שכניי ואני, בעיר גבעתיים, מצאנו עצמנו מתמודדים לאחרונה מול סערת ההתחדשות העירונית השוטפת את הארץ ובדרך יוצרת בעקיפין מציאות חדשה בה נכרתים עצים, בין אם הכריתה הכרחית ובין אם פחות.
בנעורי נהגנו להבטיח ל"מולדת האהובה" ש"נלבישך שלמת בטון ומלט". הבטחנו ולא עלה בדעתנו כלל מחירה הנורא של שלמה זו. מחיר שאפשר וצריך למנעו.
הנושא כלל אינו שולי. בארצנו, שמרבית השנה נמצאת בלהטה של שמש יוקדת, כמות הכריתות הפכה לסוג של "מכת מדינה". יעידו על כך עשרות המאמרים והכתבות בנושא המתפרסמים חדשות לבקרים. תמוה בעינינו, שמשרד החקלאות, באמצעות פקידי היערות, דווקא הם אלו שידם קלה על ההדק והם מאשרים כריתה גם כשיש בנמצא חלופות הנדסיות מקבילות או פתרונות יצירתיים שונים.
בסיפור שלנו, מדובר בניסיון הצלתם של שלושה עצי סיגלון עבותים מדהימים ביופיים. עצים המצטיינים בגובהם המרשים ובמבחן שנערך להם על פי התקנות, הם אף זכו במדד ערכיות גבוה. השלישייה המדהימה בת למעלה מ-35 שנה, שתולה במגרש הגובל עם המגרש של הבניין שלנו. עילת העקירה היא תוכנית להריסה ולבנייה מחדש.
במגרש מתוכנן להיבנות מבנה בן שמונה קומות ושתי קומות עבור חניון, מחסנים וחדרי תפעול לבניין עצמו. את בניין המגורים עצמו ניתן לבנות גם מבלי לכרות את העצים. העצים נמצאים בין גבול המגרש לבין גבול קווי הבניין המאושרים בתוכנית בניין עיר. ההחלטה על כריתת העצים מקורה ברצון לנצל את מלוא שטח המגרש עבור החניון ולהסתפק בשתי קומות חניון - בעוד שהפתרון הנוסף, אשר יכול להשאיר את העצים במקומם, הוא חפירה של חצי קומת חניון נוספת תוך שמירה על מרחב שורשי עצי הסיגלון.
מיפעתם של העצים נהנים לא רק דיירי הבניין שלנו. נהנית הסביבה כולה. גם הדיירים החדשים שישתכנו בבניין החדש שיקום ייהנו מהם.
אך לא רק בחזות וביופי עסקינן. עצים חיוניים לכולנו לניקוי האוויר, לשמירה על האיזון האקולוגי, למתן צל ולמקום חיים לציפורים, דבורים, פרפרים המאירים את סביבתנו.
נוכח כל אלה עומדת קלות הדעת, המדהימה והמדכדכת להפליא, בה מתקבלות החלטות כריתה בוועדה המקומית לתכנון ובנייה. הוועדה הזו שעליה אנחנו אמורים לסמוך, כלל לא עצרה לשאול את עצמה לעניין החלופות ההנדסיות. היא קיבלה כאורים ותומים את חוות דעתו של היזם, שכמובן המליץ על כריתת העצים. ההמלצה קיבלה גם את ברכתו של פקיד היערות, מבלי שהתבקשו חלופות, זאת ללא כל בחינה נוספת. במילים אחרות ובפשטות: היזם המליץ על כריתה. פקיד היערות תמך, וגורלם של העצים המלבלבים הללו נחרץ למיתה.
נאבקים שהסגול ינצח
עץ הוא דבר חי. עץ אוצר בתוכו גם היבט של חיים נוספים. לא יכולנו לקבל גזר דין זה ללא שנאבק על חיי הסיגלונים והתות.
כך מצאנו את עצמנו מגישים ערר לוועדה המחוזית. הוועדה המחוזית דרשה מפקיד היערות הסבר בדיעבד להחלטתו. הוא סיפק הסבר, בלא כל התייחסות לעובדה שיכולות להיות חלופות לתכנון ההנדסי. בסופו של דבר, קיבלו שניים מחברי ועדת הערר את עמדתה של הוועדה המקומית בקלישאה לפיה "... באיזון בין הצורך בהתחדשות עירונית לבין השמירה על עצים... גובר האינטרס של התחדשות עירונית". ועדת הערר אף היא לא שקלה לבחון חלופות תכנון.
לעומת עמדת הרוב (שני חברים) בוועדת הערר, נמצא צדיק אחד בסדום בדמותו של האדריכל גופר, אשר בעוז רב טען: "דעתי כי אין להתיר את כריתת העצים ויש להשאירם במקומם ולחייב הגשת חלופות תכנון מתאימות, בהתאם, ככל שמדובר על הסדרי החנייה התת קרקעיים". עוד ציין אדריכל גופר: כי אין חולק כי "ליבת ההתחדשות היא איזון בין הבנייה והפיתוח החדש לבין סביבת בני האדם-תושבים החיים במקום זה שנים רבות במרחב ההתחדשות העירונית. בנורמות התכנון כיום, עיקרון 'הקיימות' מבקש התייחסות אקולוגית ל'קיים' ובכלל זה למשאבי וערכי טבע ונוף". חוות דעתו הנחרצת משתרעת על פני שני עמודים שלמים, מנומקת כדבעי ומביעה מרד כנגד האוטומטיות שבהחלטה כה אכזרית שאין הצדקה מוסרית ומעשית לקבלתה.
ההצעה החלופית שהציעה הוועדה המקומית בדבר שתילת שלושה עצים בוגרים חדשים, בעומק תשתית של 1.20 מטר, היא בתמצית לעג לרש, הצעה שלעולם לא תשתווה לעושר הסביבתי הקיים כבר עתה בזכותם של שלושה עצים בני 35 שנה אלו.
בתהליך זה אנו מלווים על ידי עורכת הדין שרי סלע, העומדת לצידנו לא רק כתמיכה משפטית, אלא ובעיקר כפעילה סביבתית אשר מאמינה כמונו בחשיבות שמירתם של העצים.
המאבק שלנו רחוק מסיומו. אנחנו עדיין לפני המשוכות של פקיד היערות המקומי שההחלטה מוטלת שוב על שכמו, פקיד היערות הארצי שבפניו ניתן לערער וגם בית המשפט אם יהיה צורך גם בכך.
עצים חיים לא מעטים, שהיו שקופים בוועדות כאלה ואחרות ניצלו בארץ שלנו בעור שיניהם, כי נמצא מי שילחם עבורם. אנו מבקשים להיות לפה לסיגלונים והתות "שלנו".
עמדת המיעוט המרשימה בוועדת הערר מהווה עבורנו עוגן לאופטימיות שהסגול ינצח בסופו של יום. זה בהחלט יהיה ניצחון של כולנו – וועדות ותושבים כאחד!!!
פרופ' חנה יבלונקה בשם קבוצת תושבים.
