מהו אי-צדק אקלימי? ברמה הגלובלית, המדינות המתועשות בחצי הצפוני של כדור הארץ הן האחראיות העיקריות לפליטות גזי החממה מאז המהפכה התעשייתית, אבל הן דווקא צפויות להתמודד עם משבר האקלים בהצלחה יחסית, וגם לשמור על אורח החיים הנוכחי שלהן. לעומתן, המדינות המתפתחות פגיעות הרבה יותר לסיכונים ברמה האקלימית, החברתית, הכלכלית והפוליטית, אף שהן תרמו מעט יחסית לפליטות גזי החממה לאורך השנים.
"היום כולם מדברים על אקלים, אבל אף אחד לא מדבר על צדק", אומרת ד"ר קרני קריגל, חוקרת ביחידה לחקר עוני, חברה וסביבה באוניברסיטת בר אילן בראיון ל-ynet. חלק ניכר מהעשייה שלה בשנים האחרונות, באקדמיה ובמסגרות אחרות, מתמקד באופנים שבהם מקצין משבר האקלים אי-שוויון ומגדיל פערים חברתיים. כאמור, אי-צדק אקלימי.
מעבר לעבודתה באקדמיה, ד"ר קריגל מנהלת הכשרות אלימות במשפחה בבית הספר המרכזי לעובדי רווחה ושימשה ראש צוות סביבה וחברה בצוותי המומחים של משבר הקורונה. בימים אלה היא מובילה את התחום של חברה ורווחה במסגרת פורום האקלים של נשיא המדינה, יצחק הרצוג.
"משבר האקלים הוא לא רק עניין סביבתי – זה לא רק עניין של פלסטיק, זיהום אוויר, פליטות גזי חממה – אלא קודם כל עניין חברתי", היא אומרת. "זה אומר שצריך להיערך בהתאם: איך אנחנו כחברה צריכים להתמודד ולתת מענים לאלה שהכי פגיעים ופגיעות לסכנות שהמשבר מביא איתו".
- תני לי דוגמה ל"אי-צדק אקלימי".
"ברמה הלאומית, יש עדויות מהמחקר היום שהתרומה של בעלי מעמד סוציו-אקונומי גבוה, של העשירים, לשינויי האקלים, היא הרבה יותר גדולה מאשר של העשירונים התחתונים. בישראל, למשל, נמצא שכמות פליטות גזי החממה לנפש בעשירון העליון גבוהה פי 27 משימוש ברכב פרטי ופי 24 מצריכת חשמל ביתית מזה של העשירון התחתון.
"באפריקה, יש אזורים שלמים שבהם בצורות והתייבשות מקורות המים משנות מהותית את חיי היום-יום. אם, למשל, נשים אחראיות להביא מים והן היו צריכות ללכת כמה קילומטרים עד לבאר, היום הן צריכות ללכת הרבה יותר וזה חושף אותן לסכנות גדולות יותר".
ד"ר קריגל חוזרת ומדגישה שאלה שתורמים יותר לפליטות נמצאים כאמור בעמדה טובה יותר כדי להיערך, להסתגל לשינויים ולנזקים שמשבר האקלים יביא איתו, לעומת אלה שתורמים לו פחות ואף יצליחו פחות להתמודד איתו. "עכשיו אנחנו נכנסים לקיץ ויכולים להיות גלי חום קשים", היא מסבירה. "זה דורש מרובנו להפעיל את המזגן בבית ברוב שעות היום, אפילו בלילה. כשמחירי החשמל עולים כמו עכשיו, יש מי שיכולים עדיין להרשות לעצמם להפעיל את המזגן ויש מי שמתקשים לעמוד בתשלומי החשמל ומסתכנים בחובות עד כדי הוצאה מהבית. במחקר זה נקרא 'עוני אנרגטי' והתופעה הזו מתרחבת והולכת ככל שמשבר האקלים מחריף, מחירי החשמל עולים וגלי הקור והחום קיצוניים יותר.
"ככלל, המחקר מראה שנשים יותר פגיעות למשבר האקלים. למשל, בגל חום קשה מאוד שהיה ב-2003 במערב אירופה מתו 70 אלף איש. רבים מהם היו קשישים שחיו לבד. אבל נמצא גם שתמותה עודפת של נשים הייתה גבוהה ב-75% מזו של גברים. יש נתונים שאסונות אקלימיים ברחבי העולם מעלים את הסיכון של נשים, נערות וילדות להיפגע מתופעה של אלימות מגדרית. במדריד, למשל, מצאו במחקר קשר בין גלי חום קיצוניים ועלייה ברצח של נשים על ידי בן הזוג יום לאחר גל חום".
