באחד הלילות, כשהאיש שלי התקשר אליי מהמילואים הארוכים בין המטחים והמשימות, יצאה מפיו לפתע קריאת התפעלות. דורבן עבר ממש לידו, סיפר לי בהתרגשות. והוא לא לבד: הזמן הפנוי בין הפעולות המבצעיות נותן לחיילים ולחיילות במילואים ובסדיר הזדמנות להתבונן ולהתפעל מהטבע באזורי הכינוס והלחימה. הדבר גם הוליד תופעה מעניינת בקבוצות פייסבוק שעוסקות בזיהוי ובצילום בעלי חיים, שבה חיילים מעלים שלל תמונות של חיות בר מהאזור שבו הם מוצבים.
לטבע יש השפעות חיוביות על בריאות הגוף והנפש שלנו: חשיפה אליו עוזרת לנו להירגע ואף תורמת לחוסן האישי שלנו בתקופות מאתגרות. בנוסף, יכולות השיקום וההסתגלות המרשימות של צמחים ובעלי חיים שונים מלמדות אותנו שגם אנחנו יכולים לשרוד את הימים הקשים האלו. מכאן שאין זה מפתיע שחיילינו בגבולות הלחימה השונים מוצאים בסביבה הטבעית שמקיפה אותם נחמה או רגעי פליאה. שוחחנו עם שלושה חיילי מילואים שמשרתים בדרום, ששיתפו אותנו בסיפורים שמאחורי תיעודי הטבע שלהם.
לצייר במקום לטייל
רס״ל במיל׳ עיטם שחק מעיד על עצמו שמאז ומתמיד היה חובב טבע, בעלי חיים - וציור. הוא תכנן לקחת את אהבתו לאומנות לשלב הבא - אך אז המלחמה פרצה, והוא גויס מייד למילואים בדרום.
״במשך תקופה ארוכה לפני המלחמה הושפעתי מתמונות של זוחלים ובעלי חיים אחרים שהועלו בקבוצות פייסבוק, וכשהייתי רואה צילום שמצא חן בעיני במיוחד הייתי שומר ומצייר אותו בזמני הפנוי״, מספר שחק. ״כשבוע לפני השבת השחורה קניתי מצלמה במטרה לטייל ולצלם בעצמי חיות בר וטבע - אך כשקיבלתי צו 8 זה שינה את התוכניות״.
לפי שחק (37), נשוי ואב לשניים, בשבועיים הראשונים של הלחימה הוא חווה לחץ רב שלא השאיר מקום לרגשות אחרים. ״רק אחרי שנכנסנו לסוג של 'שגרת מלחמה', הכתה בי ההבנה והאכזבה מכך שאי אפשר לצאת לטייל ולצלם בתקופה הזאת״, הוא אומר. למרות שהמצב לא מאפשר לו לפתח את תחביביו, שחק מצא דרך לחבר בין האהבות שלו לטבע ולאומנות גם במילואים, והוא החל לצייר בין המשמרות בעלי חיים שבהם הבחין באזור שבו הוא מוצב.
״לצייר זו פעולה מרגיעה מאוד - ברגע שנכנסים אליה היא שואבת פנימה, וכל הסובב אותך נעלם״, מתאר שחק. ״הציור מעניק לי תחושה של סיפוק, אני מרגיש שמעבר לשירות אני עושה עוד דבר נוסף שנותן לי ערך״.
הנחש בציוד שהגיע מהרצועה
מפגש עם נחשים שמידת מסוכנותם לא ידועה היא לא דבר נעים ביומיום, קל וחומר כשהם זוחלים במדים שלך בזמן לחימה בשטח. אחת התמונות הפופולריות ביותר בתקופה האחרונה בקבוצת הפייסבוק ״צילום פרוקי-רגליים חרקים זוחלים ודו-חיים״ היא של נחש שתפס טרמפ בתוך לבוש צבאי - שצילם עידו בר-נוף, שמשרת במילואים בדרום הארץ. ״הפלוגה שלי התארחה בקיבוץ בדרום, וכשישנו בחדר האוכל מספר לוחמים חזרו ממשימה ברצועה - ופתאום מצאו את הנחש בציוד שלהם״, מספר בר-נוף. לדבריו, הוא צילם את הנחש כדי לקבל זיהוי שלו ולוודא שהוא לא מסוכן. לאחר שהנחש התגלה כמטבעון מדברי (Spalerosophis diadema) – מין לא ארסי שחי באזורים חוליים – הוא שוחרר בבטחה בחוץ.
