אומנם הדגים הגדולים ביותר בעולם הם בערך בגודל של אוטובוס, אבל בניגוד למצופה אין בהם שום דבר מאיים: הם שוחים לאט יחסית, מעוטרים בנקודות ובפסים וניזונים מפלנקטון – יצורים קטנטנים שנסחפים בזרם המים. יום הכריש הלווייתני הבינלאומי, שחל מדי שנה ב-30 באוגוסט, הוא הזדמנות נהדרת להציג את בעל החיים המופלא הזה, שלמרות גודלו העצום הוא פגיע ונמצא בסכנת הכחדה. מחקר בינלאומי שנערך גם אצלנו בישראל - במפרץ אילת - בוחן את הסכנות העומדות בפני הכרישים הלווייתניים בעולם, ומציע דרכים להגן עליהם.
תיעוד: צוללים מנסים להסיר חבל מזנב של כריש לווייתני
(צילום: רויטרס)
הכרישים הלווייתניים מאופיינים במבנה ראש רחב ופחוס, בבטן לבנה ובגב אפור-כחול, שמעוטר בנקודות לבנות ובפסים. גופם המיוחד של דגי הסחוס האלה הופך אותם לקלים להבחנה ולפופולריים בקרב מתרחצים וצוללנים. כאמור, הם ניזונים מפלנקטון, וכדי לאכול אותו הם שוחים עם פה פתוח וגורפים את כל מה שעובר בדרכם. לאחר מכן הם מסננים ופולטים החוצה את מה שלא מתאים להם לארוחה.
הם בדרך כלל שוחים לבד במי האוקיינוס, אך באזורים עם שפע של פלנקטון נוכל למצוא התקבצות של כמה כרישים לווייתניים יחד. כרישים אלו שוחים למרחקים של אלפי קילומטרים ויכולים להגיע לעומקים גדולים, אך מבלים כמחצית מחייהם במים הרדודים בגלל כמות הפלנקטון הגדולה יותר באזורים אלה.
סכנה גדולה לדג גדול
הכריש הלווייתני מוגדר מין בסכנת הכחדה. מתחילת המאה ה-20 יש עדויות על התנגשות של ספינות בכרישים לווייתניים ששוחים לאט על פני המים ולא ממהרים לברוח גם כשמגיעה ספינה. במחקר שנערך לאחרונה נמצא כי פגיעות מכלי שיט מהוות גורם סיכון מרכזי באזורי ההתקבצות של כרישים לווייתניים.
בהמשך, מיפו החוקרים את אזורי ההתקבצות של הכרישים הלווייתניים לעומת מסלולי התנועה של ספינות גדולות בים כדי למצוא דרכים למנוע את הפגיעות בהם. "המחקר הראה כי כרישים לווייתניים חוצים באופן קבוע נתיבי שיט עמוסים, שבהם הסיכון להתנגשות גבוה יותר", מסבירה ד"ר עדי ברש, חוקרת פוסט-דוקטורט במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט ומשתתפת במחקר הבינלאומי על הכרישים הלווייתניים יחד עם שיר בר, דוקטורנטית במכון הבין-אוניברסיטאי באילת כחלק מעבודת המחקר של עמותת כרישים בישראל. "לכן, כדי לשמר את המין המיוחד הזה, יש לזהות אזורים מקומיים חשובים שבהם ניתן לכוון את כלי השיט כדי להפחית את ההתנגשויות", מסבירה ברש.
במחקר השתתפו 75 חוקרים וחוקרות מרחבי העולם שאספו מידע ביותר מ-50 אתרי התקבצות שונים של יותר מ-13,000 כרישים לווייתניים. המחקר מספק לראשונה הערכה של רמות הסיכון להתנגשויות בין כלי שיט וכרישים לווייתניים. מדובר בהתנגשויות קטלניות שמהוות סכנה מתמדת לאוכלוסייה שכבר נמצאת בסכנת הכחדה.
