מחקר ישראלי, המבוסס על חרצנים שנאספו מאתרי אשפה של הנגב הביזנטי - גילה כי ענף הגפן, שהוביל את מגדליו לפני 1,500 לשגשוג כלכלי רב, עבר במהלך השנים טלטלות שנגרמו בשל מגיפות ושינוי אקלים. בצל הקורונה, חוקרים ישראלים מצאו כי מערכות כלכליות ופוליטיות נתונות להשפעה מיידית ברגע של טלטלה בלתי נשלטת.
במחקר, שפורסם הלילה (יום ג') בכתב העת היוקרתי של האקדמיה האמריקנית למדעים PNAS, מגלים חוקרים ישראלים עדות אמפירית ראשונה לדעיכתו של ענף הגפן המסחרי שגודל על אדמת הנגב הביזנטי לפני 1,500 כתוצאה ממגפה.
המחקר, שפורסם על ידי חוקרים מאוניברסיטת בר אילן, אוניברסיטת חיפה ורשות העתיקות, מתפרסם כשהעולם כולו מתמודד עם מגפת הקורונה שמטלטלת את הכלכלה העולמית. במסגרת פרויקט הנגב הביזנטי מבקשים אנשי אקדמיה להבין מתי ולמה ננטשה ההתיישבות החקלאית בנגב בערים מרכזיות וחשובות כדוגמת שבטה, ניצנה חלוצה, עבדת וממשית.
לצד מבני האבן המרשימים מאותה התקופה, המעידים על העושר התרבותי הרב, אספו החוקרים במחקרם דווקא עדויות ממקום לא צפוי: ערימות האשפה. "באשפה של אתרי הנגב הקדומים נמצא רקורד עשיר של אשפה מהשגרה של התושבים הכולל חרסים, עצמות בעלי חיים ושרידי צמחים", הסביר פרופ' גיא בר-עוז מאוניברסיטת חיפה, המנהל כשותף את פרויקט הנגב הביזנטי.
דניאל פוקס, דוקטורנט במחלקה ללימודי א"י וארכיאולוגיה של בר-אילן, הוביל את המחקר במטרה לבחון שינויים בהתפתחות ענף הגפן הקדום בין ביתר מפני שנמצאו חרצני גפן רבים באתרי האשפה בערים הביזנטיות. "חקלאים באותם ימים זרעו דגנים כדי להכין לחם ועל חלק קטן מהחלקה שתלו גפנים לייצור יין וחלקות לפירות וירקות", הסביר פוקס. "יום אחד הם הבינו שאפשר למכור את היין המשובח לשוק הייצוא. הדבר גרם לכך שהכרם הפך למשק מסחרי דבר שמקבל ביטוי בערימות הזבל עם עלייה משמעותית ביחס שבין חרצני הגפן לגרגירי הדגן. בין המאה ה-4 לאמצע המאה ה-6 ישנה עלייה משמעותית מאוד בכמות חרצני הגפנים ואז פתאום יש ירידה משמעותית".
פרופ' אהוד ויס, ראש המעבדה לבוטניקה ארכיאולוגית באוניברסיטת בר אילן, הסביר כי במחקר נדגמו כ -10,000 זרעים של גפן, חיטה ושעורה שהוצאו מ-11 ערמות אשפה בחלוצה, שבטה וניצנה. "יש לנו יכולת ייחודית לחקור את הזרעים האלו", אמר פרופ' ויס. "אנו יכולים להשוות את הממצאים לאוסף הזרעים הלאומי שבו ישנם ממצאים מאתרי חפירות לאורך כל התקופות בארץ ישראל".
פוקס וד"ר טלי אריקסון-גיני, מומחית לחרסים קדומים מרשות העתיקות, מצאו כי הכמות של "קנקני עזה" שנמצאו באתרי הנגב ושימשו להעברת ענבים על גבי גמלים לנמל עזה - שממנו הופצה הסחורה - גבוהה יותר מאשר "קנקני השק" שנמצאו בנגב. "העלייה בכמות 'קנקני עזה' והירידה בכמות 'קנקני השק' מתאימה לשינויים בכמות הגפן", קבעו השניים. "ענף הגפן המסחרי של הנגב היה קשור למסחר הים-תיכוני כלומר זוהי עדות לכלכלה מסחרית-בינלאומית מלפני 1,500 שנה. כמו היום, מצב זה הביא לשגשוג כלכלי חסר תקדים אך גם יצר מצב של פגיעות רבה יותר מזעזועים".
כך לדוגמה, באמצע המאה ה-6 היו מספר זעזועים שיכולים להסביר את הירידה בכמות הגפנים והירידה הדרמטית בייצוא. אחד מהם הוא המגפה היוסטיניאנית שvמיתה חלק גדול מהאוכלוסייה. "ירידה של 20% cביקוש בעקבות התמותה בגל הראשון של המגפה, הספיקה להשאיר את הנגב מחוץ לתמונה, גם אם המסחר ביין עזה המשיך במישור החוף", קבעו החוקרים. "אם המגפה הייתה מגיעה לנגב זה היה משפיע על ההיצע על ידי ירידה בזמינות העובדים החקלאיים".
זעזוע אחר שאירע באותה תקופה הייתה התפרצות וולקנית בסוף שנת 535 או תחילת 536, שכיסתה את האטמוספרה באבק וגרמה להתקררות גלובלית, שהובילה לבצורת באירופה ולגשמים מרובים אגן הים התיכון. "התגלית על העלייה והירידה של ענף הגפן המסחרי הקדום בנגב מצטרף לתגליות נוספות של פרויקט המחקר שלנו על דעיכה באמצע המאה ה-6", אמר פרופ' בר-עוז. "הדעיכה הגיעה קרוב למאה שנה קודם לכיבוש האסלאמי. נראה שההתיישבות החקלאית בנגב חטפה מכה כל כך חזקה שהיא לא התאוששה עד לתקופה המודרנית".
שתי האפשרויות העיקריות שגרמו לירידה התלולה בענף הגפן להערכת החוקרים הן מגפה ושינוי אקלים. הדבר לדבריהם מעלה בצל מגיפת הקורונה את החולשות של מערכות כלכליות ופוליטיות הנתונים להשפעה מיידית ברגע של טלטלה בלתי נשלטת. "ההבדל בין אז להיום הוא שהביזנטיים לא ראו מה עומד להגיע", קובע פוקס. "היום אנחנו יכולים להתכונן להתפרצויות הבאות של מגפה וההשלכות המתקרבות של שינויי אקלים. השאלה היא, האם נשכיל לעשות את זה?"