בר-נוף (36), נשוי ואב לשניים, מספר שהוא אוהב טבע וטיולים מילדות, אך השגרה העמוסה של עבודתו התובענית וגידול ילדיו הקטנים לא מאפשרת לו ליהנות מהסביבה הטבעית ביומיום. ״בין השאר, המילואים סיפקו לי הזדמנות להגיע לעין עבדת שבדרום – ומכיוון שזו תקופת מלחמה המקום היה ריק ועמד לרשותנו״, אומר בר-נוף. ״הביקור בסביבה הנדירה ביופייה של הגן הלאומי היה חוויה מופלאה, והמפגש עם הטבע איפשר לנו ולהירגע ולנשום לרגע״.
תקפיצו אותי כשהתנשמת תופיע
רס״ן במיל׳ דוד בן אלישע (41), נשוי ואב לארבעה, מצלם בשביל הנפש. בימי שגרה הוא מנהל את "האקדמיה לצילום" ומרצה בקורסים שונים, וכן משמש כחבר בצוות ההנהלה של "צלמים בתחילת דרכם" (צבד), קהילת הצילום הגדולה בישראל. ״אני תמיד לוקח את המצלמה איתי לכל מקום״, הוא אומר. המצלמה הגיעה עימו גם לדרום, שם הוא מפקד על פלוגת לוחמים. ״מבחינה רגשית, אני בורח לפעמים לצילום בשביל להירגע – אבל בתחילת המלחמה לא היו זמן או פניות נפשית לצלם״. לדבריו, המעבר לשגרת מלחמה איפשרה לו להתבונן מסביב - וגם לחזור לצילום.
״כשנמצאים באותו מקום כמה זמן מתחילים לשים לב לדברים מסביב, כמו למשל לפעילות היום והלילה של חיות בר״, הוא מספר. ״אני אוהב מאוד להסתכל ולהתבונן. אנחנו נמצאים בעונת הנדידה, ולכן המון ציפורים חולפות כאן, ויש גם לא מעט עופות דורסים שניזונים מעכברים ונחשים בשדות שעדיין יבשים״. לדבריו, החיבור שלו לתמונות שהוא מצלם מאפשר לו להסב גם את תשומת ליבם של חייליו לחי ולצומח שמסביבם, ובכך לגרום להם לפקוח עיניים וליהנות מהטבע תוך כדי המשימות שלהם. ״אנחנו בשגרת שמירות ומארבים, ויש זמנים מתים שלא מתרחש בהם כלום״, הוא אומר. ״אבל אם פתאום נוחתת ציפור על הגדר שליד העמדה, ואתה מרים את המשקפת ורואה מקרוב דאה שחורת-כתף, שהיא אחת הציפורים המרשימות - זה רגע של התפעלות״.
עם זאת, יש ציפור חמקמקה אחת שבן אלישע עדיין לא הצליח לתפוס בעדשה. ״יש תנשמת אחת שמסתובבת לידנו בלילה״, הוא מספר. ״אמרתי לחיילים שלי שמעבר לכך שהם יכולים להקפיץ אותי על כל דבר חשוד, שיקפיצו אותי גם אם הם רואים את התנשמת מגיעה, וידווחו בקשר 'תנשמת-אמת'״.
לדבריו, את בעלי החיים שהם פוגשים בשטח לא רואים הרבה בעיר ולא כולם מודעים לקיומן – ולכן, כל תצפית כזו הופכת למאורע מיוחד: ״פתאום החיילים יודעים מה הם רואים״, הוא אומר. מלבד חי וצומח, בן אלישע מצלם גם את חייליו למזכרת, והעיסוק בצילומים תורם להרמת המורל. ״הטבע מסביבנו מהמם, ואנחנו משתדלים לא להפריע לו בזמן השהות שלנו כאן״, הוא מסכם.
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