בניתוח תוצאות הנתונים שנאספו, יותר ממחצית מהחוקרים דיווחו על התנגשויות עם כלי שיט גדולים - אשר מובילים לרוב הפציעות הקטלניות - כאיום מרכזי על הכרישים הלווייתניים. זאת ועוד, רוב המומחים סברו שכלי שיט גדולים משפיעים על כרישים לווייתניים בכל תחומי המחייה שלהם (ולא רק באזורים שבהם הם מתקבצים). כשמתמקדים באתרי ההתקבצות, ציינו החוקרים כי התיירות הבלתי מוסדרת באזורים מסוימים (שיכולה לכלול, למשל, טיולי שיט בסירות מנוע), וההתנגשויות עם כלי שיט קטנים, הם האיומים המובילים על הכרישים הלווייתניים.
עוד במסגרת המחקר, מיפוי של צפיפות הספינות בכל אזור התקבצות של כרישים לווייתניים סייע לבחון את סיכוני ההתנגשות. המידע שהתקבל מראה חפיפה בין שטחי המחייה של הכרישים הלווייתניים לבין נתיבי השיט, והחוקרים ממליצים על יישום אמצעי מניעה ממוקדים באזורים אלה, כמו הפחתת מהירות כלי שיט, שינוי נתיבי שיט הרחק מאזורי ההתקבצות הללו ואכיפת כללים המגבילים את הגישה בתקופות השיא של פעילות הדגים. החוקרים מראים שעונת הכרישים היא לרוב קצרה, ובאזורים מצומצמים, ולכן ניתן להסית את תנועת הספינות ממנה ללא עלות גבוהה, ואף מציעים נתיבים חלופיים לחלק מהאתרים.
טביעת סנפיר
כדי ללמוד על התנועה של כרישים לווייתניים "מבצעים תצפיות ומצלמים כרישים לווייתניים, ואת התמונות מעלים למערכת AI בינלאומית", היא מסבירה. לכל פרט יש אוסף ייחודי של כתמים ונקודות שמבדיל אותו משאר הכרישים הלווייתניים. אזור בצד השמאלי-אחורי בגוף הכריש הלווייתני נבחר לשמש כמו טביעת אצבע ולהוות מזהה ייחודי לכל כריש. "המערכת מוצאת מספר התאמות של 'טביעות אצבע' דומות, ואז עוברים ובודקים אם יש התאמה מלאה. אם מגלים התאמה – אפשר לדעת מי הכריש הלווייתני שביקר אצלנו. אם אין – הוא מוכנס למערכת ומקבל מספר כדי שנוכל לזהות אותו ולעקוב אחר מסלולו", היא מסבירה.
מעניין לדעת שגם אנשים פרטיים יכולים להעלות תמונות של כרישים לווייתניים שהם צילמו. כלומר, כל אחד ואחת מאיתנו, אם התמזל מזלנו, יכולים לתרום למחקר. "ב-2019 כשהתחיל פרויקט הזיהוי, היו לנו 90 תצפיות של אנשים שראו, צילמו ודיווחו לנו בקבוצת הפייסבוק שמובילה עמותת כרישים בישראל. מתוך התצפיות היו 45 תמונות טובות מספיק כדי שנוכל לחפש זיהוי במערכת, ואכן זיהינו 19 כרישים לווייתניים שונים שעברו אצלנו במפרץ אילת באותה עונה – זה המון", היא מספרת. אפשר לראות אותם בעיקר בקיץ, בזמן שמפרץ אילת שוקק חיים ומלא בפעילות ימית, ועל כן חשוב לבדוק גם שם מה רמת הפגיעות שלהם מכלי שיט, ולפעול לצמצום האינטראקציות האלו.
הנתונים שנאספו מדגישים את הצורך הדחוף בפעולה מתואמת לשימור מין ייחודי זה באמצעות מאמץ משותף של כל הגורמים הרלוונטיים – קהילות מקומיות, תעשיית הספנות והרשויות המתאימות – במטרה להבטיח את המשך קיומם של הדגים העצומים והמרשימים האלה. "כשהתחלנו לעקוב במפרץ אילת גילינו להפתעתנו שיש כאן תחלופה רבה של כרישים לווייתניים. הם מגיעים אלינו ליומיים או שלושה וממשיכים בדרכם. לכן חשוב מאוד להבין מהי כמות הפגיעות שנגרמות מהסירות", היא מסכמת.
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
