אלברט איינשטיין היה אחד מגדולי המוחות המדעיים בכל הזמנים. הספר "איינשטיין בזמן ובמרחב – ביוגרפיה ב-99 חלקיקים", מאת סמואל גריידן (בהוצאת "ידיעות ספרים"), מאיר בזרקור את הפינות החשוכות בחייו – כולל את יחסיו המורכבים עם אשתו הראשונה מילבה מאריץ', שעליה אמר בתחילת הדרך שהם "שתי נפשות אפלות שמבינות כל כך טוב זו את זו", וכן את יחסיו עם שני בניו, הבת שנולדה לו ועקבותיה אבדו, והיותו רודף שמלות שלא חשש מדבר.
דמותו של איינשטיין מורכבת ומעניינת עוד יותר ממה שרבים מכירים, שכן מספר אירועים מחייו נותרו באפלה. מהרגע שזכה להכרה מקצועית והצלחה בגרמניה, עוד לפני שזכה להכרה על תורת היחסות הכללית, התחוללו סערות בחייו הפרטיים.
אלזה לוונטל, לימים אשתו השנייה, הכירה את איינשטיין כל חייה, מכיוון שהאימהות שלהם היו אחיות ואבותיהם היו בני דודים – כך שאלברט ואלזה היו בני דודים מדרגה ראשונה ושנייה כאחד. ביולי 1913 קיבל איינשטיין הצעת עבודה נדיבה, שבעקבותיה העניק יחס קר למאריץ' ולשני ילדיהם, הנס אלברט ואדוארד, וניהל רומן חשאי וסוער במיוחד עם אלזה, שהייתה דמות חשובה בסצנה החברתית בברלין באותה תקופה.
באחד המכתבים ששלח לאלזה הוא אף כתב: "אני מתייחס לאשתי כאל עובדת שכירה שאני יכול לפטר". המשפט הזה מתיישב עם הריחוק הגובר בין אלברט למילבה, שאת יחסיהם הביתיים הוא תיאר כ"שתיקה רועמת", עד שהמעבר לברלין באפריל 1914 הרס אותם לגמרי. מאריץ' הייתה אומללה ואיינשטיין התייחס למשפחתו כאל הסחת דעת מטרידה מעבודתו.
כחודשיים לאחר שנכנסו לדירתם החדשה, לקחה מאריץ' את הבנים ועברה להתגורר אצל חברים משותפים, אף שבליבה הייתה תקווה שאפשר להציל את היחסים שעלו על שרטון. איינשטיין מצידו בחר לשלוח אליה מכתב בוטה שבו פירט שורת תנאים כדי שישובו לגור יחד. הוא פקד עליה לוודא שבגדיו וכביסתו יישארו מסודרים, שיקבל שלוש ארוחות לחדרו, שחדר השינה וחדר העבודה שלו יישארו נקיים (תוך ציווי ששולחן העבודה שלו ישמש אותו בלבד). נוסף על כך, איינשטיין העביר מסר כי אין לו כל כוונה ליצור שום אינטראקציה אינטימית איתה ואף פקד על מאריץ' להפסיק לדבר אליו אם יבקש זאת. במילים אחרות, מטרתו הייתה לפרק את החבילה.
"אם את לא יכולה להמשיך לגור יחד איתי תחת התנאים האלה, לא תהיה לי ברירה אלא להשלים עם פרידתנו", כתב איינשטיין. ב-24 ביולי 1914 ניסחו השניים הסכם פרידה, כשאיינשטיין התייפח בעיקר בשל העובדה שלא יחיה לצד בניו, שעזבו עם מאריץ' לציריך.
באותם ימים, מאריץ' הרתה ורצתה בת והתכוונה לקרוא לה ליזרל – קיצור של השם אליזבת. איינשטיין מצידו חפץ בבן וגילה אדישות להיריון. הם הבינו שלא יוכלו להיראות יחד בציבור כשההיריון התקדם, אם כי איינשטיין גם כך נמנע מלהיפגש איתה, הוא סיפק בכל פעם תירוץ אחר. ליזרל נולדה בלידה קשה בסביבות סוף ינואר 1902 בנובי סאד, עיר הולדתה של מילבה בסרביה.
