.
"אני לא בהתנגחות עם החקלאים. כולנו מחויבים באותה מידה לשמור על החקלאות וגם על הטבע. בעמק הזה אחד לא יכול בלי השני. הפתרונות לא אידיאליים, יש לנו לאן להשתפר, אבל משקיעים לא מעט כסף כדי למצוא פתרונות גם לתושבים, לחקלאות, לטבע ולתיירות", היא אומרת, וקוראת למשרד הממשלה להכניס את היד לכיס למען משאב הטבע הנדיר.
