תושבי היישובים הערבים הסמוכים ליער עירון מכנים את עצי האלון בני אלפי השנים שביער "סבתות". לעצים עתיקים אלה מיוחסות קדושה וסגולות מרפא, ולאורך שנים מי שננשכו על ידי תנים או כלבים וחששו מכלבת הגיעו אליהם, התפללו ומרחו על גופם את אדמתם. בשיטוט ביער אפשר לראות על חלק מהעצים שרידים צבעוניים של בדים ושרשראות שהושארו על ידי אוהביהם. והקשר המיוחד לעצים לא מוגבל רק למוסלמים המקומיים: "לפני ארבע שנים, כשאחד מהעצים התמוטט ומת, מצאתי בתוך הגזע שלו פיסת חרס מעוגלת שעליה צויר צלב", מספר אדריכל הנוף והאקולוג יהל פורת, מנהל מחלקת אקולוגיה באגף הייעור של קק"ל. "זה היה כמו פתק בכותל המערבי".
ליער עירון יש חשיבות גם עבור שכניו היהודים, שמטיילים בו, רוכבים על אופניים ועורכים פיקניקים בצילם של העצים הגדולים - אלו מהם שמכירים את המקום, לפחות. לאחרונה, בצל איומים מוחשיים על שלמותו של השטח הטבעי במקום, ערבים ויהודים תושבי האזור נפגשו בלב היער כדי להכיר לעומק את הנכס הירוק שלהם, אלה את אלה - וגם את עצמם.
יער עירון ממוקם בסמוך לישובים חריש, כפר קרע וערערה ולכביש ואדי ערה, ולא רחוק מפרדס חנה-כרכור, קציר ובקה אל גרבייה. מדובר ביער קק"ל שנמצא בלב המסדרון האקולוגי הארצי: שטח פתוח קריטי שמחבר בין אזורים טבעיים לאורך ישראל ושמאפשר לבעלי חיים תנועה רציפה ביניהם - שנחוצה לצורך מציאת מזון ומים ולשמירה על מגוון גנטי.
על אף הפגיעות שהיער ספג בשנים האחרונות, בהן הקמת הישוב חריש במרכז היער, סלילת כביש 6 ופתיחת מחצבת האבן ורד, מדובר באזור שהוא עדיין עשיר אקולוגית. בעלי החיים שמאכלסים אותו באופן טבעי כוללים בין השאר צבאים, תנים, דורבנים, נמיות, דלקי סלעים וצבועים מפוספסים. שלל מינים של עופות דורסים מקננים בו, בהם נץ מצוי, חיוויאי הנחשים ועקב עיטי. האזור מגוון מאוד גם מבחינה צמחית, והוא האזור הדרומי ביותר בעולם שבו צומחים יחדיו הן האלון המצוי, הן אלון התבור והן אלון התולע.
"חלק ניכר מהשטח הזה מאוים כיום, כי יש כרגע בוועדות התכנון תוכניות של משרד הבינוי והשיכון להכפיל ואפילו לשלש את הגודל של חריש בשנים הקרובות", אומר פורת. "המשמעות של זה היא קטיעה של רצף השטחים הפתוחים, של החיבור האחרון בין מרכז הארץ לבין צפונה".
ממשרד הבינוי והשיכון נמסר בתגובה: "משרד הבינוי והשיכון פועל בהיקף חסר תקדים לקידום חריש ובשנים האחרונות העיר זוכה לתנופת בנייה ולתקציבי פיתוח משמעותיים לטובת תשתיות ופרויקטים ברחבי העיר. נדגיש כי, בשונה מהמצוין בפנייה בעת הזו לא מקודמת תוכנית חדשה להרחבת חריש".
מכירים תודה ליער
הקבוצה שנפגשה ביער עירון, שעליה סופר גם בכתב העת "יער" של קק"ל, הוקמה בעקבות הסיכון לאזור – וכן מתוך הבנה של מקימיה את חשיבותה של היציאה לשטחים הפתוחים עבור אנשים וקהילות. "הרעיון התחיל להתגבש בקורונה, עם כל הסטרס של הסגרים, כשאנשים בעיר כמעט שלא יכלו לצאת החוצה – והכרנו תודה על כך שבאזור הזה כן יכולנו ללכת ליער ולהיות בשטח הפתוח", אומר פורת. "בנוסף, באירועי מאי 2021 היו באזור הזה אירועי אלימות לא מעטים. הכול ביחד קרא לנו לגבש תהליך קבוצתי".
