הדוגונג, יונק ימי שמוכר גם בשם העברי תחש המשכן, נכחד באזור סין. כך עולה ממחקר חדש שפורסם אתמול (יום ד').
במחקר של האגודה הזאולוגית של לונדון והאקדמיה הסינית למדעים התברר שדיג, פגיעה מספינות ואובדן בתי גידול, כתוצאה מפעילות בני האדם, הובילה לירידה במספר היונקים הימיים האלה באזורים הימיים השייכים לסין, מאז שנות ה-70 של המאה הקודמת.
ללא עדות לנוכחותם בסין מאז 2008, המחקר מראה כי "זו ההכחדה הראשונה של יונק גדול במים שבשליטת סין".
תחש המשכן, שתזונתו תלויה מאוד בעשב ים, סווג כבעל חיים ברמה לאומית 1 מאז 1998 על ידי מועצת הביטחון של סין.
עם זאת, בתי הגידול הימיים של היונקים האלו נפגעו במהירות על ידי בני אדם, זאת למרות מאמצי השימור והעובדה שהם היו בראש סדר העדיפויות. "השיקום לוקח זמן, שאולי כבר לא היה לדוגונים", נכתב בדו"ח.
היונקים הימיים הגדולים חיים סמוך לחופים ממזרח אפריקה ועד ונאוטו ומשם צפונה עד יפן. הם רשומים שפגיעים על ידי האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע.
פרופ' סמואל טרווי מהמכון לזואולוגיה בבריטניה, שהיה שותף למחקר, אמר כי היעלמותם של הדוגונגים בסין היא אובדן קשה. "היעדרם לא רק ישפיע על תפקוד המערכת האקולוגית, אלא גם ישמש קריאת השכמה – תזכורת לכך שהכחדות עלולות להתרחש לפני פיתוח פעולות שימור יעילות".
התחש הוא סוג במשפחת התחשיים, ובו מין יחיד - Dugong dugon. הוא ידוע גם בכינוי - פרת ים. דומה בצורת גופו לכלבי הים. משקלו 350-400 ק"ג ואורכו עד שלושה מטרים. שמו העברי של התחש לקוח מן התנ"ך. המשכן היה עשוי, בין השאר, "עורות תחשים" (שמות, כ"ה 5), אך אין ודאות שהשם תחש, המופיע בתנ"ך, אכן מכוון למין זה. בגלל עוביו וחוזקו, העור יבש כקרש ואינו גמיש כלל.
גוף התחש דמוי פלך, מורחב מעט מלפנים. הראש מהווה המשך לגוף, אך הצוואר ניכר. השפתיים, שערותיהן הזיפיות, בולטות לצדי הראש. שערות אלה מסייעות לתחש לאתר את מזונו בקרקעית הים. העור עצמו חלק, מתוח ועבה, וצבעו חום-אפור. חלקן הקדמי של שתי לסתות התחש מצויד בלוחיות קרניות מחוספסות, הקבועות היטב בגולגולת באמצעות מערכת של בליטות ושקעים, ויוצרות משטחי מעיכה וטחינה למזון. הלשון אף היא מכוסה בלוחיות קרניות דומות. הלוחיות מעוצבבות היטב לצורך תחושה.
