אני בוכה. דמעות גדולות ועגולות של התרגשות מתגלגלות במורד לחיי, כשאני עומד באמצע מרכז המבצעים של טלסקופ החלל ג'יימס ווב שבבולטימור, מרילנד. על שלושת המסכים הגדולים התלויים בחזית מוצגים בפניי צילומים שאיש מחוץ לנאס"א לא ראה; תמונות גולמיות שצילם ווב שבהן נראים חלקים ביקום בדיוק כמו שהטלסקופ רואה אותו, תמונות שעוד לא עברו תהליכי עיבוד, ניקוי, ייפוי ופִלטור. אלה לא התמונות המרהיבות ועוצרות הנשימה שכל העולם ראה - אלה התמונות האמיתיות, והן עוצרות נשימה בצורה אחרת. אני צופה ביקום ישירות דרך עיני המכונה המורכבת ביותר שבנה האדם עד היום; מיליונים על מיליונים של גלקסיות שרובן המוחלט טרם נראה בעיניים אנושיות. איך אפשר שלא לבכות? מרוב שזה יפה אני לא מצליח להוציא מהפה אפילו את המילה וואו. כל מה שיוצא ממני זו הברה בודדת, מעין אנחה חרישית, טרום-אנושית. כאילו היקום שבתוכי עונה ליקום שבתמונות.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
קרל סטאר, מנהל מרכז המבצעים והתפעול של טלסקופ החלל (שיתוף פעולה בין נאס"א, סוכנות החלל האירופית וסוכנות החלל הקנדית), נותן לי רגע. נראה שהוא מבין מה עובר עליי. מדי פעם הוא מחליף צילום גולמי באחר ומוסיף הסבר קצר - בכל תמונה נראה אזור אחר לגמרי של היקום, ובכולם אותו שפע בלתי נתפס של גלקסיות וכוכבים. לפחות 200 מיליארד גלקסיות יש ביקום ובכל אחת מהן בין 200 ל-400 מיליארד כוכבים, שאת כל אחד מהם סובבות מי-יודע-כמה פלנטות - הערכה מדברת על משהו כמו 700 קווינטיליון - מיליארד מיליארדים - של פלנטות ביקום הנצפה. אי אפשר לתפוס את זה, אבל גם אי אפשר להפסיק לנסות.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
סטאר מראה לי את התמונה הראשונה בהחלט שצילם הטלסקופ לאחר שהגיע למקומו ונפרס בהצלחה, צילום שנועד לבדוק שהמצלמה בכלל עובדת. זו לא התמונה הכי יפה, המצלמה לא פונה לכיוון מסוים והיא אפילו לא בפוקוס. הכול מרוח, מטושטש, חצי שרוף, בליל של נקודות, קווים וצורות לא מוגדרות - שכל אחד ואחד מהם, גם הכי קטן, הוא גלקסיה, אבל בעיניי זה הצילום הכי מרגש - כמו הפעם הראשונה שתינוק פוקח עיניים ורואה את העולם. "המהנדסים אמרו לנו לא לצפות לכלום, שנראה מקסימום כמה הבזקים", אומר סטאר. "זו בהחלט לא תמונה מפוארת, אבל כשראינו אותה לראשונה ידענו שהטלסקופ עובד. זה היה רגע מטורף. לראות משהו שאף אחד לא ראה קודם זה מאוד קול".
מה הרגשת?
"צמרמורת. היה לי עור ברווז ועמדו לי דמעות בעיניים".
יש לי רק מהסיפור.
"כולם פה היו חסרי מילים מול השפע של הגלקסיות. התקשרתי לאשתי ואמרתי לה, 'כולי רועד, בקושי נושם'. היא אמרה לי: 'מה?! נדבקת בקורונה?'", הוא צוחק.
מה עשיתם? איך חגגתם?
"לא חגגנו. אי אפשר היה אפילו להתחבק בגלל הקורונה, אי אפשר היה לצאת לשתות כי העבודה נמשכה. עבדנו בלי הפסקה".
בנוסף לתמונה הראשונה של ווב, מראה לי סטאר את התמונה האחרונה שבה נראה טלסקופ החלל לפני שיצא למסע הארוך בן מיליון וחצי הקילומטרים אל נקודת לגראנז', שם עובר קו דמיוני שבו משתווים כוחות המשיכה של השמש וכדור הארץ ומאפשרים לטלסקופ יציבות יחסית. התמונה צולמה כ-30 דקות אחרי ההמראה, ברגע ההתנתקות של הטלסקופ מהטיל שנשא אותו מחוץ לכדור הארץ. בתמונה נראה הטלסקופ מואר באופן מושלם על ידי השמש כשברקע חלק מהפלנטה שלנו.
בפינה אפשר לראות את ישראל, זעירה ומתוקה, וגל של אהבה וגעגוע שוטף אותי, יחד עם תחושת שייכות וגאווה של להיות חלק מהמין האנושי, חלק מההישג. כמובן ששום דבר ממה שקורה פה לא דורש את נוכחותי, ועדיין, שום דבר מזה לא יכול היה להתקיים בלעדיי - כי כולנו חלק. היקום לא שלם בלי כל הגלקסיות, כל בני האדם, כל עטיפות המסטיק וכל השריקות שנשרקות בחושך. כך כתב המורה הרוחני יעקב רז: "כמו יכולים השמיים לומר/ ציפורים כן, יתושים לא/ כמו אפשר להסיר מכל זה חוט אחד/ בלא שייפרם הכול".
קרל סטאר הוא האמא של טלסקופ החלל ג'יימס ווב. לא המצאתי: MOM הוא השם הרשמי של התפקיד שלו, ראשי תיבות של Mission Operation Manager, מנהל התפעול של המשימה. בחולצת הוואי, תלתלים ג'ינג'יים, פאות לחיים ארוכות, זקן צרפתי, שרשרת עם מחרוזת לבבות לצווארו, מוקסינים רכים לרגליו ודיבור רך ומתנגן, הוא נראה הכי רחוק מאיך שמדמיינים בכיר בנאס"א - ואיכשהו גם די קרוב. הוא עורך לי סיבוב במרכז העצבים של ווב, ה-MOC, כלומר ה-Mission Operation Center.
זה כל כך מרגש. אני לא מאמין שאני פה.
