קרחונים, שמכילים כמויות רבות של מים ונעים לאורך קו החוף של אנטארקטיקה זורמים מהר יותר בחודשי הקיץ בגלל שילוב של שלג נמס ומי אוקיינוס חמים יותר.
בממוצע, הקרחונים נעים למרחק של כקילומטר בשנה. אולם כעת, מחקר חדש שפורסם בכתב העת Nature Geoscience מצא כי להיבט העונתי יש משקל רב במהירות זרימת הקרח, שעולה בשיעור של עד 22% בחודשי הקיץ, שבהם הטמפרטורות חמות יותר. ממצא זה נותן תובנה לגבי הדרך שבה שינויי אקלים עלולים להשפיע על התנהגותם של קרחונים ועל התפקיד שהם ממלאים בהעלאת פני הים. עד כה, המחקר של חצי האי האנטארקטי ההררי והסלעי היה מוגבל נוכח הקשיים שעמדו בפני חוקרים שרצו להגיע לקרחונים כדי לבצע מחקרי שדה. יחד עם זאת, ההתקדמות בטכנולוגיית הלוויינים חשפה תובנות חדשות לגבי המהירות שבה נעים הקרחונים וכן לגבי האופן שבו הם מעלים את גובה פני הים.
חצי האי האנטארקטי לא רק מהווה את החלק הצפוני ביותר ביבשת והקרוב ביותר לקצה הדרומי של דרום אמריקה, אלא גם את המאגר הגדול ביותר של מים קפואים על פני כדור הארץ. ההערכה היא שבין 1992 ל-2017, כמות המים שהשתחררו כתוצאה מהמסת הקרחונים העלתה את מפלס הים העולמי בכ-7.6 מ"מ, כשכל העת מרחפת באוויר אי ודאות גדולה במודלים של שינויי האקלים על האופן שבו התמונה עלולה להשתנות בעתיד.
4 צפייה בגלריה
תצלומי אוויר של הקרחונים בחצי האי האנטארקטי
(צילום: Dr Anna E. Hogg, University of Leeds)
צוות חוקרים, בראשות מדענים מאוניברסיטת לידס, השתמש ביותר מ-10,000 תמונות לוויין, שצולמו מעל חצי האי האנטארקטי בין 2014 ל-2021, כדי להבין כיצד זרימת הקרחונים למים סביב אנטארקטיקה השתנתה במהלך תקופות קרות וחמות יותר. בן וואליס, דוקטורנט מאוניברסיטת לידס ואחד ממחברי המחקר, אמר כי אחד הממצאים החשובים שמצאו החוקרים הוא חשיפת הרגישות הסביבתית של הקרחונים באנטארקטיקה. "אנחנו יודעים כבר הרבה זמן שלקרחונים בגרינלנד יש התנהגות משתנה בהתאם לעונה, אבל רק עכשיו נתוני הלוויין שנאספו ונותחו הראו שישנה התנהגות דומה גם בקרחונים שבאנטארקטיקה", הוא אמר.
חצי האי האנטארקטי הוא האזור הצפוני והחם ביותר של אנטארקטיקה. יש לו עמוד שדרה הררי באורך 1,000 ק"מ, בדומה לאורכו של החוף המזרחי של בריטניה, כשהפסגות הגבוהות ביותר בו מתנשאות לגובה של למעלה מ-2,800 מטרים. כמו כן, חצי האי ההררי משמש בית למערכת אקולוגית ימית עשירה של כלבי ים, פינגווינים ולווייתנים. לאורך החוף המערבי של חצי האי, הקרחונים מתנקזים מיריעת הקרח - קרחון המכסה אדמה על פני שטח הגדול מ-50 אלף קמ"ר - ישירות לאוקיינוס הדרומי, שמקיף את יבשת אנטארקטיקה.
4 צפייה בגלריה
מפה שממחישה את מהירות תנועת והמסת הקרח באזור המחקר, בחוף המערבי של חצי האי האנטארקטי
(צילום: Copernicus, International Bathymetric Chart of the Southern Ocean (IBCSO), Reference Elevation Model of Antarctica (REMA), British Antarctic Survey (BAS), Ben Wallis, University of Leeds)
ניתוח של נתוני הלוויין הראה כי מהירות הקרחון עולה בקיץ כאשר השלג נמס וטמפרטורת המים באוקיינוס הדרומי עולה. מים מהשלג הנמס פועלים למעשה כחומר סיכה בין שכבת הקרח לסלע הבסיסי, כך שהחיכוך פוחת ומהירות ההחלקה של הקרחונים עולה. אם לא די בכך, הרי המים החמים יותר של האוקיינוס הדרומי שוחקים את חזית הקרח הנע ובכך רק מחמירים את המצב. "חצי האי האנטארקטי הוא מהאזורים שחוו את ההתחממות המהירה ביותר על פני כדור הארץ. מחקרי המשך כמו זה שבוצע כעת, יהיו כלי שיסייע לגלציולוגים (חוקרי התנהגותם של שלג וקרח על פני כדור הארץ) לעקוב אחר המהירות שבה מתרחש השינוי במרוצת השנים, ויאפשר להם לבצע הערכות מדויקות של האופן שבו הקרח של כדור הארץ יגיב לשינויי האקלים בעתיד", אמרה פרופ' אנה הוג מהמכון למדעי האקלים והאטמוספירה באוניברסיטת לידס, שנמנתה עם מחברי המחקר.
סנטינל 1 (Sentinel 1) - לוויין חישה מרחוק של כדור הארץ, הראשון מבין חמשת הלוויינים שהשתתפו בתוכנית קופרניקוס מטעם סוכנות החלל האירופית והנציבות האירופית - סיפק נתונים אשר שימשו כלי עזר במחקר זה, עם ניטור שבועי סביב כל קו החוף של אנטארקטיקה. הלוויין מצויד במכ"ם מפתח סינתטי עם רצועת C המספק אוסף נתונים בכל מזג אוויר, ביום ובלילה ואף מבעד לעננים. "מחקר זה מדגיש כיצד תמונות לוויין ברזולוציה גבוהה יכולות לעזור לנו לעקוב אחר האופן שבו הסביבה משתנה באזורים מרוחקים. לוויינים עתידיים, כמו אלו שנכללים בתוכנית קופרניקוס, מבטיחים להמשיך בגרף ולספק נתונים ברמה משופרת יותר ויותר, אשר יובילו בסופו של דבר לתובנות מעמיקות נוספות לגבי המאפיינים והתהליכים השולטים באיזון מסת הקרח ועליית פני הים", אמר ד"ר קרייג דונלון מסוכנות החלל האירופית.