איינשטיין שלח מכתבים לאשתו הראשונה, אבל לא טרח לבקר את בתו, עד שבאוגוסט 1903, כשהייתה בת 19 חודשים, ליזרל חלתה. למעשה, אין כמעט שום מידע ודאי על גורלה – ייתכן שמתה וייתכן שנמסרה לאימוץ. בני הזוג מחקו את בתם מההיסטוריה, עד כדי כך שמכתבים שנכתבו באותה תקופה הושמדו ואיינשטיין הקפיד לא לומר מילה על ליזרל עד יום מותו, גם לא להוריו.
בפברואר 1919, לאחר שקיבל הכרה עולמית, התגרש אבי תורת היחסות ממאריץ'. הוא נישא ללוונטל ביוני 1919, אחרי שהעלה בדעתו להינשא לבתה הצעירה, אילזה, שאותה מינה למזכירה של המכון הפיזיקלי שניהל. במכתב ששלחה אילזה בת ה-21 במאי 1918 לגיאורג ניקולאי – חבר משפחה ותיק ופיזיולוג, שבו הייתה מאוהבת – כתבה שאיינשטיין מוכן מצידו להתחתן איתה, למרות פער הגילים והמוזרות שבכך: "אני יודעת שהוא אוהב אותי מאוד. מעולם לא הרגשתי תשוקה כלשהי לקרבה פיזית עימו, בניגוד אליו. נכון לעכשיו – מאחר שהיא (אלזה) לא ממש מאמינה שאני לגמרי רצינית – היא נותנת לי חופש בחירה מוחלט. אם היא תחשוב שבאמת אהיה מאושרת רק איתו, אין לי ספק שהיא תזוז הצידה למעני. אני בעצמי לא מאמינה שהגעתי לזה ומרגישה אומללה מאוד. תעזור לי!"
הוויכוח עם הבן
איינשטיין היה ללא ספק גאון, ומי שקורא את כתביו המדעיים איננו יכול להתרשם או לטעון אחרת, אבל זה גבה ממנו מחיר כבד. הנס אלברט סיפר לימים כי בכי של תינוק מעולם לא הסיח את אביו מעבודתו. מהיחסים שלו עם אביו לא נעדרו חיבה או אהבה, אלא שהן היו לרוב מהסוג הנוקשה. האב ובנו היו גאים זה בזה, אבל הרבו להתווכח ולשפוט זה את זה לא פחות מאשר להחליף רעיונות ולצחוק יחד.
המתח ביניהם הגיע לשיא ב-1925, אז הכריז הנס אלברט על החלטתו להתחתן עם בחירת ליבו, פרידה קנכט. איינשטיין האב טען כי קנכט מבוגרת מדי (בשל פער גילים של תשע שנים בין השניים) ונכלולית, בעלת קומה נמוכה (מטר וחצי) ואימה סובלת מחוסר יציבות נפשית – מכלול של תכונות שחלקן, כך חשש האב, יעברו בתורשה. הקשר שבחר לו הנס אלברט הוגדר על ידי האב כ"טירוף" ו"אסון".
ככל שגברה ההתנגדות, כך התחפר הנס אלברט בעמדתו, עד שנישא לפרידה ב-7 במאי 1927, תוך התעלמות מעצת אביו לבטל את החתונה. אביו חשב שהפרידה תהיה בלתי נמנעת והמליץ לבנו להימנע מעוגמת הנפש של הגירושים בכך שלא יתחתן מלכתחילה. הוא גם ייעץ לבנו לא להביא ילדים לעולם כדי להקל על הפרידה.
בסופו של דבר, לאחר לידת נכדו הראשון ב-1930, ברנרד קייזר איינשטיין, השלים אלברט עם המצב והודה שטעה. איינשטיין הקדיש את חייו לעבודתו ממש עד יום מותו, ב-18 באפריל 1955, והותיר אחריו מורשת מפוארת של תגליות ששינו את הבנת היקום, אך גם לא מעט אירועים סוערים בחייו הפרטיים שהשפיעו על סביבתו הקרובה.
הספר "איינשטיין בזמן ובמרחב – ביוגרפיה ב-99 חלקיקים", מאת סמואל גריידן יצא לאור בהוצאת "ידיעות ספרים".