"לפעמים גם אני לא מאמין", הוא אומר.
כמו סטאר, גם החמ"ל של ווב נראה שונה לגמרי ממה שדמיינתי: לא חדר אטום במתחם תת-קרקעי חשאי שמואר בניאונים רבי עוצמה כמו שרואים בסרטים, אלא חדר מוקף קירות זכוכית בקומה הרביעית של המכון למחקר מדעי של טלסקופ החלל בבולטימור (STScI), עם חלונות רחבים המשקיפים ליער עבות ומציפים את החדר באור טבעי ונעים. שלוש שורות של שולחנות ומסכים פונים אל החלונות הגדולים.
לצפייה ביופי המסתורי ורב ההוד - שיכול להיות גם מאיים - של היקום, כשברקע היופי המוכר והמנחם של יער ארצי, יש אפקט מרגיע. עוזר לחוש את הקשר ליקום כשצופים בו. אני מציין את העובדה הזו בפני סטאר שנראה מרוצה מהאבחנה; הוא זה שעיצב את החדר בצורה הזו, בדיוק מהסיבות האלה. "זה היה הרעיון", הוא אומר. "במהלך הפריסה של הטלסקופ בחלל, בדצמבר האחרון, היה הרבה מתח בחדר ובחוץ הייתה סופת שלגים. הכול היה שלֵו וסוער בו-זמנית".
נפגשנו כמה דקות מוקדם יותר בלובי שמחוץ למרכז הפעילות, כשלוש דרגות של הפרדה (כלומר דלתות זכוכית עבות עם מעברים ביומטריים), עומדות בינינו לבין החמ"ל של הטלסקופ. הסרטונים שראיתי לפני הביקור צולמו כולם מהנקודה הזו. לא ציפיתי להתקדם מעבר לה וזה היה מספיק לי לחלוטין, אבל למרבה תדהמתי אומר פתאום סטאר, "אתה יודע מה, בוא פשוט ניכנס פנימה". הוא פותח את הדלתות ומכניס אותי אל קודש הקודשים של חקר החלל, אל חוד החנית של הידע האנושי. ברכיי פקות ועל הדמעות כבר סיפרתי. זה ללא ספק אחד הרגעים המרגשים ביותר בחיי.
החדר ריק כרגע; נכון להיום התקשורת עם ווב מתבצעת במשך כשמונה שעות ביממה. אני עובר בין השולחנות, מלטף באצבעותיי את מסכי המחשב, מתיישב לרגע באחד הכיסאות וקם במהירות כי מי אני. "כאן אני יושב", מצביע סטאר אל השולחן במרכז החדר, "כאן יושב האחראי על הקשר עם הטלסקופ, כאן האחראי על מחלקת ההנדסה. למחשב הזה מגיעות הבקשות לפעילויות, לכאן עולות התמונות שווב שולח, מהמחשב הזה שולטים על התנועה של הטלסקופ ומכוונים את המצלמות". אני נוגע בעכבר שמכוון את הטלסקופ ונשבע שלא לשטוף את היד לעולם. על השולחן בצד החדר שאריות ממסיבת יום הולדת שנערכה, כנראה, אתמול; צלחות נייר, כובעי ליצן, קופסאות ריקות של עוגיות. סימני חיים. זה היה הרגע שבו סטאר שאל אותי אם בא לי לראות כמה תמונות שאף אחד לא ראה קודם. אתה יודע מה, אמרתי לו, בסדר. והמסכים התמלאו יקום.
עוד לא עברו שלושה חודשים מאז שלח ג'יימס ווב את התמונות הראשונות שלו לכדור הארץ, וכבר אפשר לראות רמזים למהפכה של ממש בהבנה שלנו את היקום. מספר הגלקסיות שראינו כמעט שהכפיל עצמו - מה שטלסקופ הַאבֶּל (היהלום בכתר האסטרופיזיקה עד ווב) הראה כיקום ריק, שחור אפל ובודד, מלא אצל ווב בגלקסיות עד להתפקע; לראשונה מצאנו פחמן דו-חמצני באטמוספרה של פלנטה מחוץ למערכת השמש; ראינו רחוק יותר בזמן - עד כדי גלקסיות שנוצרו פחות מ-300 מיליון שנה אחרי המפץ הגדול ומאתגרות את כל מה שידענו על מוצא החומר ביקום ותהליכי היווצרות הגלקסיות (מה שגרם לעיתונאי מדע פזיזים מדי להטיל ספק במפץ הגדול בכבודו ובעצמו), ראינו כוכבים נוצרים מתוך ענני גז בערפיליות נהדרות, גלקסיות לכודות בריקוד קוסמי עליז - ולפנינו עוד כשני עשורים שלמים ומסעירים של גילויים. "בזכות ווב", אמר לי ד"ר אריק סמית', המנהל המדעי של התוכנית, שאותו פגשתי במטה הראשי של נאס"א בוושינגטון הבירה, "היקום עומד להיות חדש מחדש".
טלסקופ החלל ג'יימס ווב נשלח כדי לעזור לנו לפתור כמה מהחידות הגדולות ביותר שמעסיקות את האנושות: איך עובד היקום? איך נוצר כל מה שיש? איך ומתי התחילו החיים? ושאלת השאלות - האם אנחנו לבד ביקום?
לגבי האחרונה, סביר להניח שלא. אם יש שיעור אחד שהמדע לימד אותנו, מאז קופרניקוס, קפלר, גלילאו ודרך ניוטון ואיינשטיין ודרווין ורבים אחרים - הוא שאנחנו, המין האנושי, כדור הארץ ומערכת השמש וכו' - לא כל כך מיוחדים. אותם חוקים ואותם תהליכים שולטים ברוב היקום (פחות או יותר), שמורכב מאותם החומרים שמרכיבים אותנו: אתם, אני, עכברים, אבטיחים ואסטרואידים יותר דומים זה לזה מאשר שונים. הכוונה היא לכולנו כגוש, כחומר, כאבני בניין. כפרט, כל אחת ואחד מאיתנו זו יצירה חד-פעמית שלא הייתה ולא תחזור על עצמה. אתן מיוחדות ואתם מיוחדים ולאף אחד אין תחליף, כמו שפתית שלג לא יורד פעמיים ועלה גדל ונושר רק פעם אחת. כל רגע הוא נקודה סינגולרית. שום דבר הוא לא אשליה. הכול אמיתי.
