מדענים שעוקבים אחר הקרחון A68a, שהתנתק מיבשת אנטרקטיקה בשנת 2017, מצאו כי 152 מיליארד טונות של מים התווספו לים ליד אחד מאיי ג'ורג'יה הדרומית במשך שלושה חודשים, בשל המסת הקרחון. כך עולה ממחקר חדש.
קרחון A68a. ארכיון
(צילום: רויטרס)
A68 הפך לקרחון הגדול בעולם כשנפרד ממדף הקרח לארסן C שבאנטארקטיקה ביולי 2017. מאז גוש הקרח העצום נע צפונה. בשיאו שטחו היה 5,800 קמ"ר, כרבע משטח ישראל. ב-2019 הוא התפצל לראשונה, ושמו של הקרחון המקורי השתנה ל-A68a. בדצמבר 2020, חלק מהתקופה שהמחקר מתייחס אליו, הקרחון היה במרחק של כ-50 ק"מ מהחוף המערבי של אחד מאיי ג'ורג'יה הדרומית שבדרום האוקיינוס האטלנטי, ביתם של כלבי ים ומיליוני פינגווינים ממין פינגווין הסלעים ופינגווין מלכותי.
לדברי המדענים 152 מיליארד טונות מים הם פי 20 מכמות המים באגם לוך נס בסקוטלנד או כמות המים ב-61 מיליון בריכות אולימפיות.
חוקרים מאוניברסיטת לידס, מהמרכז לתצפית ומידול קוטב (CPOM) ומהסקר האנטרקטי הבריטי (BAS) השתמשו במדידות שנערכו באמצעות לוויינים על מנת לבדוק את השטח שבו היה הקרחון ואת השינוי בעובי של הקרחון A68a לאורך מחזור חייו.
מהממצאים עולה כי הקרחון נמס לפני שהגיע לאיים. עם זאת, כתוצאה מתהליך המסת הקרחון, שוחררו לים 152 מיליארד טונות של מים מתוקים. החוקרים אמרו כי עדיין לא ברור אם הדבר פגע בחיים באוקיינוס במקום. אן בראקמן-פולגמן, חוקרת ב-CPOM ובאוניברסיטת לידס, אמרה: "זו כמות עצומה של מים, והדבר הבא שאנחנו רוצים ללמוד הוא האם הייתה לכך השפעה חיובית או שלילית על המערכת האקולוגית סביב האיים".
בראקמן-פולגמן, המחברת הראשית של המחקר, הוסיפה: "מכיוון ש-A68a עבר מסלול על פני מעבר דרייק (מצר ים באורך 800 קילומטרים בין הנקודה הדרומית ביותר של אמריקה הדרומית בכף הורן, צ'ילה לאיי שטלנד הדרומיים הסמוכים ליבשת אנטרקטיקה), אנו מקווים ללמוד יותר על קרחונים העוברים מסלול דומה, וכיצד הם משפיעים על האוקיינוסים".
מהמחקר עולה כי בשנתיים הראשונות לאחר ההתנתקות מהיבשת, הקרחון A68a היה בימים הקרים של ים ודל, הסמוך לאנטרקטיקה, ולכן הוא כמעט לא נמס. עם זאת, ברגע שהוא החל את מסעו צפונה ועבר דרך מעבר דרייק, הוא הגיע למים חמימים יותר ואז הואץ תהליך המסת הקרחון.
לורה גריש, מומחית מערכת מידע גאוגרפית, שהייתה שותפה לכתיבת המחקר, הוסיפה: "היה מרתק לחלוטין לעקוב אחר הקרחון A68a בכל הדרך, מיצירתו ועד סופו. מדידות תכופות אפשרו לנו לעקוב אחר כל תנועה והתפרקות של הקרחון כשהוא נע לאט צפונה, דרך סמטת הקרחונים לים סקוטיה, שם הוא צבר מהירות והתקרב לאי דרום ג'ורג'יה".
המסע של A68a תועד באמצעות תצפיות מחמישה לוויינים שונים. שינוי השטח של הקרחון תועד באמצעות שילוב של תמונות Sentinel-1, Sentinel-3 ו-MODIS. במקביל, השינוי בעובי הקרחון נמדד באמצעות CryoSat-2 ו-ICESat-2. על ידי שילוב של מדידות אלה, נקבעו השטח, העובי והשינוי בנפח הקרחון.
תומאסו פרנילו, מנהל משימת CryoSat בסוכנות החלל האירופית, אמר: "היכולת שלנו לחקור כל מהלך של הקרחון בפירוט כזה, נובעת מהתקדמות בטכניקות לוויין ושימוש במגוון מדידות. לווייני הדמיה מתעדים את מיקומו וצורתו של הקרחון ומוסיפים ממד שלישי, כאשר הם מודדים את גובה המשטחים מתחת ללוויינים ולכן יכולים לראות כיצד קרחון נמס".
