בימים האחרונים ההכנות לחג החנוכה נמצאות בשיאן: רבים מאיתנו עסוקים בסקירת היצע הסופגניות שממלא את המאפיות ובריענון החנוכיות שהתכסו באבק בעודן מחכות לרגע הגדול שלהן. ויש גם מי ששבים וחוזרים לסיפורי הניסים, שהופכים את החג הזה לאירוע שמתלווה אליו אווירת פלא.
עם זאת, אולי תופתעו לגלות שלא רק אצלנו קורים ניסים, ושעלילותיו של פך השמן הן לא הסיפור המופלא היחיד שאפשר לחשוב עליו. לעיתים, גם בקרב בעלי החיים נצפות התרחשויות יוצאות דופן, מפתיעות ומשמחות: יצורים שסברנו שנכחדו – ופתאום מתגלים לעינינו, או ציפורים שעפות מרחקים עצומים, בעודן שוברות את השיאים של עצמן.
אז לכבוד חג החנוכה אספנו עבורכם ניסים קצת אחרים - סביבתיים, צבעוניים וחייתיים – מכל רחבי העולם. מוכנים לפלא?
מזל טוב! זאת ביזונית!
מזה אלפי שנים שהביזונים, בקר בעל רעמה וקרניים רחבות, נעלמו משטחה של אנגליה, בעיקר בשל ציד אכזרי: המלטות לא התרחשו במדינה, והיה נראה כאילו עידן הביזונים באזור תם מזמן. אלא שבספטמבר השנה, בקנט שבדרום מזרח המדינה, מאורע מרגש מאוד התרחש: נקבת ביזון נולדה. נס גלוי?
ההמלטה ההיסטורית קרתה לאחר שלאזור הובאו מספר ביזונים אירופיים (Bison bonasus) מסקוטלנד ומאירלנד כחלק מתוכנית שיקום של בתי גידול טבעיים באזור. בשל העובדה שנקבות הביזון נוהגות להסתיר את ההריונות שלהן כדי להימנע מתקיפות של טורפים – שומרי היער לא ידעו שבאזור מסתובבת ביזונית הריונית, שעתידה להביא לעולם נקבה נוספת.
אחד משומרי היער סיפר שמאז שהביזונית החדשה נולדה, היא הספיקה להתפתח לא מעט ואף לאמץ לעצמה שני תחביבים: כרסום עלים וריצה נלהבת במעגלים כשיורד גשם. כן, אתם מוזמנים לדמיין את זה. בנוסף, השומר ציין שהביזונים האחרים נוהגים להשגיח על הרכש החדש כשהאם נחה; מסתבר שגם בקרב קהילת הביזונים יש חשיבות לשמרטפים.
עפה מפה, ולא צריכה את אמא
נס נוסף שנספר לכם עליו התרחש ללא כול התערבות אנושית: באוקטובר השנה, ציפור בשם לימוזה חומת-בטן (Limosa lapponica), שמעבירה את קיציה באזורים ארקטיים, ואז נודדת דרומה בחורף - שברה את שיא כול הזמנים בתעופה רציפה של ציפור. הלימוזה עפה במשך 265 שעות (כ-11 ימים) ללא הפסקה, כל הדרך מאלסקה לטסמניה – מעל ל-13 אלף קילומטר. ואם זה לא מספיק, אז השיאנית יוצאת הדופן הזאת הייתה צעירה במיוחד: בת חמישה חודשים בלבד; כזאת צוציקית, וכבר קוטפת גביעים.
המסעות הארוכים האלה, של ציפורים צעירות שעפות לבדן, ללא ליווי של אחיותיהן המנוסות יותר - הם מאפיין מוכר יחסית של המין: הלימוזות נוהגות לצאת למסע הנדידה הראשון שלהן אחרי שהוריהן כבר יצאו לדרך, ולעיתים הן מתעכבות כמה שבועות עד לרגע שבו מצטרפות למסע. בנוסף, בניגוד לעופות אחרים, כמו שחפים למשל, שדואים על זרמי הרוחות – בזמן תעופתן הלימוזות נדרשות לנפנף בכנפיהן (כמעט) כל הזמן. נשמע כמו ספורט למתקדמים, לא? ואכן, הציפורים האלה עלולות לאבד עד כמחצית ממשקלן במהלך המסע. לפיכך, העיכוב ביציאה לדרך מאפשר להן להתפטם מעט יותר לפני ההרפתקה הסוחטת.