ואם הכול אמיתי, הכול קשור והכול עשוי מאותם החומרים - אני, הטלסקופ שמביט ביקום והיקום שניבט מהתמונות - מאליה נובטת ההבנה שהטלסקופ צף בחשיכה ובדממה של החלל בדיוק כמו שהמוח שלי צף בחשיכה ובדממה של הגולגולת, וכמו שהעולם מספר לי את המציאות דרך העיניים שמעבירות מידע למוח, ככה היקום מספר לאנושות את סיפורו בעזרת התמונות שהוא מעביר לכדור הארץ דרך ווב. הטלסקופ הוא העיניים של המין האנושי ואנחנו המוח של היקום, צפים על כדור הארץ בחשיכה ובדממה של החלל. אנחנו זו הצורה שבה היקום חושב על עצמו. התעוררו והבינו, אנחנו העיניים של העולם.
לפני שנמשיך לשיר בשבחיו של הטלסקופ ושל המין האנושי, ראוי לזכור תמיד שיש משהו תמים ומקסים ויהיר ובלתי אפשרי בנו, בני האדם: יצורים מוגבלים שחיים כמה עשרות שנים במקרה הטוב, שקיימים בתצורתם הנוכחית כמה מאות אלפי שנים סה"כ, עם טכנולוגיה בת כמה אלפי שנה (בספירה הכי מפרגנת), שלא הצליחו אפילו לרפא את הנזלת ואין להם מושג על טבע התודעה של עצמם, ועדיין מתיימרים לנסות ולהבין יקום שקיים משהו כמו 13.8 מיליארד שנה (זה רק מאז שהאור והזמן התחילו לנוע, כן? גם לפני זה כנראה היה יקום, וכנראה יהיה גם אחרי), משתרע על מרחבים אינסופיים, ורק על חמישה אחוזים מההרכב שלו (שאיננו חומר אפל ואנרגיה אפלה) אנחנו בכלל יכולים לנסות ולומר משהו בעזרת חוקי פיזיקה שאנו מתייחסים אליהם כאמיתות מוחלטות, למרות שאנחנו יודעים שהם לא תקפים במגוון מסחרר של מצבים (כמו בחוֹרים שחורים או בגדלים תת-אטומיים). איך בכלל אפשר לדעת משהו? הרי זה קצת כמו לבקש עצה בענייני אהבה וביטוח פנסיוני מתא שנמצא בדופן הקיבה.
בחזרה למרכז המבצעים של ווב בבולטימור.
אז מה אתה עושה בעצם, בתור ה-MOM?
"התפקיד שלי", אומר קרל סטאר, "הוא לפקח על כל המשימה. עובדים כאן כ-400 איש וכולם עוזרים לי. אני אחראי לזה שהכול מתבצע טוב, שאין קונפליקטים במערכת, בתקשורת, וכמובן שאני גם אחראי על הצוות. זה הכול".
זה הכול?
"האמת שעוד חלק מלהיות MOM, זה להיות אמא של כולם, לפעמים, כשנהיה מתוח. כולם פה הם הטופ של הטופ, אבל רבים מהם צעירים בלי ניסיון" - קולו מתרכך - "צריך לדבר, לעזור, להרגיע. בשלבים הראשונים עבדנו במשמרות של 30 שעות ולא תמיד הכול הלך לפי התכנון. אנשים הרגישו את המשקל והאחריות של עשרה מיליארד דולרים על הכתפיים. אף אחד לא רוצה לטעות, אבל אנחנו בני אדם. לפעמים צריך לקחת רגע, להוריד את האוזניות, להגיד, היי, הכול בסדר.
סטאר: "זה ממלא בענווה. אתה רואה מיליארדי שנים אחורה בזמן. אתה מבין שהדינוזאורים שלטו פה הרבה יותר זמן מאיתנו. אנחנו עדיין מתפתחים, לומדים, הלוואי שנמשיך, הלוואי שלא נהיה כל כך מלאים בעצמנו. ביקום אנחנו רק חלק קטנטן, בין מיליארדי גלקסיות. זה גורם לך לחשוב אחרת על המין האנושי, להעריך אותו"
"אני אוהב לעבוד עם הצעירים, לחנוך אותם, לראות אותם גדלים. לפני השיגור, יותר מ-90 אחוזים לא עשו דבר כזה קודם, ועכשיו הם מפעילים את ספינת הדגל של האנושות. זה קול. כשאתה MOM, לפעמים אין ברירה אלא לחשוב עליהם כאילו הם הילדים שלך. זה מחמם את הלב".
הוא אומנם נראה חצי היפי, ומתברר שהוא אכן מדרום קליפורניה במקור, אבל אני מתפלא כשסטאר מספר לי שלפני נאס"א הוא היה בצבא ארה"ב במשך יותר מעשור, במה שהיום נקרא "חיל החלל". סה"כ יש לו ניסיון של כ-30 שנה בתעשיית החלל, משלל זוויות. כמובן שלא שאלתי, אבל כשהוא דיבר על השיגור של ווב בכריסמס האחרון, הוא אמר משהו על חנוכה ואני מסיק שאנחנו מאותו שבט עתיק.
אתה לא נראה הטיפוס הצבאי.
"כשהייתי בצבא הייתי נראה מאוד צבאי, תאמין לי", הוא אומר, "בצבא למדתי איך להיות מנהיג, להיות חבר. אחרי השחרור התחלתי לעבוד בטלסקופ צ'נדרה (ששוגר ב-1999 - ד"פ), עבדתי בכל החלקים של מרכז הפעילות. צברתי ניסיון, ואז, ב-2004, נאס"א התקשרו. וכשנאס"א מתקשרים - אתה עונה. מאז אני פה".
מה זה עושה לך, כאדם, להיות בחזית של האנושות? לראות את כל הגלקסיות האלה לראשונה?
