היום הראשון בוועידה השנתית ה-52 למדע ולסביבה נחתם אמש בטקס חגיגי, שבו הוענק פרס מפעל חיים לפרופ׳ משה שחק - אחד החוקרים שהשפיעו בעבר ובהווה על תחום האקולוגיה ומדעי הסביבה בישראל. מחקריו נחשבים לפורצי דרך בקנה מידה בין-לאומי, במיוחד מחקר על שבלולים בנגב שהוביל שחק עם חוקרים נוספים. במחקר נולד המונח "מהנדסי סביבה" והוא התייחס למינים בטבע שמעצבים את סביבתם וכך משפיעים על המערכת האקולוגית והנופית.
שינויים בהרגלי הצריכה של החלבון
את הבוקר של יום הוועידה האחרון (חמישי) פתחו המשתתפות המשתתפים משכימי הקום בסדנת מיינדפולנס וסיורי זיהוי עקבות וטיבוע ציפורים בעיר המארחת באר שבע. במליאת הבוקר התקיים פאנל סביב הסוגייה של חיזוק ביטחון מזון לאומי, במעמד שגריר דנמרק בישראל, תומאס וינקלר.
בדבריו הוא הדגיש כי הוא "מייצג מדינה עשירה, שחקלאות וייצור מזון הם חלק חשוב מכלכלתה". אולם, מול הפגיעוּת שזו חשופה אליה לאור מלחמות ומשבר האקלים, על הכלכלה הדנית להתפתח ולהשתכלל תוך התבססות על מדע, חדשנות ושיתופי פעולה, בפרט עם ישראל. "זה רגע קריטי לדנמרק, לאירופה כולה. אנחנו לא יכולים לעשות את זה לבד, וישראל היא שותפה טבעית עבורנו בתחום". לפיכך, השגריר קרא לשיתופי פעולה בתחום המזון האלטרנטיבי, והציג את שתי המדינות – דנמרק וישראל – כמדינות קטנות אך חשובות לשינוי עולמי בתחום.
"אנחנו בישראל מובילים באחוזי הטבעונות אבל גם באחוזי צריכות העוף והבשר", אמר ארי בן דרור, משנה למנכ"ל GFI ישראל (הזרוע הישראלית של ארגון The Good Food Institute, מכון מחקר שמתמקד בחלבונים אלטרנטיביים ומקדם מערכת מזון בריאה, מקיימת והומנית). "ייצור מזון מן החי הוא לא יעיל; אנחנו מבזבזים קלוריות על גידול בעלי חיים כדי לקבל פחות קלוריות כשניזונים מבשרם״, מוסיף ניר גולדשטיין, מנכ״ל GFI.
לדבריו, ״מלחמות, אירועי אקלים, מגפות בעלי חיים ומגפות אנושיות הם תרחישים שעלולים לעצור את אספקת החלבון הרציפה״. גולדשטיין אמר שבשר בקר ודגים נמצאים בסיכון גבוה, כי אנחנו מסתמכים על ייבוא. במקביל, ישראל נמצאת במקום השני והמוביל בעולם בתחום החדשנות של חלבון אלטרנטיבי, שמהווה פוטנציאל לשינוי מוצלח.
ג׳ון בייטמן, מנהל שותף בתוכנית לטכנולוגיה ולעניינים בין-לאומיים בקרן קרנגי לשלום בין-לאומי (Carnegie Endowment for International Peace) שוחח עם גלית כהן, מהמכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), על חשיבות החלבונים האלטרנטיביים לביטחון המזון שלנו.
"חלבונים אלטרנטיביים יכולים לאפשר כמות גדולה יותר של מזון שמיוצר באופן מקומי עם פחות אדמה לעיבוד וגם שרשרת אספקת מזון קצרה ובטוחה יותר", הוא אמר. "ביטחון מזון הוא ביטחון לאומי. השקעה בטכנולוגיות ובתנאים שיכולים להקל את הלחץ האזורי על משאבים נדירים, כמו מים וקרקע, היא הכרחית כדי להתחיל ליצור ביטחון אזורי יציב".