- איך מתמודדים עם ההיבטים החברתיים של השלכות משבר האקלים?
"מי שאמורות להתמודד עם תוכניות היערכות למשבר האקלים, גם בארץ וגם בעולם, הן בדרך כלל הערים. המדיניות של הממשלה היא שכל רשות מקומית תפתח תוכנית היערכות גם לתושבים שלה וגם לתשתיות של העיר. כשניתחתי תוכניות עירוניות שקיימות כבר בעולם ראיתי שרובן מתמקדות בניהול תשתיות, משאבי טבע, נושאים הנדסיים, וכמעט ולא התעסקו ברווחה, עוני ופגיעות. אחת הסיבות שאני מזהה, גם פה בארץ, היא שמי שאמון על פיתוח התוכניות האלה הם אנשי סביבה, מארגוני סביבה או מהיחידות הסביבתיות ברשויות, ואין להם את השפה, הכלים או הידע הרווחתי.
"להבדיל, אנשי רווחה ועמותות מתעסקים יותר בהישרדות היום-יומית, בטח במהלך ואחרי משבר הקורונה, כשלשכות הרווחה מוצפות והעוני גדל מאוד. צריך לעשות פה איזה שילוב כוחות שהוא חוצה תחומים ומגזרים כדי לפתח חוסן עירוני, גם ברמה החברתית".
- מדעני ה-IPCC (הפאנל הבין-ממשלתי לשינויי אקלים) אומרים שהיקף פליטות גזי החממה העולמיות מוכרח להתחיל לרדת בתוך פחות משלוש שנים, ושהאנושות צריכה להפחית כמעט חצי מהפליטות עד 2030. יש אפשרות שכדי לעמוד בלו"ז המאוד דחוק הזה יהיה צריך להקריב את ההיבט החברתי?
"בדיוק בגלל זה הוקם פורום האקלים של נשיא המדינה, בגלל הדחיפות ובגלל הצורך לתת את המענה גם בוועידת האקלים של האו"ם בנובמבר. ישראל היא פצפונת, אבל אנחנו מדינה שמבחינה גיאוגרפית וגיאופוליטית צפויה להיפגע הכי הרבה, גם מבחינה אקלימית וגם מבחינה חברתית. אם נמשיך להתעלם מההיבטים החברתיים של משבר האקלים, המשבר החברתי שיהיה פה הוא קשה לאין ערוך. אני חושבת שהוא לא פחות מהמשבר האקלימי והתרחישים של מדעני ה-IPCC".
- איך הגעת לעסוק בנושא של צדק אקלימי?
"אני לא רק חוקרת, אני גם עובדת בשטח עם עובדות סוציאליות ואני פוגשת בשטח את המצוקות. אני ממש רואה את הפניות לרווחה שעלו בצורה מאוד משמעותית בשנתיים האחרונות, את העוני הקיצוני, האלימות במשפחה. במרכזים לטיפול במניעת אלימות נשים עומדות בתור וגם המקלטים עמוסים. כסוציולוגית אני מנתחת תופעות מנקודת מבט חברתית. אז גם כשניגשתי להסתכל על משבר האקלים קודם כל בחנתי אותו מההיבט הרווחתי, החברתי - איך זה קשור לעוני, איך זה קשור למגדר".
במסגרת תכנית פוסט-דוקטורט יישומי בשם "ממשק" השתלבה ד"ר קריגל במשרד להגנת הסביבה כיועצת מדעית למינהלת ההיערכות לשינויי האקלים. "באתי והסתכלתי על הכול מנקודת המבט החברתית וכך פיתחתי את המודל למיפוי אוכלוסיות פגיעות, מתוך הבנה שהשיח היה סביבתי לגמרי", היא אומרת.
- איך ההיבט של צדק אקלימי יכול להשתלב במדיניות האקלים של ישראל?
"ועדת השרים לחקיקה אישרה לאחרונה את חוק האקלים. זה צעד מאוד חשוב. המטרה של החוק היא באמת הגדלת יעדי ייצור החשמל מאנרגיות מתחדשות ולקיחת חלק במאמץ הבינלאומי להפחתה משמעותית של פליטות גזי חממה. רוב הביקורות שנשמעות על החוק מגיעות מהכיוון של ארגוני סביבה, שטוענים שהחוק מצומצם ומציב יעדים נמוכים משאר מדינות העולם.