"האמת, זה ממלא בענווה. אתה רואה מיליארדי שנים אחורה בזמן. אתה מבין שהדינוזאורים שלטו פה הרבה יותר זמן מאיתנו. אנחנו עדיין מתפתחים, לומדים, הלוואי שנמשיך, הלוואי שלא נהיה כל כך מלאים בעצמנו. ביקום אנחנו רק חלק קטנטן, בין מיליארדי גלקסיות. זה גורם לך לחשוב אחרת על המין האנושי, להעריך אותו, לתהות האם אתה תורם לו או לא".
אתה רואה פה דברים שאיש לא ראה, ואז אתה יוצא החוצה, יושב בפקקים, שומע אנשים צורחים ברדיו… תחושה אבסורדית, לא?
"כן, קצת... אתה נוהג וחושב על כל מה שראית, על הקטנוניות אל מול מה שחשוב באמת. זה עוזר לשים דברים בפרספקטיבה. לא להרבה אנשים יש הזדמנות כזאת. זו הזדמנות אדירה ומזל גדול. נכון להיום", הוא דופק על השולחן, "ווב (הוא קורא לו 'הרכב' - ד"פ) עולה על הציפיות הוורודות ביותר שהיו. מדהים לחשוב על כמה דברים שהיו צריכים להסתדר כדי שהדבר הזה יעבוד: מעל ל-300 נקודות שבכל אחת מהן דברים היו יכולים להשתבש. 178 שלבים בפריסה. פשוט שיא אחרי שיא. זה פלא הנדסי ומדעי".
מה ההשראה שלך?
"ג'ין קראנץ, שהיה מנהל הטיסות הראשי של נאס"א ובעצם התחיל את משימות החלל, עם משימות ג'מיני ואפולו, כולל הנחיתה הראשונה על הירח של אפולו 11. אני אוהב לעשות דברים שעוד לא עשו".
אני נפרד מסטאר בחדר המבצעים, יורד לקפטריה של המכון למחקר מדעי של טלסקופ החלל בבולטימור, שקירותיה גלריה של צילומי חלל נהדרים - אבל לא נהדרים כמו שראיתי - אוכל כריך עם כדורי בשר ב-13.99 דולר, מביט סביבי בחוקרות ובחוקרים בהפסקת הצהריים ויודע בוודאות שאני האדם הכי פחות חכם בחדר. האמת שזו החוויה הקבועה שלי כעיתונאי מדע. יש בזה משהו משחרר. כמו שמישהו אמר פעם, אם אתה האדם הכי חכם בחדר, אתה בחדר הלא-נכון. אז אני תמיד בחדר הנכון.
בקומה הרביעית, בסמוך לספרייה שעושה לך חשק לשבת וללמוד, וללמוד, וללמוד, אני פוגש את ד"ר סווארה ראבינדראנת, שהמחקר שלה מתמקד בהיווצרות הגלקסיות הראשונות ביקום. אחד הממצאים הבולטים של ווב נכון להיום, כאמור, נוגע לגלקסיית "מייסי" שנוצרה כבר 290 מיליון שנה לאחר המפץ הגדול, וצורתה, המסה שלה ומספר הכוכבים שבה לא מסתדרים עם התיאוריה המקובלת.
"ראיתי אותך קודם בקפטריה", אומרת לי ד"ר ראבינדראנת בחיוך. כמו כל החוקרים שדיברתי איתם, גם היא הייתה הכי נחמדה ומשתפת פעולה, וכמו האחרים, גם עיניה נוצצות בחדווה תמידית. ואיך לא? רק דמיינו שאתם הכי טובים במה שאתם עושים ושאתם עושים את זה במקום הכי טוב בעולם בתנאים הכי טובים.
"תמיד אהבתי פיזיקה", היא אומרת, "כילדה אהבתי מאוד את שמי הלילה. בניתי טלסקופ בעצמי ותמיד רציתי לדעת יותר. כל חיי, תמיד הייתה לי סקרנות, זה מה שהניע אותי: להבין איך הכול התחיל, לענות על השאלות הגדולות".
ד"ר ראבינדראנת מקדישה לי כשעה וחצי. השיחה מרתקת, ודי מסובכת. רובה עוסקת בנושאים כמו הסחה לאדום של גלי אור (Redshift), תופעה שבה האור ממעמקי היקום וממרחקי הזמן, נודד מיליארדי שנים בהן הוא נמתח ונמתח עד שהוא "דק" מספיק כדי לצפות בו בעין רגילה, והוא נראה רק על ידי גלאי אינפרה אדום - ג'יימס ווב כולו עובד רק על הטווח התת-אדום; ספקטרוסקופיה - בין חומר ואנרגיה מתקיימת מערכת יחסים. בדרכו אלינו, האור (כלומר אנרגיה) שיצא מגלקסיה רחוקה-רחוקה לפני כ-13 מיליארד שנה עובר דרך חומרים שונים וכל אחד מהם פועל עליו אחרת. על ידי ניתוח האור אפשר לדעת מה החומרים שהוא פגש בדרך. ד"ר ראבינדראנת עשתה כמיטב יכולתה כדי להסביר לי לאט.
"היקום מתפשט", היא פותחת בהסבר, "הגלקסיות מתרחקות והאור שמגיע מהן נמתח ומוסט לאדום. ככל שהאור יותר אדום זה אומר שלקח לו יותר זמן להגיע אלינו. כלומר, גלקסיה שהאור שלה מוסט לאדום, היא בדרך כלל רחוקה מאוד. אנחנו צופים בגלקסיות כפי שהיו כשהיקום היה בן כמה מאות מיליוני שנים בלבד. עם ווב אנחנו מסתכלים על האור בעזרת צילום, והספקטרוסקופיה נותנת לנו אפשרות להבין את התמונה יותר בפירוט".
קראתי שהגלקסיה הכי עתיקה שמצאנו, מייסי (Maisei), נוצרה כ-290 מיליון שנה בלבד אחרי המפץ הגדול.
היא צוחקת. "כן. ראינו לפחות 12 גלקסיות שהן בנות יותר מ-12 מיליארד שנה".
ולמה זה מפתיע?
"ידענו שהגלקסיות הראשונות נוצרו בסביבות הזמן הזה. אבל עד היום לא יכולנו לראות אותן, גם כי הן רחוקות וגם כי האור שלהן חיוור מאוד והיינו צריכים טלסקופ חזק שעובד גם באינפרה אדום, כמו ווב".