מעיין לאופר מחברת הייעוץ YS הציג סקירה בין-לאומית של פעולות ממשלתיות בנושאי ביטחון מזון. לדבריו, מערכות מזון טומנות בחובן 3 אתגרים: הקטנת ההשפעה הסביבתית, הבטחת פרנסה הוגנת וקידום ביטחון מזון. "בישראל האוכלוסייה גדלה ב-2 אחוזים בשנה", הוא ציין, והסביר שהדבר לוחץ על גורמי ייצור המזון. לאחר שמיפה את ארגז הכלים של אמצעי מדיניות בעולם ובחן את האפקטיביות שלהם בישראל, הוא טען שאנחנו עומדים בנקודת החלטה ברמה האסטרטגית: "מה אנחנו רוצים? הסתמכות עצמית מלאה או שותפויות סחר?".
דובר נוסף שהשתתף בפאנל הוא פרופ' יעקב נחמיאס, חוקר בשר מתורבת מהאוניברסיטה העברית ומייסד חברת Beliver Meats. לדבריו, כשאנחנו מדברים על בעיות עולמיות בדרך כלל מדברים על פליטת גזי חממה וזאת לאו דווקא הבעיה העיקרית של החקלאות. דווקא עלייה צפויה של 150 אחוז בצריכת הבשר ומחסור במשאבים שמספקים בשר לאנושות כמו מים זמינים לחקלאות הם האתגר.
"לכן, בשר מתורבת הוא טכנולוגיה שאמורה לשבור את המחסום ולייצר בשר שנרצה לאכול - ההמבורגר הראשון שיוצר לפני 10 שנים עלה 2 מיליון דולר לקילו. אנחנו מדברים על ייצור בסדר גודל שדומה לגידול עוף אורגני בארצות הברית, רק עם הרבה פחות צורך באדמה ומים", הוא אמר. "במקביל, אנחנו צריכים גידולים שמכניסים חלבון. סויה היא גידול מתאים לכך שראוי להכניס לישראל".
"היום עשרים אחוז מנתח החלב בישראלי מקורו בחלב חלופי והגיע הזמן לעשות זאת גם בבשר", אמרה אלה וולדמן, סמנכ"לית אסטרטגיה וממשל GFI ישראל שהובילה פאנל בנושא שיח בין-מגזרי בביטחון מזון. לדברי יובל ליפקין, ראש מנהל ביטחון מזון במשרד החקלאות, סינרגיה רב-מגזרית היא תהליך משמעותי וארוך, ולשם אנחנו הולכים; כשכל משרד ממוקד רק בדברים שהוא רוצה זאת בעיה, ועכשיו זאת הפעם הראשונה שמדובר בתהליך הוליסטי שמעורבים בו המגזר הציבורי, העסקי והשלישי. "כולם מסתכלים על טובת המדינה. אנחנו יכולים לעשות תוכנית ל-25 שנים קדימה. יש חשיבות למו"פ (מחקר ופיתוח), החקלאות המקומית והחשיבה לטווח הארוך״, הוא הדגיש.
לדברי ד"ר נטע ליפמן, ראש ביה"ס לקיימות באוניברסיטת תל אביב, הסוגייה הסביבתית היא כזו שדורשת פתרון רב-תחומי ורב-מגזרי. "מדענים במשרדי הממשלה הם סוכני שינוי, ויש חשיבות לשיתוף הפעולה ומעורבות כלל הגורמים: התעשייה, האקדמיה וגם הממשלה. הרגולטור והציבור צריכים לעבוד יחד כדי לקדם זאת״, היא אמרה. ״השקעה בחלבונים חלופיים מצריכה אומץ פוליטי ושינוי תרבותי, וזאת לא פעולה פשוטה".
לדברי פרופ' איל שמעוני, עמית מחקר בכיר ממוסד שמואל נאמן, ״קיים חזון איך עושים את המקום הזה יותר טוב - צריך לעבוד ביחד. יש דברים בסיסיים שאנחנו יכולים לעשות כמו הגדלת גידולים חלבוניים. יש לנו חקלאים ויש לנו ידע, מה שנותר הוא השקעות בסכומים גדולים שהמדינה יכולה לעמוד מאחוריהם ולתת להם גיבוי״.