את התהליך הנחה פורת יחד עם ארוא אגבריה מהמרכז לטיפול "מעכום עמכם" ואמנון פקר ממרכז "טבע ומהות". הקבוצה שנבחרה כללה 12 גברים ונשים, יהודים וערבים. גילאי המשתתפים והמשתתפות היו מגוונים: מ-28 ועד מעל 60, וכולם התגוררו בסמוך ליער. התהליך ארך כחצי שנה, כשהמפגשים נערכו בעיקר בימי שישי בבוקר.
בכל מפגש, המשתתפים מיפו את עצי אלון התבור והחרובים העתיקים שביער, והזינו אותם אל מאגר הנתונים היערני של קק"ל. הם למדו לקרוא ולהשתמש בתצלומי אוויר, ואספו נתונים על מצבם הבריאותי של העצים: מגובהם וקוטר הגזע, דרך ריקבונות ועד לפגיעות אנושיות כמו מסמרים וגרפיטי.
אבל התהליך שעברו המשתתפים לא הסתכם בזאת: הוא כלל גם מדיטציות, כתיבה ומעגלי הקשבה, וכן יצירה אומנותית נרחבת בעקבות עצי היער.
בין גל פיגועים לתחושת קיפוח
כצפוי, היבט משמעותי בסדנה היה המפגש הבלתי-אמצעי בין המשתתפים משתי קבוצות האוכלוסייה השונות. "בהתחלה ממש לא רצינו להעלות לדיון את נושא היהודים והערבים", אומר פורת. "עם הזמן, בעקבות התהליך האישי שהחבר'ה בקבוצה עברו והביטחון והאמון שהם נתנו אלה באלה, דברים התחילו פשוט לעלות – אנשים התחילו לשתף".
פורת מספר שהדבר התבטא יותר מכול במפגש האחרון, שבו המשתתפים לנו ביער. "זה היה בדיוק בסוף שבוע של גל פיגועים, שכלל גם פיגוע שהתרחש ממש קרוב, בחדרה", הוא אומר. "אנשים חששו להגיע למפגש הזה. איכשהו שכנענו את כולם לבוא – וזה היה מדהים". לדבריו, סביב המדורה, שני הצדדים נפתחו. "המשתתפים המוסלמים סיפרו על רגשות קיפוח שהם חשו כסטודנטים ערבים באוניברסיטאות בישראל. ומנגד, המשתתפים היהודים סיפרו על הפחד היומיומי שהם חשו כתושבי אזור שיש בו לא מעט אלימות. לא באנו לפתור דברים – אלא קודם כל פשוט לתת להם מקום, לאפשר לכל צד לשמוע את השני".
"דרך השותפות בעבודת האדמה והעשייה המשותפת יכולנו להתחבר – ואחר כך להגיע גם לשיח נוסף, עמוק, שונה", אומרת יהלי גינצבורג-רמח, אחת המשתתפות בתוכנית.
"זה היה פשוט מפגש של אדם לאדם", מוסיפה איה עויסאת, שהייתה גם היא חלק מהקבוצה.
מיער מפחיד ליעד טיולים מבוקש
לדברי פורת, הקבוצה יצאה לשטח באופן קבוע - בכל מזג אוויר. "אחד המפגשים המדהימים שהיו לנו נערך ביום שבו ירד ברד סוער", הוא מספר. "פרסנו ברזנט גדול מתחת לעץ חרוב, הדלקנו מדורה - ושם, במחסה, עשינו מדיטציה ומעגל שיתוף, ויכולנו לדבר ולהקשיב באמת".
חברי הקבוצה ומדריכיה שמרו על קשר גם לאחר סיום הפעילות, ונפגשו בין השאר לארוחות משותפות. "זכיתי להכיר שם אנשים לחיים", אומרת עויסאת.
4 צפייה בגלריה
ארוחה משותפת, המבוססת על מאכלים שכל אחד מהמשתתפים הביא
(צילום: יהל פורת, ארוא אגבריה ואמנון פקר)
כיום, פורת ושותפיו בונים תוכנית עבור השלב הבא בפעילות הקבוצה, שיכלול מתן טיפול מרפא לעצים הפגועים שמופו במהלך הפעילות – ושיצא בתקווה לפועל בסתיו הקרוב.
לדברי פורת, הסדנה הקבוצתית היא אחת ממספר פעילויות שתרמו להפיכת היער למקום שמרגיש בטוח יותר עבור תושבי האזור בשנתיים האחרונות. "לפני כן, חלק גדול מהאנשים, בעיקר מהצד של המגזר היהודי, ממש פחד לצאת לשטח הזה – כי מדובר באזור ואדי עארה, קרוב לכפרים", הוא מספר. "עם זאת, בשנה האחרונה היער הפך לאזור מבוקש מאוד לטיולים, גם בקרב יהודים וגם בקרב ערבים".
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
