רעידת אדמה בעוצמה 5.3 בים התיכון, מדרום לטורקיה, הורגשה אתמול בצהריים (שבת) היטב גם בישראל. הרעידה הזכירה שוב שישראל נמצאת במוקד סיכון לרעידות אדמה.
פרופ' אמוץ עגנון, גיאולוג וגיאופיזיקאי מהאוניברסיטה העברית, התייחס בריאיון לאולפן ynet לרעידה: "זאת תזכורת שימושית לכך שאנחנו צריכים להיות מודאגים. בדרך כלל אנחנו לא חושבים על הבעיה הזאת שאנחנו חיים איתה, והנה זה מזכיר לנו. זאת בעיה שנמצאת מתחת לפני השטח והיא לא רק עלולה להתפרץ, היא תתפרץ יום אחד. אני לא יכול להגיד לכם שזה יקרה השנה או בשנה הבאה או בעוד 10 שנים. אם יהיה לנו מזל, אז אולי זה רק הילדים שלנו יסבלו מזה, אבל זה בהחלט יכול לקרות בכל רגע".
הוא דיבר על עוצמת הרעידה: "הרעידה שהייתה אתמול בין קפריסין לטורקיה, הייתה בגודל של 5.3 ו-5.3 כבר היה לנו. אנשים שכחו בחיפה אפילו, בטבעון, באמצע שנות ה80, בים המלח. אז אלה גם כן תזכורות. אבל אם אנחנו מקבלים 6.3, כמו שהיה כבר ב1927 ביריחו - אז זה הרס ש.. תחשבו, אז מאות אנשים נהרגו כשבארץ היו כמה עשרות אלפים. זאת אומרת הרס בלתי נסבל ופגיעה בחיי אנוש, ושיבוש של החיים להרבה מאוד זמן".
הבקע הסורי-אפריקני, שהוזכר בריאיון, הוא מערכת מסועפת של בקעים ותוואים גיאולוגיים אחרים, שאורכה כ-6,000 ק"מ; הארוך בתוואים הגיאוגרפיים שעל פני כדור הארץ. קרוי גם (שלא כהלכה) "השבר הסורי-אפריקני". משתרע למן מרגלות הרי אמנוס בטורקיה ועד אזור הימות הגדולות שבמזרח אפריקה. חלקו הצפוני, באסיה, משתרע ממזרח להרי אנצאריה, בבקעת הלבנון ובשקע הירדן, למן עמק החולה ועד מפרץ אילת (חלק שהוא ברובו מתחת לפני הים), והמשכו בים סוף. במזרח אפריקה הוא מתפצל לשתי זרועות. בזרוע המערבית, העמוקה יותר, משתרעות ימות צרות, ארוכות ועמוקות - ימת אלברט, ימת אדוארד, ימת קיוו וימת טנגניקה; בזרוע המזרחית - ימת אביה (אתיופיה), ימת טורקנה (קניה) וימות נטרון ומניארה (טנזניה). הבקע מסתיים באגם מלאווי.
המערכת נוצרה לפני כ-25 מיליון שנה (תקופת המיוקן) כתוצאה מתזוזה אופקית במקביל של שני לוחות טקטוניים, הלוח האפריקני והלוח האירו-אסייתי. בדיקות גיאולוגיות של סלעים ותצורות נוף באזורים שונים לאורך צדי הבקע הצביעו על תזוזה של למעלה מ-100 ק"מ של הגוש המזרחי. בשולי הבקע מתנשאים הרים גבוהים, בהם קילימנג'רו (5,895 מ'), הגבוה שבהרי אפריקה, ושרשרת הרי רובנזורי בגבול אוגנדה והרפובליקה הדמוקרטית קונגו (5,109 מ'). מקצת ההרים שבשולי הבקע הם הרי געש, בהם כאלו שעדיין פעילים. תנועת הלוחות נמשכת בקצב של ס"מ אחד בממוצע מדי שנה, וכתוצאה מכך מספר אזורים לאורך הבקע (ושברים המתפצלים ממנו) מועדים לרעשי אדמה חזקים, בהם גם ישראל - ממוצע של רעש אדמה גדול בכל 100 - 150 שנה. רעשי אדמה עיקריים פקדו את אזור ישראל בשנים 1927, 1837, 1759, 1033, 749, 363 ו-31 לפנה"ס. בקעת ים המלח אחד מתוצריו של הבקע, הינה המקום הנמוך ביותר על פני כדור הארץ.