מחקר על העמידות והגיל של אסטרואיד קדום, שעשוי הריסות סלעיות ואבק, חשף ממצאים משמעותיים שיכולים לתרום להצלת כדור הארץ אם אי פעם אותו אסטרואיד ינוע לכיוונו. החשיבות של ממצאי המחקר, שנערך בהובלת חוקרים מאוניברסיטת קרטין שבאוסטרליה המערבית, מקבלים משמעות רבה נוכח העובדה שקשה לזהות את סוג האסטרואיד הזה מכדור הארץ, מה שמגביר את האיום.
המדענים חקרו שלושה חלקיקי אבק זעירים, שנאספו מפני השטח של איטוקאווה (Itokawa) - אסטרואיד באורך של קצת יותר מ-500 מטרים שמורכב משרידים מרוסקים של אסטרואידים לשעבר, ירחים או פלנטסימלים שנשברו על ידי התנגשויות בעבר ומוחזקים יחד על ידי כוח הכבידה העצמית - שהוחזרו לכדור הארץ על ידי הגשושית היאבוסה 1 (Hayabusa 1) של סוכנות החלל היפנית, ששוגרה ב-9 במאי 2003 על גבי משגר יפני מדגם M-V סוכנות החלל היפנית.
תוצאות המחקר, שפורסם בכתב העת Proceedings of the National Academy of Sciences, הראו כי יהיה קשה להשמיד את האסטרואיד שהתגלה בשנת 1998 על ידי מיזם לינקולן לחקר אסטרואידים קרובי ארץ ונקרא על שמו של היידו איטוקווה, מדען טילים יפני. הסיבה: הוא עמיד בפני התנגשות.
המחבר הראשי של המחקר, פרופ' פרד ג'ורדן, גיאוכימאי מבית הספר למדעי כדור הארץ וכוכבי הלכת באוניברסיטת קרטין שממוקמת בעיר פרת' שבאוסטרליה, אמר שהצוות בראשותו גילה שאסטרואיד איטוקאווה עתיק כמעט כמו מערכת השמש עצמה. "בניגוד לאסטרואידים מונוליטיים, אשר מורכבים מגוש סלעי אחד, איטוקאווה אינו גוש סלע בודד, אלא שייך למשפחת האסטרואידים 'מצבור שברי אבנים', מה שאומר שהוא עשוי כולו משרידים סלעים מרוסקים, כאשר כמעט מחציתו הוא חלל ריק ולכן צפיפותו נמוכה", אמר פרופ' ג'ורדן, שהסביר כי זמן ההישרדות של אסטרואידים מונוליטיים בגודל של איטוקאווה צפוי להיות רק כמה מאות אלפי שנים בחגורת האסטרואידים - אזור במערכת השמש הפנימית שאינה כוללת גופים טרנס-נפטוניים, שבו מצויים כ-95% מהאסטרואידים במערכת השמש.
"ההשפעה האדירה שהרסה את האסטרואיד המונוליטי האב של איטוקאווה (שגודלו היה כ-20 ק"מ) ויצרה את איטוקאווה - התרחשה לפני 4.2 מיליארד שנים לפחות (לשם השוואה, מערכת השמש בת 4.57 מיליארד שנים). זמן הישרדות כה ארוך זה עבור אסטרואיד בגודל של איטוקאווה מיוחס לאופי סופג הזעזועים של החומר שממנו עשויה משפחת אסטרואידים שאליה הוא משתייך, כך שקשה מאוד להרוס אותו", הוסיף פרופ' ג'ורדן.
צוות החוקרים השתמש בשתי טכניקות משלימות כדי לנתח את שלושת חלקיקי האבק. השיטה הראשונה נקראת דיפרקציה בפיזור אחורי של אלקטרונים (Electron Backscattered Diffraction), בה נעשה שימוש בקרן אלקטרונים, וביכולתה למדוד אם סלע הזדעזע מפגיעת מטאור כלשהי, בעוד שהשיטה השנייה נקראת תיארוך ארגון-ארגון (Argon–argon dating), שיטת תיארוך רדיומטרי אשר נועדה לתיארוך פגיעות אסטרואידים.
הגיאולוג ניק טימס, אשר נמנה על מחברי המחקר ומגיע גם הוא מבית הספר למדעי כדור הארץ וכוכבי הלכת של אוניברסיטת קרטין, אמר כי עמידותם של אסטרואידים מהסוג של איטוקאווה לא הייתה ידועה בעבר, מה שמסכן את היכולת לתכנן אסטרטגיות הגנה למקרה שאחד מהם ינוע לכיוון כדור הארץ. "במחקר בדקנו האם אסטרואידים כמו איטוקאווה עמידים בפני פגיעה משמעותית או שהם מתפרקים גם בפגיעה הקטנה ביותר", אמר טימס. "לאחר שגילינו שהם יכולים לשרוד במערכת השמש במשך כמעט כל ההיסטוריה שלה, הנחנו כי הם גם חייבים להיות נפוצים יותר בחגורת האסטרואידים ממה שחשבו בעבר, כך שיש סיכוי גדול יותר שאם אסטרואיד גדול ינוע לעבר כדור הארץ, הוא יהיה ממשפחת אסטרואידים זו. החדשות הטובות הן שאפשר להשתמש במידע הזה לטובתנו - אם אסטרואיד מזוהה מאוחר מדי בשביל דחיפת אנרגיה קינטית, נוכל להשתמש בגישה אגרסיבית יותר כמו שימוש בגל ההלם של פיצוץ גרעיני קרוב כדי לדחוף אסטרואיד כמו איטוקאווה ממסלולו מבלי להרוס אותו".
נאס"א עוקבת אחר מיקומם ומסלוליהם של כ-28 אלף אסטרואידים, ועוקבת אחריהם עם מערכת קו ההתרעה האחרון מפני פגיעות אסטרואידים (Asteroid Terrestrial-impact Last Alert System או ATLAS) - מערך של ארבעה טלסקופים שיכולים לבצע סריקה של שמי הלילה כל 24 שעות. סוכנות החלל מסמנת כל עצם חלל שנמצא בטווח של 193 מיליון ק"מ כעצם קרוב לכדור הארץ ומסווגת כל גוף גדול בטווח של 7.5 מיליון ק"מ מכוכב הלכת שלנו ככזה שעלול להיות מסוכן.