האור של גלקסיות רחוקות בהכרח חיוור, כלומר אדום, יותר?
"לא תמיד. גלקסיות מגיעות בכל מיני צורות וגדלים ומידות אור. אין שתי גלקסיות שנראות אותו דבר. מייסי, למשל, היא גלקסיה קטנה פי עשרה משלנו, עם עשירית מהכוכבים. מה שעוד מרגש פה, זה שגילינו שיש הרבה גלקסיות מאירות וגדולות בשלבים המוקדמים האלה של היקום. והן גדולות ומסיביות יותר משחשבנו שהן יהיו".
ולמה זה מרגש?
"התיאוריה המקובלת להיווצרות הגלקסיות היא שאחרי המפץ הגדול היה חומר אפל, שיצר הילה ("הילת חומר אפל" היא התיאוריה המקובלת לדינמיקה של היווצרות גלקסיות), גז נפל לתוך ההילה וכך נוצרו גלקסיות קטנות, נגיד מאית או אלפית משביל החלב - אלה התמזגו בדרכים שונות, התנגשויות וכד', ועם הזמן, הרבה זמן, נוצרו גלקסיות גדולות. לא ידענו שגלקסיות יכולות להיות מסיביות כל כך בשלב הזה של היקום. אם הגלקסיות גדולות בשלב מוקדם כל כך נצטרך לתקן את התיאוריה. בשביל זה נצטרך לבחון הרבה יותר גלקסיות. אם זה נכון - זה דבר מעניין מאוד".
זו מהפכה בתיאוריה של היקום, או רק תיקון?
"זה תלוי. אם ספקטרוסקופיה מדויקת תראה לנו שהגלקסיות גדולות בשלב הזה, זו בהחלט תהיה מהפכה בתיאוריה".
ואם זה אכן המקרה, מה זה מלמד אותנו? שהגלקסיות נוצרו מוקדם יותר משחשבנו, או שאולי שהיקום עתיק יותר ממה שחשבנו?
"האפשרות הראשונה", צוחקת. "לגבי גיל היקום והמפץ הגדול, אנחנו די בטוחים, בזכות קרינת הרקע הקוסמית".
קרינת הרקע הקוסמית היא קרינה אלקטרומגנטית שנוצרה בסמוך למפץ הגדול. היא מגיעה באופן אחיד מכל הכיוונים ביקום ונחשבת להוכחה המובהקת ביותר למפץ הגדול.
כשאת מנסה לפתור את המסתורין של היווצרות גלקסיות - מה החתיכה החסרה בפאזל שתקרב אותך לתשובה?
"איך נוצרה גלקסיית שביל החלב? אנחנו יודעים שיש לה בליטה במרכז וצורת דיסק מסביבה. את המבנה היפה הזה אתה לא רואה בגלקסיות עתיקות. הן נראות הרבה יותר 'מבולגנות' ומגושמות. אנחנו מנסים להבין איך גלקסיות התפתחו לכדי צורות הדיסק המוכרות".
ככל שגלקסיות מתפתחות הן הופכות יפות יותר?
"אני מעדיפה 'רגילות'. אנחנו מביטים על גלקסיות עתיקות ומנסים להבין את המבנה שלהן ומתי הכוכבים שנוצרים בהן יוצרים את הבליטה והדיסק. יש ממש מעט דוגמאות לגלקסיות 'חדשות'. ביקום היום, רוב הגלקסיות זקנות".
יקום זקן, מה יש לו בחייו.
"מה?"
זה שיר בעברית. אז אנחנו לא יודעים איך היקום נולד ואנחנו לא יודעים איך היקום ימות.
"זה מה שאנחנו מנסים ללמוד".
את חושבת שנוכל למצוא תשובות לשאלות האלה, או שהמסתורין יישאר לנצח? לפעמים נראה שהתשובה ממשיכה לחמוק מאיתנו. כמו הצב מאכילס.
"אנחנו בדרך. עם ווב אנחנו הולכים לגלקסיות ביקום המוקדם. אבל מעט גלקסיות לא מספרות את הסיפור בגלל הגיוון בגודל, במסה, בקצב הגידול ועוד. עם הטלסקופ 'ננסי רומן גרייס' - הטלסקופ הבא של נאס"א שאמור להיות משוגר בעוד כחמש שנים - נכסה אזורים גדולים יותר מהשמיים".
בימים אלה נבנה גם הטלסקופ הבא-הבא של נאס"א, טלסקופ 30 המטרים - TMT, כלומר, Thirty Meter Telescope. ראבינדראנת מעורבת בשני הפרויקטים. "TMT, אומרת ראבינדראנת, "הוא טלסקופ קרקע. גדול הרבה יותר מווב, כפי שרומז שמו. עם יכולת גבוהה יותר לבצע ספקטרוסקופיה מדויקת יותר. איתו אפשר יהיה לבחון גלקסיות יותר לעומק".
שתי קומות מתחתיה, אני פוגש את ד"ר נסטור אספינוזה. המחקר שלו מתמקד באחת המשימות החשובות ביותר של ג'יימס ווב: מציאת והבנת כוכבי לכת חוץ-שמשיים (Exoplanets), כלומר פלנטות דמויות כדור הארץ הסובבות כוכב דמוי השמש שלנו - רק במערכת שמש אחרת - במטרה לבדוק האם הם יכולים לארח חיים, ואולי אפילו, ביום אחד בעתיד הלא נראה לעין, להפוך לבית החדש של המין האנושי. כרגע זה אפילו מחוץ לטווח הדמיון שלנו, כמובן: הנסיעה לפלנטה הכי קרובה תימשך מאות אלפי שנים. אבל לחלום מותר, ואפילו חובה.
נכון לאוגוסט 2022 מצאנו קצת יותר מ-5,000 פלנטות כאלה. זה נשמע הרבה, אבל למעשה זה שום דבר - בטח כשזוכרים את המספרים של הכוכבים והפלנטות ביקום. מבחינת מחקר זה קצת כמו למלא מבחנה במי ים ולחפש בה לווייתנים.
אספינוזה נכנס לחדר, יש לו אנרגיה של מוזיקאי וחיוך של דוגמן למשחת שיניים. הוא מסוג האנשים שאתה רוצה להיות חבר שלהם. בן 34, עזב את צ'ילה לפני שש שנים.
