סמלת יעל לייבושור ז"ל (20), שנפלה בקרב על מוצב נחל עוז, הייתה ילדה של טבע. לפני שירותה הצבאי כבקרית איסוף יבשתי בגדוד 414 היא עשתה שנת שירות בחברה להגנת הטבע במצפה רמון בגלל האהבה שלה למדבר. בשבעת החודשים שחלפו מאז נפילתה, אמא שלה גילי כותבת על השכול. השכול בעידן הרשתות החברתיות הוא חלון שכל אחד יכול להציץ בו. ומהחלון הזה נשקפת דמותה של צעירה שכל חייה היו לפניה, חיים של אהבה לטבע ורצון לחלוק את האהבה הזו עם העולם.
חברים ובני משפחה מספרים על אהבתה למדבר. יש שהחליטו ללכת לטיול בהרי הנגב לזכרה, מתוך רצון להרגיש אליה מחוברים יותר. ב- 15 במרץ כתבה עליה האם גילי: "את אמנם נולדת בירושלים, אבל היית עכברית כפר. אתעלם לרגע מזה שאת ואני מאוד לא מחבבות עכברים, יעידו על זה חברייך לקומונה".
לאחר שעברו למושב סיפרה האם כי כאשר לקחה את יעל להופעה בירושלים, שאלה: "מה יש פה מלא כבישים, למה יש פה כל כך הרבה כבישים? כשהתחלנו לצעוד להופעה ראיתי שזה עושה לך לא טוב - אמרת לי 'רועש פה' ורק אז נפל לי האסימון שאת לא רגילה לזה בכלל. את רגילה לכביש אחד ראשי במושב ולשקט... מצפה רמון גם היטיבה איתך, גם שם שקט,אפילו שקט יותר. כנראה שזה מה שהיית צריכה, מרחבים ושקט. כבר היו לנו שיחות על איפה תגורי בעתיד, אבל זה כאב לב כזה גדול לכתוב עליהן, שפשוט אי אפשר, ספויילר- מרחב כפרי".
6 צפייה בגלריה
יעל בתקופת שנת השירות בחברה להגנת הטבע במצפה רמון
(צילום: מתוך דף הפייסבוק לזכרה של יעל לייבושור ז"ל)
נאומו של נשיא המדינה יצחק הרצוג בטקס הממלכתי של יום הזיכרון בכותל המערבי בירושלים
(צילום: ניברן)
זמן קצר לפני נפילתה של יעל, היא שלחה לאמה תמונה של מרחבי הנגב. "הפריים האהוב עליי ביקום", כתבה. כאשר בצוות של אביה שמעו שהיא נעדרת, לאחר מתקפת הטרור ב-7 באוקטובר, פתחו קבוצת וואטסאפ וקראו לו "הבית של יעל".
ב-10 למרץ כתבה גילי כי "הם אמרו לאבא שהם יעשו הכול כדי להחזיר לו את הילדה הביתה, לבית של יעל. בדיעבד בזמן שהקבוצה נפתחה כבר היית הרוגה ולא הייתה דרך להחזיר אותך הביתה, אם הייתה דרך כזאת הם בטוח היו מוצאים אותה כי הם חברים טובים והם אנשים פשוט מעולים, אחד אחד. הצוות הזה הם חבורה מופלאה למודת אובדן וכאב רב שנים, אבל מי היה מאמין שתהיה העברה בין דורית לאובדן הזה? שכעבור 30 שנה אחת הבנות של מישהו מהם גם תיהרג בצבא? ארץ יושביה היא אוכלת. השבוע הם הלכו לטייל יחד, והנה גם הם בשביל יעל. ואת, את כילדה אהבת כל כך את הספר 'הבית של יעל', ועכשיו אנחנו גרים בבית שהוא שלך, אבל את לא פה. בית בלי יעל. ואני, אני לא יודעת מה עושים עם הבלי יעל הזה".