ויש לנו גם אנקדוטה משעשעת בסיפור הזה: הלימוזות נוהגות לסיים את מסעותיהן המייגעים באוסטרליה או בניו זילנד, אך העפה-מספר-אחת שלנו הגיעה בטעות לטסמניה. על אף הנחיתה ביעד הסופי השגוי - קשה להוריד מחשיבותו של ההישג שלה, שהתעלה על שיא קודם של ציפור גדולה יותר ומנוסה הרבה יותר: זכר לימוזה בוגר.
הצפרדע שלא נכחדה
אומנם צפרדעי ה-Atelopus ממרכז ודרום אמריקה לא יוצאות למסעות ארוכים במיוחד – אך הן מתמודדות עם אתגרים משלהן: ב-40 השנה האחרונות, מאות מינים של דו-חיים נפגעו קשות מפטרייה מזיקה במיוחד בשם Bd (Batrachochytrium dendrobatidis) שתוקפת את עורם ופוגעת ביכולתם לווסת את המלחים והנוזלים בגופם – בתהליך שמוביל לעיתים קרובות למותם. הפטרייה גרמה להכחדתם ולצמצומם של מינים כה רבים, עד שמדובר במחולל המחלה ההרסני ביותר שנחקר על ידי מדענים – כלומר, מעולם לא נצפתה פגיעה כה משמעותית במגוון ביולוגי שנבעה ממקור יחיד, שהוא לא אנושי; אויב קשוח למדי עבור הצפרדעים. ואכן, מדענים סברו שמעל ל-80 אחוז ממיני ה- Atelopus הוכחדו לגמרי.
עם זאת, בשנים האחרונות התחילו להיאסף דיווחים על הופעתן של צפרדעים אלה במקומות שונים; מגמה שהובילה למחקר משותף של חוקרים מארצות-הברית ומאקוודור, שלקחו דגימות DNA מאותם יצורים חדשים-ישנים. הזיהוי היה וודאי: במחקר נמצאו כ-32 מינים של ה- Atelopus שעד לאותה העת נחשבו כנכחדות.
ראוי לציין שאותה "שיבה מין המתים" של בעלי חיים שונים – נובעת מטעות אנושית: מדענים שלא היו מודעים לתמונה המלאה והכריזו על מין נכחד, שהכחדתו לא התרחשה מעולם. כך למשל, במקרה של קרפדת ליל הכוכבים, מין של ה- Atelopus - בעוד שמדענים סברו שהוא נכחד, הארהואקו, קהילה ילידית שחיה בצפון קולומביה, ידעה היטב שלא כך הדבר. קהילה זאת נוהגת להתחקות אחר קרפדות אלה באדיקות, מכיוון ששירתן היא סימן עבורה לשתילת יבולים ולביצוע טקסים מסורתיים. על כן, מנהיגי הארהואקו הזמינו מדענים שונים להגיע ולראות את הקרפדות במו עיניהם – ולחזות בהכחדה שלא קרתה.
ניסים קורים למדענים
לצד תגליות על "חזרתם" של מינים נכחדים, מדי שנה ממשיכים להתגלות בטבע מינים חדשים לחלוטין: מינשוף בעל קריאה ייחודית שחוזרת על עצמו בתדירות גבוהה (Otus bikegila), דרך סלמנדרת האש הצ'יריקית (Bolitoglossa cathyledecae), שנמצאה עד כה רק באזור הררי אחד במחוז צ'יריקי שבפנמה, ועד למין חדש של עכבר האנדים (Thomasomys burneoi).
"אנחנו יודעים מעט מאוד על המגוון האמיתי של המינים בכדור הארץ", אומרת ד"ר אנה הלס, המנהלת המדעית של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה. "מרחבים רבים טרם נחקרו לעומק, תקציבי המחקר הם מוגבלים, וגם מספר הטקסונומים המומחים – כלומר, מספר הביולוגים שעוסקים בסיווג מינים – הוא מוגבל". עם זאת, הלס מאמינה שהמגמה החיובית עתידה להמשיך, למרות המגבלות. "אפשר רק להניח שעם הזמן נגלה עוד ועוד מינים מפתיעים", היא מעידה.
בין אם מדובר בתגליות של בעלי חיים שלא היו מוכרים למדע, בחזרתם של זנים שונים לאזורים שמהם נעדרו זמן רב, או במסעות ארוכים במיוחד של יצורים בעלי יכולות מפתיעות, אפשר לקוות שכל עוד נעניק לטבע את סיכויי ההצלחה הגבוהים ביותר, נדאג לו ונשמור עליו – נמשיך לראות אותו מחולל ניסים שאין להם תחליף.
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