"כי אין לנו משמרת אחרת ואין לנו כדור אחר"
גם היום מדעניות, תעשיינים, משפטניות, אנשי ונשות ציבור ואוהבי סביבה התכנסו לשמוע מגוון רחב של הרצאות בנושאים שונים, כשאחת מהן עסקה בשאלה האם אפשר לבטח סיכוני אקלים? מכיוון שמדובר בשינויים קיצוניים בקנה מידה בין-לאומי אין אפשרות לבטח אותם, אך הפתרון שהציעו פרופ׳ יהודה כהנא, מייסד SDGs ישראל, ויעל איפרגן גיני, מנכ״לית SDGs ישראל, הוא שהממשלה תמסה חברות בעלות השפעה אקלימית שלילית ותסבסד חברות עם השפעה חיובית. "באופן זה יהיה אפשר לייצר תקציב קיימות שיאפשר לסקטור הביטוחי להשקיע את כספי ביטוח החיים בשוק ההון דרך תשתיות בנות קיימא", הם אמרו.
"אני מדבר בתור אזרח מודאג", אמר יאיר אבידן, המפקח על הבנקים לשעבר ויו״ר הוועדה המייעצת אריסון, בפאנל שנערך בנושא. לדבריו, לחברת הביטוח כגורם מוסדי יש תפקיד חשוב ומחייב עבור המבוטחים מכיוון שהיא זו שמנהלת את הכסף שלהם. "אני חושב שחובת הנאמנות של חברות הביטוח היא לא רק לתשואה הישירה שהם עושים", הוא אמר. "חובה עליהן לקחת בחשבון את ההיבטים החיצוניים הקשורים באקלים – שהם קשים לכימות – ולנהל סיכונים לטווח הארוך כי אין לנו משמרת אחרת ואין לנו כדור אחר".
ענת גואטה, יו״ר הרשות לניירות ערך לשעבר שגם השתתפה בפאנל, הוסיפה שאף חברת ביטוח לא רוצה לקחת את הסיכון לבטח פגעי אקלים מכיוון שזה לא רווחי, ולכן תפקיד המדינה והרגולטור לקבוע מדיניות בנושא. נוסף על כך, לדבריה, לציבור יש נתק מוחלט לכסף שמנוהל בחברות הביטוח. ״חשוב לחבר את הציבור לכסף שלו כדי להניע שינוי״.
"הסערה הגדולה עוד לפנינו"
בפתח מושב בנושא טכנולוגיות, הוצגה הדרך שבה המהפכה הטכנולוגית הפכה, לצד קידום האנושות, גם למפגע סביבתי חריף. "אנחנו בעולם סוער", הצהיר ד"ר תומר סיימון, המדען הראשי של מייקרוסופט ישראל מחקר ופיתוח, "והסערה הגדולה עוד לפנינו".
הוא פירט את ההתפתחויות המהירות בתחום הבינה המלאכותית – האופן שבו אנחנו מעניקים למחשבים יכולות של בני אדם כמו הסקת מסקנות, תפיסה, תכנון וקבלת החלטות. לפי סיימון, אלו מהוות גם אתגר אנרגטי ואקלימי שיש להתמודד עימו, שכן השיטות המתקדמות צורכות כמות אדירה של אנרגיה ודורשות בנייה מרובה של עוד ועוד מרכזי מחשבים.
טכנולוגיה חשובה שיכולה לעזור לנו מול מפגעים סביבתיים היא עריכה גנומית. לדברי ד"ר איתי כהן, מנהל הטכנולוגיות בחברת Deligene, אנחנו מחזיקים כיום ב"אוסף של כלים שאפשר לדמות אותם למספריים מולקולריות". בעזרתן, אפשר לבצע שינויים מתוכננים ומכוונים בקוד הגנטי ולשנות חרקים, צמחים וחיות משק כדי שיהיו עמידים יותר למפגעים סביבתיים (דוגמת חום).
משתפים פעולה למען המגוון הביולוגי
ד״ר רון וינקלר, יושב ראש משותף לשותפות האירופית למגוון ביולוגי Biodiversa+, פתח את המושב בנושא זה, ואמר: ״שותפות זו נוסדה באירופה והיא מתייחסת לשיתוף פעולה בין מדינות״. נציג השותפות בישראל הוא המשרד להגנת הסביבה, וכל מדינה שחברה בשותפות זכאית להצביע לנושא השנתי של הקול הקורא שמתפרסם מדי שנה באתר השותפות. ״השותפות תומכת במצוינות ומחקר סביב המגוון הביולוגי, ומעל שבע שנים הושקעו מעל 800 מיליון אירו בפרויקטים שונים״.
