תרנגולות הן אחת מבעלי החיים החשובים ביותר מבחינה כלכלית בעולם כיום. יחד עם זאת, סיפור מוצאן ופיזורן ברחבי העולם העתיק נותר כתעלומה לא פתורה. כעת, התגלו העדויות המוקדמות ביותר לגידול תרנגולות למטרת הטלת ביצים, כמו גם המניע העיקרי שהוביל לפיזורן.
צוות בינלאומי של ארכאולוגים, היסטוריונים ומדענים ביו-מולקולריים הציג במחקר שהתפרסם בכתב העת Nature Communications את העדויות המוקדמות ביותר לגידול תרנגולות למטרת הטלת ביצים, וטען כי חריגה בטווחי הזמן של הטלת הביצים הייתה המניע העיקרי לפיזור התרנגולות הביתיות ברחבי אירו-אסיה וצפון-מזרח אפריקה.
באמצעות שברי קליפות ביצים שנאספו מ-12 אתרים ארכאולוגיים, המשתרעים על פני ציר זמן של כ-1,500 שנים, החוקרים הוכיחו כי תרנגולות גודלו באופן נרחב בדרום-מרכז אסיה מ-400 לפנה"ס לערך ועד 1000 לספירה, ונפוצו לאורך דרך המשי העתיקה - נתיב המסחר היבשתי והימי עתיק היומין, שעובר דרך מדינות אסיה ומחבר בין הודו וסין במזרח לבין הים התיכון במערב - בה חלפו במהלך ההיסטוריה סוחרים, נוודים, חיילים, נזירים ואנשים רבים.
שפע קליפות הביצים מעיד בנוסף על כך שהתרנגולות הטילו את ביציהן מעבר לעונת ההטלה, מה שמצביע על הטלת ביצים פורה שהפכה את תרנגולות הבית לאטרקטיביות עבור עמים עתיקים.
כאמור, כדי להגיע למסקנות הללו, אספו החוקרים עשרות אלפי שברי קליפות ביצים מאתרים הממוקמים לאורך המסדרון המרכזי של דרום-מרכז אסיה, בדמות דרך המשי. לאחר מכן, הם השתמשו בשיטה של ניתוח ביו-מולקולרי בשם ZooMS - ארכאוזואולוגיה (Zooarchaeology) באמצעות ספקטרומטר מסה (Mass spectrometry) - כדי לזהות את מקור הביצים. בדומה לניתוח גנטי, שיטת ה-ZooMS יכולה לבצע זיהוי של מיני בעל חיים משרידיהם כמו למשל עצם, עור וקונכייה, אלא שהיא מסתמכת על רצפי פפטידים (שרשראות קצרות של חומצות אמינו, החל משתי חומצות אמינו, הקשורות ביניהן בקשר פפטידי) בקולגן (החלבון השכיח ביותר בגופם של בעלי חיים רבים, לרבות האדם), ולא על דנ"א.
לכן, שיטה זו נחשבת לאופציה מהירה וחסכונית יותר בהשוואה לניתוח גנטי. "מחקר זה מציג את הפוטנציאל של שיטת ה-ZooMS לשפוך אור על אינטראקציות בין אדם לבעלי חיים בעבר", אמרה ד"ר קרלי פיטרס, חוקרת במכון מקס פלאנק לגאואנתרופולוגיה, שנמנתה על צוות המחקר.
הזיהוי של שברי קליפות הביצים ושיוכן לתרנגולות הבית, לרבות שכיחותן בכל שכבות המשקעים בכל אחד מ-12 האתרים שנכללו במחקר, הובילו את החוקרים למסקנה חשובה, לפיה התרנגולות הללו הטילו את ביציהן בתדירות גבוהה יותר מנקבות תרנגול בנקיבה (Gallus gallus) שמוכר גם בשם תרנגול בר אדום - אבי תרנגול הבית, אשר בוית ממנו לפני כ-5,000 שנים לצורכי הפקת ביצים, בשר ונוצות - שמטילות שש ביצים, פעם בשנה.
"זו העדות המוקדמת ביותר להיעדר הטלת ביצים עונתית שזוהתה בתיעוד הארכאולוגי", אמר ד"ר רוברט שפנגלר ממכון מקס פלאנק לגאואנתרופולוגיה, שהיה ממובילי צוות המחקר. "זהו רמז חשוב להבנה טובה יותר של היחסים ההדדיים בין בני אדם ובעלי חיים שהביאו לביות", הוסיף ד"ר שפנגלר.
המחקר החדש מספק מענה לתעלומה עתיקת יומין של התרנגולת והביצה. בדרום-מרכז אסיה, העדויות מצביעות על כך שהיכולת להטיל שפע של ביצים היא זו שהפכה את התרנגולת לעוף שאנו מכירים כיום - מין עולמי בעל חשיבות כלכלית עצומה. המחברים מקווים שמחקר זה ידגים את הפוטנציאל של שיטות חדשות וחסכוניות, תוך שיתוף פעולה בין-תחומי לפתרון תעלומות ארוכות שנים על העבר הרחוק.