איך זה להיות במרכז תשומת הלב העולמית?
"כיף", הוא מחייך, "וגם הרבה אחריות, לקהילה המדעית יש המון שאלות".
תאר לי בקצרה את תחום המחקר שלך.
"אני חוקר פלנטות בזמן שהן חולפות על פני השמש שלהן, ואז, כשהאור עובר דרך האטמוספרה שלהן, אנחנו מודדים אותו ויכולים למדוד ממה היא מורכבת במטרה לנסות להבין איך הן נוצרו, מה המסלול שלהן ולמה יש פלנטות בגדלים כל כך שונים. יש לנו רעיונות איך פלנטות נוצרות, אבל יש פער אדיר בין שלבי היצירה לפלנטות בוגרות".
עבדת על התגלית של מציאת פחמן דו-חמצני בפלנטת WASP 39b, התגלית החשובה ביותר של ווב עד עכשיו בתחום. מה החשיבות של הממצא?
"זו תגלית חשובה, אבל רק הראשונה. יהיו עוד הרבה. עד עכשיו, עם טלסקופ האבל, גילינו אדי מים באטמוספרה, אבל מים זה לא מספיק. צריך למצוא עוד מולקולות וחומרים ויסודות כימיים".
מספיק למה? לארח חיים, ליישוב של בני אדם?
"אתה לא רוצה לגור שם. זה גם מאוד חם, 900 מעלות, וגם מקום מסוכן שקרוב מאוד לכוכב. זה חשוב להבנה שלנו לגבי יצירת פלנטות. זה פאזל. עד עכשיו היה לנו רק מים, עם הפחמן הדו-חמצני יש לנו עוד חתיכה. עכשיו אנחנו יודעים שרמת המתכות בפלנטה מזכירה את שבתאי, עם הבדל חשוב: שבתאי רחוק מאוד מהשמש, וקר, אבל WASP 39b קרובה מאוד לכוכב שלה. אולי הקרינה מהכוכב שינתה את הכימיה? אנחנו חוקרים ואתה תשמע על זה עוד הרבה בהמשך, אולי אפילו בקרוב. יש לנו גילויים שאנחנו מאמינים שהם חדשים".
ספר לי.
"הייתי רוצה, אבל אסור לי. אני יכול לומר לך שזה גורם לנו לחזור ולחשוב מחדש".
ננסה מכיוון אחר: מה השאלות שאתה שואל?
"אני שואל איך יכול להיות ש-WASP 39b קרוב לכוכב שלו, והוא קטן וחם ושנה שלו (כלומר הקפה סביב השמש) קצרה מאוד - שלושה ימים סה"כ - ואילו שבתאי, שדומה לו, רחוק, קר ושנה שלו לוקחת 29 שנים שלנו. איך זה קורה?".
איך?
"זו הייתה חידה ענקית. אנחנו מאמינים שמה שקרה שם - ולא במערכת השמש שלנו - זו הגירה פנימית. הפלנטה נוצרה במרחק דומה לצדק, אבל אולי קיבלה 'דחיפה' שקירבה אותה. WASP 39b, שרמת המתכות בה מזכירה את המערכת שלנו - רומזת לנו שהיא נוצרה רחוק והיגרה פנימה".
לא הבנתי.
"הרכב האטמוספרה של הפלנטה רומז לנו איפה ואיך היא נוצרה, ואי אפשר במרחקים קטנים כאלה מהכוכב 'לאסוף' מתכות. לקח לנו כעשור להבין את זה".
ההגירה הפנימית הזאת, קורית הרבה ביקום או שהיא נדירה?
"אנחנו לא יודעים. כרגע נראה שזה די נדיר, רק לאחוז או שניים מכוכבים דמויי שמש יש דבר כזה".
זה רומז שמערכת השמש שלנו לא כל כך נדירה?
"האמת שאנחנו לא יודעים. זו שאלה פתוחה. שאלה גדולה. ואין לנו מושג".
ואם נבין שמערכת השמש לא נדירה, זה ירמוז לנו שגם היווצרות החיים לא הייתה עניין נדיר?
"כן, אולי. צריך לגלות עוד הרבה פלנטות כאלה – עשרות אלפים - כדי לענות על השאלה. נראה שווב לא יענה על השאלה הזו. אולי הטלסקופ הבא".
זה חייב להיות משהו כמו 365 ימים להקפה?
"אם אתה מחפש פלנטה שיכולה לארח חיים, זה פחות או יותר הטווח".
אספינוזה: "כל מה שנאמר תמיד יכיל תכונות אנושיות. בדרך כלל דברים כמו מלחמה, התפשטות, כיבוש - כי זו ההיסטוריה האנושית וזו התכונה הכי גרועה שלנו. אבל זה לא אומר שצורות חיים אחרות ינהגו ככה"
פלנטה שיכולה לארח חיים צריכה ירח?
"אין כרגע משימה ספציפית לחיפוש ירח. זה מאוד-מאוד קשה. הלוואי שיכולנו, אבל החתימה של ירח היא כל כך קטנה שאנחנו לא יכולים לתפוס אותה, גם לא עם ווב".
אם שנה בפלנטה ההיא נמשכת ארבעה ימים, כמה זמן נמשכת יממה?
"אין לנו מושג כי אנחנו לא יודעים את מהירות הסיבוב. אולי היא כמו ירח, שתמיד יש צד אפל וצד מואר. בכלל, אני שונא את הביטוי 'ראוי למגורים' (habitable)".
למה?
"כי אנחנו לא יודעים את זה! ראוי למגורים זה אטמוספרה כמו בארץ, עם מים נוזליים שיכולים לאפשר חיים - אבל אנחנו לא יודעים אם יש שם מים, ואם יש - לא יודעים אם יש שם חיים. כשמדברים על 'ראוי למגורים' - כולם חושבים על חיים כמו שיש פה, אנושיים, חיזריים. זה מטעה, אבל השם נתקע".
בתחום חקר הפלנטות החוץ-שמשיות נמצא גם החיפוש אחר פלנטה שיכולה לארח חיים ומקום לעבור אליו?
