בחינה מעמיקה של שרידי מזון, שהתגלו על דפנות כלי חרס עתיקים מאזור אגם טאי שבמזרח סין, חשפה נוכחות של אורז ודוחן, צריכת דגי ים ושימוש מגוון בכלי החרס, במהלך האלף הרביעי לפנה"ס. ממצאי המחקר שפכו למעשה אור חדש על התזונה הסינית הנאוליתית, באזור שנחשב לאחד ממקומות הולדתה של הציוויליזציה הסינית.
המחקר, שנערך על ידי חוקרים מהאקדמיה הסינית למדעים (UCAS), המכון לפלאונטולוגיה ופלאואנתרופולוגיה של בעלי חוליות באקדמיה הסינית למדעים, מוזיאון נאנג'ינג ואוניברסיטת קפיטל נורמל בבייג'ינג, מספק ראיות מולקולריות להבנת אסטרטגיות התקיימות האוכלוסייה האנושית בסוף התקופה הנאוליתית סביב אגם טאי, אגם בדלתא של נהר היאנגצה ואחד מאגמי המים המתוקים הגדולים בסין.
במחקר, שפורסם בכתב העת Journal of Archaeological Science, בחנו החוקרים 57 שברי כלי חרס עם שרידי מזון המיוחסים בעיקר לתקופה שבה התקיימה תרבות סונגזה (Songze), בין השנים 3,800-3,300 לפנה"ס. באמצעות ניתוח ליפידים (כל המולקולות הטבעיות המסיסות בשמן) ופרוטאומיקה (תחום החוקר חלבונים בהיקף נרחב ובמיוחד מבנה ותפקוד של חלבונים), זיהו החוקרים תרכובות שהשתמרו בקרום המזון בצמוד לדפנותיהן הפנימיות של כלי החרס העתיקים.
לדברי החוקרים, שרידי המזון הללו הכילו ריכוזים של תרכובות שומנים מצמחים עמילניים כמו אורז ודוחן, כמו גם שמני מים מתוקים ופירות ים, שומני בעלי חיים מעלי גרה וכאלה שאינם מעלי גרה, וכן שתי תרכובות ויטמין E (γ-tocopherol ו-α-tocopherol) ואלכוהולים אליפטים, אשר זוהו כסמנים ביולוגיים לאורז.
סמנים ביולוגיים של דוחן נמצאו גם הם בדגימות מסוימות מתקופה קדומה זו, במה שמייצג את הגילוי הראשון של שרידי דוחן באתרים פרהיסטוריים באזור אגם טאי, השוכן במחוז ג'יאנגסו, כ-100 ק"מ מערבית לשנגחאי. תגלית זו מציעה נתיב חדש של העברת דוחן דרומה, כך שהדגן הקדום - שהוזכר גם בתנ"ך - הועבר לאזור אגם טאי מוקדם ממה שהיה ידוע עד כה.
בדגימות מסוימות זוהו פפטידים ספציפיים של חלבוני שריר, שמקורם בדגים מסוג קרקר צהוב גדול ומנדרין, כמו גם חלבוני קולגן של יונקים מתת-משפחת היעלים ומסדרת מפריטי פרסה. למעשה, הייתה זו הפעם הראשונה שבה מתגלים שרידי דגים ימיים מתקופה זו.
כלי החרס העתיקים שימשו בין היתר גם לבישול מרכיבים שונים של בעלי חיים וצמחים, מה שמעיד על השימוש הרב-תכליתי בהם. מחקר זה מספק עדות ישירה לניצול החי והצומח במהלך תקופה זו, כולל תוצרי מים מתוקים, דגים ימיים, אורז ודוחן, מה שהוביל לחשיפה כי התזונה במזרח סין בתקופה הנאוליתית התבססה על אורז, דוחן ודגים.
"בהשוואה לניתוח ליפידים, פרוטאומיקה מציעה דיוק רב יותר בזיהוי מינים ורקמות. השילוב של שתי השיטות הללו מספק מידע משלים על אסטרטגיות הקיום של אנשים קדומים", אמרה ד"ר הויון ראו מהמכון לפלאונטולוגיה ופלאואנתרופולוגיה של בעלי חוליות באקדמיה הסינית למדעים. "היישום של ניתוח ליפידים בארכאולוגיה הסינית עדיין בשלב הראשוני שלו, אולם הוא ללא ספק יתרום רבות לקידום חקר הארכאולוגיה הסינית וישפר את המחקר אודות הציוויליזציה העתיקה שהתיישבה באזור זה", הוסיף פרופ' ימין יאנג, מהאקדמיה הסינית למדעים.