ישראל שותפה למספר פיילוטים שמתקיימים במקביל במספר מדינות מטעם השותפות, כמו פרויקט EuRockFish שאליו הצטרף בשנת 2023 המכון לחקר ימים ואגמים (חיא״ל) לבקשת המשרד להגנת הסביבה. מטרת הפרויקט היא קידום יכולות הניטור של דגי שוניות סלעיות, ומובילים אותו חוקרים מצרפת, בהשתתפות נציגים ממדינות נוספות: נורבגיה, דנמרק, ספרד, טורקיה וכמובן ישראל. בארץ החוקרים שלוקחים בו חלק הם פרופ׳ גיל רילוב, ד״ר ניר שטרן וד״ר ארסני מורוב. ״הפרויקטים האלו נותנים תמונה רחבה ונתונים ממקומות שונים בעולם ובכך מאפשרים בניית מתודולוגיות״, אמרה ד״ר ארנה מצנר מהמשרד להגנת הסביבה.
איך נתמודד עם פליטות הפחמן
הפורום הישראלי לקיבוע פחמן הוצג במושב שעסק בנושא זה. לדברי ד"ר אבנר גרוס, מאוניברסיטת בן-גוריון ומהפורום, הגוף פועל בתחומי אקדמיה ומדיניות ומנסה לבסס בישראל שיח ופעילות שיוכלו "לנטרל" את פליטות הפחמן הדו חמצני. "יש תמריץ כלכלי רב להיכנס לתחום הזה, אבל גם הרבה מרחק שנצטרך לעבור". במסגרת זאת, הסביר, לקרר את כדור הארץ ב-0.1 מעלות צלזיוס על ידי הוצאת פחמן מהאטמוספרה יעלה לנו "רבע מהכלכלה העולמית". זה מדגיש גם את הצורך לעצור את הפליטות, אבל גם מדגים את הפוטנציאל הכספי.
אחת האפשרויות היצירתיות לעשות זאת הוצגה על ידי פרופ' רון מילוא, יו"ר הועד המנהל של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה, וד"ר רועי בן ניסן ממכון ויצמן למדע, שחוקרים את האפשרות לשנות תזונה של חיידק אי-קולי כך שהיא תתבסס על פחמן דו חמצני. "בתהליך אבולוציה, עם הזמן, חיידקים מתחילים לייצר יותר ויותר אבני בניין מפחמן דו חמצני. אחרי שנה הצלחנו לבודד זן שאוכל רק פחמן דו חמצני". אף על פי כן, הם ציינו, פתרון זה מוגבל ורחוק מלהספיק ברמה הגלובלית, ויש להפכו למשתלם ומשתלב בשינויים הכלכליים שמכתיבים צעדי התמודדות אנושיים כמו מס פחמן.
"זה כמו חשבון בנק שההוצאות עולות בו מהר יותר מההכנסות. אנחנו בעצם במינוס", הסביר בשפה פשוטה ד"ר דורון מרקל, המדען הראשי של קק"ל, את מאזן הפחמן באטמוספרה. בכל שנה נפלטים 40 ג'יגה-טון (40 מיליארד טונות) פחמן דו חמצני, בעיקר משריפת דלקים פוסיליים, וחלק נוסף מבירוא יערות. קליטת פחמן באוקיינוסים וביערות איננה מספיקה, ומכסה רק כמחצית מהפליטות הללו, והמחצית השנייה נותרת באטמוספרה. לדבריו, קיבוע פחמן הוא הדרך לייצב את המערכת הזאת. "אין פה מקום לתחרות או לאגו", אמר פרופ' ירון זיו מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב. מול התממשות מהירה ב-25 שנה של תחזיות ההתחממות הגלובלית, הוא קרא לקדם מערכות ידע משותפות לכל הגופים הרלוונטיים וללחוץ על מקבלי ההחלטות לפעול.
גם האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה התייחסה לפליטות גזי החממה – היא דאגה לקיזוז פליטות הפחמן הדו חמצני של הוועידה, והציעה למשתתפים לעשות זאת גם כן, ולשלם על פליטות הנסיעה שלהם, באמצעות מחשבון קיזוז שפותח במיוחד לכנס זה, על ידי KVS – קיימות ושפ"ע בשיתוף חברות מובילות בתחום.
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
