למילה תקומה יש כמה משמעויות מרכזיות: חזרה או שיבה למצב קודם, התחדשות וקידמה ויכולת עמידה וקיום. וכשמביטים בפעולות של מנהלת תקומה, בתזכיר "חוק שיקום ופיתוח חבל תקומה" ובתקציב שהמנהלת הגישה זה עתה לאישור הממשלה, ברור לכל שהמדינה, גם הפעם, מסתפקת, לצערנו, במינימום ההכרחי, ומתמקדת בשיקום העבר במקום לצפות פני עתיד ולייצר חוסן אמיתי.
יתרה מכך, השיקום שם במרכז את התשתיות, המבנים והצרכים האנושיים בלבד, כשהטבע והסביבה, במובן הרחב יותר של המילה, לרבות האקלים, שוב נזנחים ומודרים, על אף שיש לטבע חשיבות רבה גם בשירותים המגוונים שהוא נותן לאדם. המשמעות היא שבצורה שכזו לא נוכל לפתח יכולת עמידה ולהבטיח שגשוג וקיום לדורות הנוכחים ולדורות הבאים אחרינו.
נתניהו על התוכנית לשיקום עוטף עזה
(צילום: איתי בית-און, לע״מ)
אי אפשר לסכם זאת אחרת, מנהלת תקומה היא אנטי סביבתית - ממש כמו הממשלה שמינתה אותה. התקציב הישיר לנושאים סביבתיים, ובעיקר לשיקום הטבע בעוטף, שנפגע בצורה משמעותית מאז 7 באוקטובר עומד לפי תוכנית החומש של מנהלת תקומה על כ-200 מיליון שקל בלבד, בתוספת של כ-100 מיליון שקל מתקציב המשרד להגנת הסביבה.
ולמה בלבד? כי מדובר על 1.6% מהתקציב הכולל של המנהלת שעומד על 19 מיליארד. וגם כך, כל זה תקציב על הנייר, כי כרגע הממשלה מתבקשת לאשר בתוכנית האסטרטגית רק 50 מיליון שקל מתוך 137 מיליון שקל שהובטחו לנושאים סביבתיים לשנה הנוכחית. למה? ככה.
במכתב בנושא שכתבה השרה להגנת הסביבה עידית סילמן למזכיר הממשלה ולמנכ"ל משרד ראש הממשלה צוין כי "הצעת המחליטים ותוכנית החומש אינה נותנת כל מענה לנזקים הקשים" שנגרמו בעוטף. השרה סילמן מתייחסת לפגיעה בשטחים הפתוחים, אך גם בטיילות, בחופים ובעיקר בשטחים פתוחים עירוניים, ציבוריים ופרטיים.
היא אף הוסיפה וכתבה כי "על המדינה לאפשר לתושבים את איכות החיים שהיו רגילים להם", ואולי בכך נעוצה חלק מהבעיה. כי עכשיו יש הזדמנות להציע לתושבי האזור ולאלו שרוצים למשוך אליו בעתיד איכות סביבה ואיכות חיים טובים יותר מאלו שהיו רגילים אליהם. שלא נדבר על כך שכיום ברור לכל שלטבע, עירוני או בתולי, יש תפקיד משמעותי בחיזוק של הבריאות הנפשית של בני האדם.
אמנם במנהלת תקומה טרחו וציינו כי מעבר לכספים הישירים שהוקצו למשרד להגנת הסביבה, "מושקעים בתוכנית החומש כספים נוספים שלהם השלכה סביבתית". אבל מבט בתוכנית מראה שמדובר גם כאן בפספוס ענק. אין השקעה אמיתית בתחבורה בת-קיימא, בבנייה ירוקה או באנרגיה מתחדשת עם אגירה, כלומר לא הכניסו בתוכנית אפילו קצת קידמה, למרות שברור כי התועלות של כל אלו רבות מהעלויות, ולמרות שכל אלו הכרחיים כדי להתמודד עם איומים עתידיים, ביטחוניים ואקלימיים.
על פי תוכנית שהציג בימים האחרונים המשרד להגנת הסביבה, "הפוטנציאל הסולארי הכולל בשטח המבונה בחבל תקומה מסתכם בכ-577 מגוואט, מתוכו 323 מגוואט על גגות מבנים", כאשר "מרבית היישובים (80%) בחבל תקומה יכולים לספק לעצמם את האנרגיה הדרושה להם בתרחיש של הפסקת חשמל נרחבת וחלקם הגדול אף יכולים לייצא מחוץ לחבל את האנרגיה העודפת, כך שאין צורך בייצור חשמל סולארי קרקעי שיפגע בחקלאות ובשטחים הפתוחים".
כלומר, המערך המוצע יכול לאפשר לא רק הפחתה של מזהמי אוויר ופליטות גזי חממה, למשל מתחנת הכוח הסמוכה רוטנברג באשקלון, אלא גם לייצר חוסן אנרגטי במרחב כולו, לימים שבהם יהיו במדינה הפסקות חשמל בשל אירועים ביטחוניים או אקלימיים. אבל אליה וקוץ בה, לצד הניתוח והתוכניות אין תקציב.
פרופ' עדי וולפסוןצילום: דודו גרינשפןאם כל זה לא מספיק, הרי שהחוק לפיתוח חבל התקומה, מתכנן לרמוס את כל הליכי התכנון, שמטרתם, בין היתר, להגן על הסביבה הטבעית ועל בריאות הציבור. על פי החוק החדש, מתוכננת לקום ועדת תכנון עצמאית למרחב, בעלת סמכויות נרחבות, שעל פי הרכבה אין לה כלל אוריינטציה סביבתית, ולהפך, ואין בה כמעט נציגות לציבור ככלל ולתושבי האזור בפרט. מדובר במתכון בטוח לפגיעה נוספת בשטחים הפתוחים, כך שלצד זאת שיסתפקו בשיקום חלקי עם מינימום קידמה לא נגיע ליעד הנכסף של יכולת עמידה.
התוכניות לקידום חבל תקומה, כשאתגר הצפון עוד לפנינו, מראות בצורה פשוטה איך מדינת ישראל לא השכילה גם אחרי 76 שנות עצמאות לעבור מתפיסה של קוממיות לתפיסה של קיימות, המוגדרת כיכולת של הטבע לשאת תהליכים שיכולים להתקיים ביציבות לאורך זמן תוך שקלול היבטים סביבתיים, חברתיים וכלכליים. הגיע הזמן שגם בנושאים אלו נשנה את הקונספציה ונייצר אופק לאזרחי הנגב המערבי ומדינת ישראל כולה.
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספרים "המשבר הגדול – עידן האדם: בין מבט מקרוסקופי למבט מיקרוסקופי" (פרדס, 2023) ו"צריך לקיים – אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016)