"בתחום שלנו, הטכנולוגיה קובעת את הפוקוס. בהתחלה חיפשנו כוכבים ענקיים, כמו צדק או שבתאי - פשוט כי קל למצוא אותם. בשנים האחרונות הפוקוס חזר לפלנטות קטנות יותר, כמו שלנו. זה היה עם גילוי מערכת טראפיסט 1 (כוכב הנמצא במרחק של כ-40 שנות אור מכדור הארץ שלנו, ממש בשכונה, רק 360 אלף טריליון ק"מ מהבית, שהתגלה ב-2017, ולו שבעה כוכבי לכת סלעיים בגודל דומה לכדור הארץ שלנו - ד"פ). עכשיו, עם ווב, יש לנו את הטכנולוגיה להבין את האטמוספרה שלהם".
על מה בעצם אנחנו מדברים כשאנחנו אומרים אזור ראוי למגורים?
"זו שאלה מורכבת. קרבה לכוכב היא חרב פיפיות - מצד אחד הטמפרטורה נוחה, מצד שני, הכוכב יכול להשתגע, פתאום. סופות שמש יכולות להעיף את האטמוספרה לגמרי, כמו שקרה לכוכב חמה שלנו. במערכת טראפיסט 1 השאלה הכי חשובה היא, קודם כל, אם יש שם בכלל אטמוספרה. אם נענה על זה, אהיה מאושר. אם יש, זו תהיה אחת התגליות הכי גדולות אי פעם - הפלנטה דמוית ארץ הראשונה שיש לה אטמוספרה! חשוב על זה, זה מדהים! וזה היופי עם ג'יימס ווב - כבר בשנה הראשונה נענה על השאלה הזאת - אנחנו בעידן מדהים. זו התקדמות אדירה. תחזור עוד שנה".
קבענו. אתה יכול לעזור לי לדמיין חיים אחרים?
"לא. איך אפשר? חיים זה דבר כל כך עצום. גם על החיים פה אנחנו לא יודעים מה בא קודם, האם היה גרעין אחד של חיים שהתפוצץ למלא סוגים או שהיו הרבה סוגים מההתחלה - זו שאלה גדולה ראשונה (מה שנקרא nature או nurture). גם אם תמצא פלנטה כמו ארץ שמקיפה כוכב כמו השמש - אני חותם לך שהחיים שם לא יהיו דומים לשלנו, גם אם הם יהיו חיים מפותחים. האם תהיה להם הסקרנות כמו שלנו, לחקור את החלל?".
ואם נמצא, איך נוכל לתקשר איתם?
"כל מה שנאמר תמיד יכיל תכונות אנושיות. בדרך כלל דברים כמו מלחמה, התפשטות, כיבוש - כי זו ההיסטוריה האנושית וזו התכונה הכי גרועה שלנו. אבל זה לא אומר שצורות חיים אחרות ינהגו ככה".
נכון. ומצד שני - זו לא רק תכונה אנושית. כשאתה מסתכל על דגים, חרקים, צמחים, ציפורים, יונקים, פטריות, גידולים - רובם רוצים להתרבות, להתפשט, לפלוש, לשלוט. החיים הם לא ביישניים. הם תמיד רוצים עוד, ואז עוד.
"כן, זה מעניין. אבל יש גם תכונות אנושיות טובות, כמו חיים בקהילה, התקדמות, שיתוף".
יפה אמרת, ידידי המלומד. אני אוהב שכל שיחה מדעית הופכת לפילוסופית.
"כי בבסיס זה מה שאנחנו עושים - גם זו תכונה אנושית".
אחרי השיחה עם אספינוזה אני חוזר לבולטימור, יורד לדאונטאון. בימים שלי שם היו שני מקרים של ירי בין בני נוער, מקרי חטיפה ורצח. הפסקול של העיר מורכב מאזעקות וצ'קלקות. נהג המונית אומר שבכל המיליארדים האלה של נאס"א היה צריך להשתמש כדי לעזור לאנשים. אין לי עמדה נחרצת בעניין הזה, אבל אני אוהב להשתייך למין ששואף לכוכבים.
אני הולך לשטוף את כל החוכמה הקוסמית הזו על הבר בפיטר'ז, יחד עם השבורים של בולטימור. אלה האחים שלי למין האנושי לא פחות מהגאונים של נאס"א והיקום צריך את הבטלנים בדיוק כמו שהוא צריך כל אחד אחר. בחדר הזה אני אולי לא האיש הכי פחות חכם, אבל חוץ מזה - הכול אותו דבר.
למחרת בבוקר אני נוסע למטה הראשי של נאס"א בוושינגטון די סי, אני נוגע באבן מהירח שניצבת בלובי ובאודיטוריום הגדול על שם ג'יימס ווב - מעבר לקומת הכניסה לא נתנו לי להיכנס - אני פוגש את ד"ר מארק קלמפין, ראש מחלקת אסטרופיזיקה בטלסקופ החלל ג'יימס ווב. הוא בריטי קפוץ למראה שדיבורו שקט ואיטי, אבל המוח שלו חופשי ואת קורות החיים שלו לא אצליח למלא גם עוד 73 גלגולים.
איך זה להיות במרכז תשומת הלב של המין האנושי?
הוא מחייך, כמעט. "זה די מרתיע, אבל גם מאוד מאתגר, ואני רוצה לעמוד באתגרים האלה. עם זאת, אני מאוד שמח - אני עובד על ווב כבר מתחילת שנות האלפיים, עוד משלבי השרטוט, עם כל הבעיות והשינויים, ועד מה שקורה איתו היום - וזה מאוד מספק".
מה הכי הפתיע אותך עד עכשיו בהקשר של ווב?
"לא הופתעתי כל כך מהתגובה הציבורית, כי העניין הלך והתגבר בשנים האחרונות. כן הפתיעו אותי התמונות הראשונות: בעיקר תמונת השדה העמוק. לראות את זה בפעם הראשונה ולהבין את המדע שניתן להפיק מזה. כשראיתי את זה אמרתי: 'אלוהים אדירים'".
האם אנחנו קרובים היום להבנה של היקום ממה שהיינו לפני שלושה חודשים, ואיך?
"בהחלט. אחד מהנושאים המדעיים העיקריים של ווב היה למצוא את הגלקסיות הראשונות - ואנחנו בדרך לשם, זה ייתן לנו הבנה חדשה לגמרי של היקום בשלבים הראשונים, כשהגלקסיות והכוכבים הראשונים התחילו להיווצר. עוד לא מצאנו אותם, אבל אנחנו רק בתחילת הדרך".
