ראש הממשלה, שרת האנרגיה והשרה להגנת הסביבה מצהירים לאחרונה על כל בימה לגבי תוכניות לרתימת ההייטק הישראלי לטובת היישום המקומי של המעבר לכלכלה דלת פחמן ולהצלת העולם כולו ממשבר האקלים. זה כמובן צעד מבורך ואפילו חשוב, אבל הוא לא יכול להסתיר את אוזלת היד של ממשלות ישראל לדורותיהן בהתייחסות למשבר הגלובלי, או לשמש כיסוי לממשלת בנט-לפיד בהמשך הקידום של אנרגיות וטכנולוגיות ישנות ומזהמות.
משבר האקלים עומד בימים אלה במרכז השיח הציבורי בעולם. אחרי שנים ארוכות של אזהרות ודו"חות של מדענים, דיונים פוליטיים ופעולות מקומיות וגלובליות, מתברר כי המציאות מקדימה את כל התחזיות וההתחממות מהירה יותר משחשבנו. זאת ועוד, ברור לכל שכשלנו לעמוד בהתחייבויות להפחתת פליטות גזי חממה, ברמה האישית, הלאומית והגלובלית, כמו גם שנותר רק חלון הזדמנויות צר להוביל שינוי. ולמי שעוד היה ספק, בא הקיץ האחרון, במופע אימים במזרח ובמערב: גלי חום, שריפות, סופות, הצפות ועוד, על מנת להעיר אותנו.
פסגת האקלים הקרובה של האו"ם, שתתקיים בחודש הבא בגלזגו, תעמיד שוב את מנהיגי העולם כולו בפני המציאות הלא פשוטה והאתגרים הגדולים, כשהפעם נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן, לצד ראשי מדינות רבות, נחושים להצליח במשימה. בתוך כך, גם במדינת ישראל הקטנה, התעוררה מעט, וראש הממשלה נפתלי בנט צפוי לנסוע לוועידת גלזגו ולהכריז על חלקנו במאמץ הבינלאומי.
במשך שנים ארוכות התעלמו ממשלות ישראל ממשבר האקלים כמעט לחלוטין, הן בהיבט של היערכות לאומית להסתגלות לשינויי מזג האוויר, למשל להצפות ולגלי חום, והן במחויבות להפחית פליטות פחמן.
ממשלת בנט-לפיד, ששותפיה הציגו אג'נדה סביבתית-אקלימית בתקופת הבחירות, אותתה לציבור הרחב שהיא משנה כיוון, כשאישרה סוף סוף, תוכנית לאומית לכלכלה דלת פחמן, והקצתה לנושא סכומים ייעודיים בהצעת התקציב החדשה. אולם התוכנית הלאומית לא חפה מחוסרים ופערים, כאשר יעדי הפחתת פליטות הפחמן שנקבעו בה נמוכים מאלה של רוב המדינות המפותחות. כמו כן, עדיין לא נקבעו יעדי אנרגיות מתחדשות בסקטור ייצור החשמל לשנת 2050, וגם היעד של 30% אנרגיות מתחדשות בשת 2030 נראה עדיין רחוק מאוד.
זאת ועוד, אמנם במסגרת התקציב לשנים 2021-2, הוצהר על הקצאה של 625 מיליון שקלים למשרד להגנת הסביבה להכנת תוכנית למאבק במשבר האקלים, והשקעה של כ-3 מיליארד שקלים לעשור הקרוב לטובת תוכניות של התייעלות באנרגיה ומעבר לאנרגיה ירוקה, אך בחוק ההסדרים, שעוסק בתוכניות תשתית גדולות ולטווח הרחוק אין התייחסות למשבר ולהשפעותיו, למשל לשאלה כיצד נערך פרויקט הרכבת הקלה בגוש דן למקרה של גשמים עזים.
ומעל לכל, לצד כל הדיבורים היפים וההצהרות, הממשלה ממשיכה לקדם פרויקטים ענקים שמנוגדים לכל הגיון אקלימי וסביבתי, מתחנות כוח מונעות גז מחצבים ומגובות בסולר, עבור בחיפושי גז ונפט בים וביבשה והעברת דלק בהסכמים חשאיים מהאמירויות דרך נמל אילת, צינור קצא"א ונמל אשקלון, ועד להפקת מימן מגז טבעי כדלק העתיד.
לאחרונה מצאו בממשלה פטנט חדש, לגשר על הפער בין דיבורים למעשים בזירה הבינלאומית, או אם תרצו ללכת בלי ולהרגיש עם, ושלפו את קלף הקליימט-טק. ראש הממשלה, השרה להגנת הסביבה ושרת האנרגיה, חוזרים שוב ושוב על המנטרה על פיה, אנחנו, מדינת ישראל הקטנה, אומת החדשנות והסטארט-אפ, נציל את העולם מהמשבר באמצעות טכנולוגיות כחול לבן. התפלה, השבת קולחין וטפטוף, ייצור בשר מתורבת, הפקת אנרגיה סולארית ואגירת אנרגיה, כל אלה כמובן חשובים ואפילו מציעים הזדמנויות חדשות לצד האתגרים הגדולים. ואין ספק שמדינת ישראל היא מובילה עולמית בתחום הטכנולוגיות הנקיות (קלינטק). אבל בעוד שרבות מהטכנולוגיות הללו מיושמות בעולם הרחב, כאן אנחנו עדיין ממשיכים משום מה גם עם טכנולוגיות ישנות.
משבר האקלים מחייב שינוי סדרי עולם, שידוד מערכות ובעיקר מנהיגות אמיצה. מדינת ישראל לא תוכל להתחמק מלהתחיל לפעול מבית ולתת דוגמא אישית, לפני שהיא מבטיחה להציל את כל העולם. אי אפשר להתעלם גם מזיהום האוויר התחבורתי והתעשייתי בישראל, ממחדל ניהול הפסולת הלאומי ועוד ועוד. טכנולוגיות קליימט-טק ישחקו ללא ספק תפקיד חשוב ביכולת של אומות העולם לעמוד באתגרי משבר האקלים ולמתן את ההתחממות הגלובלית, אבל ממשלת ישראל חייבת לעשות שינוי בתפיסות וביעדים ולא רק באמצעים, ויפה שעה אחת קודם.
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