"הביקורת שלי היא שגם הצעת חוק האקלים וגם השיח סביבו מפספסים את הנקודה המרכזית. שניהם ממשיכים להתמקד במעבר למשק עם אפס פליטות נטו, במנותק מראייה חברתית, בלי לקחת בחשבון את ההשלכות החברתיות. בלי לקחת בחשבון מה קורה עכשיו למשפחות שחיות בעוני שאין ולא יהיה להן כסף לשלם על המזגן בחמסין הקרוב.
"חייבים לאמץ ראייה חברתית רחבה יותר, לדאוג שחוק האקלים יכיר בהשלכות החברתיות. למשל, לקדם מעבר צודק לאנרגיה מקיימת. בגרין ניו דיל בארה"ב (כינוי להצעות למאבק במשבר האקלים, ע"ל) מדברים על פגיעה צפויה במעמד הפועלים בתעשיות מזהמות שייסגרו, אז מדברים על איך לחייב ליצור מקומות עבודה חדשים במקצועות שקשורים לאנרגיה מתחדשת, איך לעשות הכשרות לאותם עובדים. צעדים של מעבר צודק מחייבים יצירת דיאלוג בין עובדים ומעבידים בכל הרמות והמגזרים כחלק אינטגרלי מהתוכנית להפחתת פליטות והסתגלות לשינויי אקלים".
"יש יוזמה כזאת במגזר הבדואי, שזו אוכלוסייה שסובלת מעוני אנרגטי קיצוני, גם בגלל שהיא לא מחוברת לתשתיות, ובכלל מפני שהיא פריפריה חברתית וגיאוגרפית. יש שם פרויקט לרשת את כל הכפרים הלא מוכרים בפזורה באנרגיה סולארית. בתוך הפרויקט עצמו יש חשיבה חברתית שלפיה מי שתפתח את כל המנגנון תהיה הקהילה המקומית כדי לספק תעסוקה גם לנשים שרוצות להשתלב במעגל העבודה"
- את רואה מקום למעבר צודק בתעשיית הדלקים הפוסיליים הישראלית?
"אני חושבת שחייבים לאמץ את זה. אם יש תוכנית לפנות את מפרץ חיפה עד 2025, בואו נלמד ממה שהיה בחיפה כימיקלים וכמה עובדים נפגעו אז. בואו נראה איך לדאוג לעובדים הכי מוחלשים בתוך המערכות שם – אלה שלפני פרישה או שאין להם תוכניות פנסיוניות, אלה שלא מאוגדים או עובדים בתעסוקה פוגענית. אני חושבת שזה בדיוק המקרה שאפשר ליישם מעבר צודק. לסגור תעשייה מזהמת זו פעולה מבורכת וחשובה, אבל בלי להשאיר אף אחד ואף אחת מאחור".
- איפה אפשר לראות כבר עכשיו דוגמאות להתמודדות עם ההיבט החברתי של משבר האקלים?
"אני מכירה התחלה של התארגנויות בארץ, ארגוני חברה אזרחית שמתחילים להיכנס לזה, אבל זה עדין ממש בחיתוליו. יש פתרונות שצריך לאמץ כמו השקעה בחינוך, תיעדוף תחבורה ציבורית, במיוחד בפריפריה, הסרת חסמים רגולטוריים לשילוב פאנלים סולאריים על גגות של בניינים בשכונות מוחלשות. זה אחד הצעדים שיכולים לעזור כדי להתמודד עם עוני אנרגטי.
"יש יוזמה כזאת במגזר הבדואי, שזו אוכלוסייה שסובלת מעוני אנרגטי קיצוני, גם בגלל שהיא לא מחוברת לתשתיות, ובכלל מפני שהיא פריפריה חברתית וגיאוגרפית. יש שם פרויקט לרשת את כל הכפרים הלא מוכרים בפזורה באנרגיה סולארית. בתוך הפרויקט עצמו יש חשיבה חברתית שלפיה מי שתפתח את כל המנגנון תהיה הקהילה המקומית כדי לספק תעסוקה גם לנשים שרוצות להשתלב במעגל העבודה. זו יכולה להיות דוגמה של להתחיל מהמקומות המוחלשים ביותר ושם להתמודד".