יעל אהבה להדריך ולחלוק את האהבה שלה לעולם, לטייל בשדות. היא אהבה לרקום, והרקמות שלה היו בבואה שלה, פרחים ופרפרים. לאחר השחרור שלה חלמה יעל ללכת בשביל ישראל וללמוד ביומימטיקה.
יעל הייתה צעירה מיוחדת, כזו שביקשה לתרום ולהתנדב. היא שיתפה את משפחתה בפתק שיצרה ובו רשימה של דברים שרצתה להספיק לעשות. "רשימה קסומה", קראה לזה אמה בפוסט שהעלתה בפברואר: "הרשימה מתחילה בהתנדבות כי היית אדם שנותן, ואז עוברת למקומות יפים יפים בארץ, כי אהבת את הארץ הזאת. היית מעיפה מבט גם אל עבר השמיים שאהבת, ממשיכה להופעה חיה שזאת היתה אחת האהבות הגדולות שלך ושלי והלכנו יחד ללא מעט הופעות, ואז היא ממשיכה למוזיאון - המרחב הזה שהרבה פעמים היית הולכת אליו לבד, לשוטט ולהתבונן בפלאים שהטבע והאדם ייצרו. פתק של אנושיות, טבע ותרבות, איזה עושר היה בך".
הרשימה כוללת: התנדבות בחקלאות, גב חלון, סובב רמות מנשה, הכרמל, רמת הנדיב, מזרח הרמון, מטר מטאורים, שביל גולן, נחל צאלים, הרי אילת, הופעה של alt j, תערוכת טבע- מוזיאון ארץ ישראל בתל אביב+פלנטריום, פרסת נקרות+נחל ארדון.
בזכות אהבתה של יעל למדבר אנשים החלו ללכת לשם, אחריה. בת דודתה אלמה כתבה על טיול שנתי באזור ים המלח: "ביום האחרון של הטיול עלינו על הר, עליה קשה ומאתגרת, התיישבתי לסדר את הנשימה ונחת לידי פרפר לבן, וכמעט בכיתי. באת להגיד לי שלום, בצורה הכי יפה שיש, ריחפת סביבי במעגלים שהרגישו כמו החיבוק המיוחד והעוטף שלך שאני כל כך מתגעגעת אליו, נחתת לידי והבתנו שתינו על הנוף המופלא של המדבר, ובאמת יעלי באותו הרגע הבנתי למה אהבת אותו כל כך. השקט המרגיע ששורר שמשתלב עם השטיח המרהיב של צבעי חום אלגנטיים, נוף שמביא שקט ובטחון, נוף שהוא את".
בינואר כתבה האם: "כמו בטבע גם אצלנו יש רעשי משנה מסוכנים לא פחות. בחודשים האחרונים כל מידע שמגיע בנוגע למותך מייצר רעידות משנה שהן כבר לא רעידות אדמה, הן רעידות אדם - ממש רעידות בגוף. אתמול בלילה היה רעד אחד כזה, כי שיתפו אותנו במידע מכאיב במיוחד על הדקות האחרונות. ושוב שבר, ושוב התמוטטות של מבנים כמו הדחקות טובות, והתמוטטות המבנה ההורי שתפקידו להגן... יעלי, את ואני לא היינו חובבות שירה גדולות, כן חובבות קטעי קריאה להליכה במדבר, על איך כדאי לטפס על הרים וכו'. יהודה עמיחי כתב את המילים הבאות, שדווקא לך ולי הן מובנות כי הן לקוחות מעולמות התוכן שלנו. אני קוראת אותן ומנסה לחשוב על סולם חדש שיכול להסביר את כאב האובדן אותך, ילדה נהדרת שלי, שהיית בנויה בעצמך משכבות גיאולוגיות מופלאות שהצטברו שנה אחרי שנה בצורה מרהיבה בתוכך עם כל הלמידה שעשית על העולם, את שהיית שייכת לתקופות אחרות ובכל זאת היית כל כך כאן. כשאת באדמה לא יכול להיות לנו, אלא רעש אדמה".