מה תהיה ראיית הזהב בחיפוש אחר סימני חיים ביקום?
"אנחנו מחפשים חתימות ביולוגיות, חמצן, מתאן, וכדומה. האם נצליח? לא יודע. הפלנטות האלה חמות מדי. לא חושב שיש שם חיים. אבל אולי על הירחים. לצדק ולשבתאי יש ירחים עם פוטנציאל למים זורמים מתחת לקרח".
אתה מאמין שנמצא חיים ביקום?
"לא יודע, אבל אנחנו כן יודעים שחיים מופיעים במקומות הכי מפתיעים. על קרקעית האוקיינוס שלנו אפשר למצוא חיים, וגם על סף הרי געש".
הזכרת את קרקעית הים. אני יודע שאתה צוללן נלהב. קראתי פעם שאנחנו יודעים יותר על מערכת השמש מאשר על האוקיינוסים שלנו.
"זה נכון. לצלול זה כמו להיות אסטרונאוט - זה הכי קרוב. ווב יעזור לנו לחדור דרך העננים הסמיכים שהתרגלנו לראות בצילומים של האבל, לבחון כוכבים בגילים שונים, להבין את איך נוצרות מערכות שמש כמו שלנו".
אנחנו מחפשים אחרי פלנטות ראויות למגורים. אתה חושב שהמין האנושי צריך לעבור דירה?
"אני חושב שזה בלתי נמנע שננסה את זה מתישהו. זו התכונה הכי עמוקה של האנושות. האדם תמיד רוצה לגלות, לחקור. מי יודע, אולי יום אחד נהפוך לרובוטים".
ד"ר קלמפין הולך וד"ר אריק סמית' מגיע. הוא האחראי המדעי על התוכנית, ואיש נחמד ביותר. חיוכו רחב ועיניו נוצצות. כשגם הוא מספר שגדל על ברכי סטאר טרק, זה גורם לך לחשוב על מערכת היחסים בין התרבות והמדע.
כתבת נפלא בבלוג של נאס"א שעם ווב העולם יהפוך להיות חדש, מחדש. בוא נדבר על זה קצת.
"שמע, אנחנו רואים גלקסיות גדולות ועתיקות ממה שחשבנו, צופים בכוכבים בני כמעט 13 מיליארד שנה, אלה דברים מדהימים, וזו רק ההתחלה. ההבנה שלנו את היקום תשתנה, אני בטוח. והרי זו הסיבה שלשמה בנינו את ווב, לא?
"השאלה 'איך הגענו הנה' קשורה ל'איך היקום נבנה', וזה כולל לא רק את היווצרות הגלקסיות אלא גם את היסודות הכבדים שמהם אנחנו מורכבים: פחמן, חנקן, חמצן - אלה נוצרו בכוכבים, לא במפץ הגדול. ההבנה של איך ומתי נוצרו הכוכבים תעזור לנו להבין מתי החיים יכולים היו להיווצר - לא רק החיים שלנו, חיים בכלל. כרגע אנחנו מניחים שהחיים נוצרו לפני כ-3.7 מיליארד שנים, בערך. אבל עם ווב נחפש מבנים עתיקים יותר משלנו. אם נדע שכבר 200 עד 500 מיליון שנים אחרי המפץ הגדול היו ליקום את כל המרכיבים ליצור חיים - זה דבר עצום!".
ואם נמצא רמזים להיתכנות של חיים על גלקסיה מרוחקת תשעה מיליארד שנות אור מפה - כלומר שלפני תשעה מיליארד שנים היה שם פוטנציאל להיווצרות חיים - מה זה יאמר לנו לגבי התקדמות החיים שם, היום? האם החיים שם התפתחו והיום הם עקפו אותנו?
"התשובה היא שאנחנו לא יודעים. חייבים הרבה מאוד מידע וזה יגיד לנו - אני מאמין - שכל חיים הם ארוכי טווח, הם לא נעלמים. אם נראה את זה נבין שהיקום יוצר חיים בכל מקום".
עוד לא ראינו חיים בשום מקום ואתה כבר אומר בכל מקום?
"כן, בהחלט", הוא מחייך. כולם נורא מחייכים.
אז אתה מאמין שנמצא אותם, שהם קיימים?
"לא חושב שנמצא חיים עם ווב. אבל נשתמש בו כדי להבין אם לפלנטה יש את הסיכוי לארח חיים. לווב יהיה קשה מאוד לתת סימנים אמיתיים וישירים לקיום חיים. אנחנו מתכננים את הטלסקופים הבאים שיגיעו אחרי ננסי רומן גרייס - שאפילו שמות עוד אין להם".
בלי שמות? שמעתי שבנאס"א קודם מחליטים על שם מגניב ורק אז מתאימים לו משימה.
"האמת שיש בזה משהו", הוא צוחק, "הדיונים הכי סוערים הם תמיד על שמות המשימות".
אז אנחנו מחפשים חיים דומים לשלנו?
"זו הדוגמה היחידה לחיים שאנחנו מכירים - והדבר היחיד שאנחנו יודעים לחפש, סימני חיים מבוססי פחמן. יש אסטרוביולוגים שמחפשים סוגי חיים אחרים, זה תחום מרתק אבל אני לא מומחה בזה. בכל מקרה, בטכנולוגיה הנוכחית זו יותר שאלה מדעית ופילוסופית - הרי אם נמצא סימנים כאלה זה ישנה בצורה מהותית את הדרך בה האנושות חושבת על עצמה. אם יום אחד נוכל להביט בשמיים ולהגיד - הנה פלנטה שאפשר לחיות בה, שחיים בה. זה יהיה מדהים. זה ישנה הכול".
אפשר בכלל לדמיין מה זה יעשה לאנושות?
"כל הפילוסופיות וכל הדתות יצטרכו להתמודד עם זה. גם אם לא נמצא, זה יגיד לנו משהו - שהחיים אפילו עוד יותר נדירים וקסומים ממה שחשבנו. שהקסם קרה רק פה".
פורסם לראשונה: 08:02, 16.09.22
