לאחד מטורפי-העל שהתהלכו בכדור הארץ לפני 230 מיליון שנה הייתה נשיכה חלשה בהרבה ממה שחשבו בעבר, כך שסביר להניח שלא יכלו לחדור עם שיניהם עד לעצמות כדי להרוג את הטרף ביתר קלות.
במחקר חדש, שפורסם בכתב העת The Anatomical Record, שיחזרו פלאונטולוגים מאוניברסיטת ברמינגהם את אנטומיית הגולגולת המקורית של הזאורוסוכוס (Saurosuchus), זוחל נכחד גדול ממדים מהטריאס העליון, שהשתייך לקבוצת הארכוזאוריה והיה קרוב משפחתם הרחוק של התנינים המודרניים, אותם הזכיר במראהו החיצוני.
זאורוסוכוס, שהיה שוכן יבשה, נחשב לטורף-על בשל גודלו ותזונתו. אורך גופו נע בין 8-5 מטרים ומשקלו נאמד במעל 250 ק"ג. יחד עם זאת, באמצעות הניתוח האחרון של גולגולת הזוחל, שהיה אחד מגדולי הארכוזאורים הקדומים, כמו גם השוואות שנערכו עם אלוזאורוס - דינוזאור טורף שחי בסוף היורה והיה גם כן גדול ממדים (אורך של 9 מטרים ומשקל של 2 טונות) - התגלה שלמרות הדמיון הרב בין הגולגולות של שני טורפי-העל, לקרוב המשפחה של התנינים המודרניים הייתה נשיכה חלשה בהרבה מהדינוזאורים שבאו אחריו (הזאורוסוכוס נחשב לאחד מאחרוני הארכוזאורים אשר שלטו בעולם לפני הדינוזאורים).
לזאורוסוכוס הייתה נשיכה שהוערכה בעוצמה של 1,885-1,015 ניוטון (יחידת מידה המשמשת במערכת היחידות הבינלאומית למדידת כוח), שווה ערך לתנינים מודרניים ממשפחת הגוויאליים. לשם ההשוואה, עוצמת הנשיכה של האלוזאורוס מוערכת ב-3,572 ניוטון, לתנין הים יש עוצמת נשיכה של 16 אלף ניוטון, בעוד שלטירנוזאורוס רקס האימתני הייתה עוצמת נשיכה שנעה בין 17 אלף ניוטון ל-35 אלף ניוטון.
"מצאנו שלזאורוסוכוס הייתה למעשה נשיכה חלשה, באופן מפתיע ביחס לגודלו, בטח ביחס לדינוזאורים שהתפתחו בשלב מאוחר יותר. למרות היותו טורף-על שנחשב לאחד הזוחלים הגדולים בתקופה שבה חי, לזאורוסוכוס הייתה נשיכה דומה לנשיכה החלשה יחסית של התנינים ממשפחת הגוויאליים, חלש משמעותית מנשיכתם העוצמתית של תניניים ואליגטוריים מודרניים. סביר להניח שהזאורוסוכוס היה ניזון רק מהחלקים הבשרניים הרכים של הטרף שלו, מכיוון שהנשיכה שלהם לא אפשרה להם לפרק את עצמות הטרף", אמר ד"ר ג'ורדן בסטוויק, פלאוביולוג בעלי חוליות מאוניברסיטת ברמינגהם, שנמנה על מחברי המחקר.
למרות גודלו הרב היחסי, הזאורוסוכוס השתמש בשיניו האחוריות על מנת להסיר את הבשר מטרפו, כך עולה מהמחקר. בניגוד לדינוזאורים שהתפתחו בשלב מאוחר יותר, התנהגות האכילה הזו של הזאורוסוכוס נבעה ככל הנראה מהנשיכה החלשה שלו ומצורת גולגולת שהייתה מלבנית יותר.
3 צפייה בגלריה
אנטומיה גולגולתית משוחזרת של הזאורוסוכוס, בהשוואה לאלוזאורוס (איור C)
(צילום: The Anatomical Record (2023). DOI: 10.1002/ar.25299)
בנוסף לכך, לזוחלים הקדומים הללו היו עצמות דקות יותר באפם בהשוואה לאלוזאורוס, שחי כאמור בסוף היורה והיה טורף העל הנפוץ בסביבתו. "הזאורוסוכוס היה בהחלט זוחל אימתני, אם כי פרטים אבולוציוניים בגולגולות של טורפי-העל המסיביים הללו יצרו הבדלים משמעותיים בהתנהגות הטריפה והאכילה. בעוד שהדינוזאורים שהתפתחו לאחר מכן בתקופת היורה היו אוכלים את הרוב המכריע של הטרף שלהם, ייתכן שהזאורוסוכוס הותיר אחריו פגרים חלקיים, שסיפקו ארוחה לאוכלי הנבלות שחיו באותה תקופה", אמר ד"ר סטפן לאוטנשלאגר, פלאוביולוג מאוניברסיטת ברמינגהם ואחד מבכירי המחברים של המחקר.
"זה באמת מדהים עד כמה דומות גולגולותיהם של טורפי-על מתקופת הטריאס (התקופה שקדמה לתקופת שליטת הדינוזאורים) בהשוואה לדינוזאורים הטורפים הידועים כמו הטירנוזאורוס רקס. עם זאת, באופן בלתי צפוי גילינו שעוצמת הנשיכה של הטורפים מתור הטריאס הייתה חלשה בהרבה בהשוואה לדינוזאורים שהשתלטו על השטח לאחר תקופה זו", הוסיפה מולי פוסט, שנמנתה גם היא על צוות המחקר.
