חפירות שהובילו חוקרים מאוניברסיטת גטבורג גילו כי הנחושת הייתה המתכת הנחשקת ביותר והמוגנת מכולן בעיר הקפריסאית האלה סולטאן טקה (Hala Sultan Tekke), מה שהפך אותה לאחד ממוקדי הסחר החשובים ביותר של תקופת הברונזה המאוחרת, בתקופה של השנים 1500-1150 לפנה"ס, מבחינה בינלאומית בים התיכון.
4 צפייה בגלריה
פריטים שאותם ייבאו להאלה סולטאן טקה כחלק מהיותו עיר מסחר מובילה בתקופת הברונזה, מסרדיניה (1), איטליה (2), כרתים (3), יוון (4), טורקיה (5), ישראל (6), מצרים (7), עיראק (8), אפגניסטן והודו (9)
(צילום: University of Gothenburg)
"מצאנו כמויות אדירות של כלי חרס מיובאים בהאלה סולטאן טקה, אבל גם מוצרי יוקרה עשויים זהב, כסף, שנהב ואבני חן חצי יקרות, שמהוות עדות לכך שהפקת הנחושת בעיר הייתה מצרך מבוקש", אמר פיטר פישר, פרופ' אמריטוס במחלקה למחקרים היסטוריים באוניברסיטת גטבורג ומי שהוביל את החפירות של המשלחת השבדית, שהחלה את דרכה (בהרכב שונה) עוד בשנת 1927, עם מיפוי ההיסטוריה הארכיאולוגית של האי. המשלחת האחרונה לעיר, בהובלתו של פרופ' פישר, פועלת בהאלה סולטאן טקה, הסמוכה ללרנקה על חופה הדרומי של קפריסין, מזה 13 שנים. ממצאי מחקרם הנוכחי התפרסמו בכתב העת Journal of Archaeological Science: Reports.
על אף שנהוג היה לחשוב עד כה שהעיר, שהייתה מוקפת חומה, השתרעה על 250 דונם, מצאו חברי המשלחת מספר ממצאים בשטח שרמזו על כך שייתכן ששטחה היה גדול יותר ממה שהיה מקובל לחשוב. "ממצאי החפירות שלנו מראים שהאלה סולטאן טקה הייתה גדולה יותר ממה שחשבו עד כה, כך שהשתרעה על שטח של יותר מ-250 דונם אך לא גדול מ-500 דונם, כך שמדובר על עיר גדולה בסטנדרטים של אותה תקופה. בדרך כלל, ערים בתקופה זו ובאזור זה כיסו שטח של מספר דונמים בודדים", אמר פרופ' פישר.
בתקופת הברונזה, קפריסין הייתה יצרנית הנחושת הגדולה ביותר מהמדינות באזור הים התיכון. מתכת זו היוותה את הבסיס לייצור ברונזה ששימשה אז ליציקת כלים, הכנת כלי נשק ותכשיטים לפני שהחלו להשתמש בברזל. "בשרידים שהתגלו בשטח העיר ניתן לזהות עדות לייצור נרחב של נחושת בדמות תנורי התכה, תבניות יציקה וסיג (פסולת זגוגית מתהליך הצריפה לייצור מתכות). העפרה שממנה הופקה הנחושת הובאה לעיר ממכרות בהרי הטרואודוס הסמוכים - רכס ההרים הגדול בקפריסין - בעוד שבתי המלאכה פלטו פיח רב והוצבו בצפון העיר, כך שהרוחות בעיקר מדרום העיפו את הפיח והסירחון מהעיר. כיום, ייצור מסוג זה יהיה בלתי אפשרי, שכן תהליך הייצור גורם לפליטה של חומרים רעילים כמו ארסן, עופרת וקדמיום, אם כי באותה תקופה אנשים לא ידעו עד כמה התהליך מסוכן", הסביר פרופ' פישר.
למעשה, מיקומה המרכזי של קפריסין במזרח הים התיכון, עם נמל שהיה מוגן היטב, יצרו תנאים נוחים ביותר למסחר פעיל בהאלה סולטאן טקה. הפעילות הענפה הובילה לכמויות גדולות של סחורות מיובאות בדמות כלי חרס, תכשיטים ומוצרי יוקרה אחרים מאזורים סמוכים כמו יוון של ימינו, טורקיה, המזרח התיכון ומצרים, וכן לייבוא ממרחקים ארוכים יותר כמו למשל מסרדיניה, אזור הים הבלטי, אפגניסטן והודו. ממצאים אלה מלמדים כי העיר הייתה אחד ממוקדי הסחר הגדולים ביותר בתקופה של 1500-1150 לפנה"ס והייתה בעלת חשיבות רבה בתקופה הראשונית של הסחר הבינלאומי באזור.
4 צפייה בגלריה
חילזון הים ארגמון חד הקוצים, ממנו הפיקו את הצבע הסגול לצביעת מוצרי הטקסטיל
(צילום: Shutterstock)
בנוסף לנחושת יוצרו שם גם פריטי טקסטיל שנצבעו בסגול והיו מהמבוקשים ביותר. מקור הצבע עצמו ההגיע מינים של חילזון הים ארגמון חד הקוצים, שמרירו הופק צבע מיוחד. בנוסף לכך, בעלי המלאכה של העיר ייצרו וייצאו כלי חרס עם מוטיבים מצוירים אופייניים של בני אדם, בעלי חיים וצמחים. "לממצאי החרס הרבים שהתגלו בשטח העיר יש יתרון רב בנוגע לרחבי הים התיכון ומחוצה לו, שכן אין כלי חרס בעל טווח התפשטות זהה לכלי החרס הקפריסאים שהיו נחשקים באותה העת. לכן, על ידי מציאת כלי חרס מתוצרת מקומית נוכל לתארך כלי חרס מיובאים אחרים שבעבר היה קשה לתארך, מכיוון שנוכל לסנכרן אותם ולעזור לעמיתינו ממקומות אחרים לתארך את הממצאים שלהם", אמר פישר.
שמה של העיר מתקופת הברונזה מגיע מהמשלחת שקראה למקום תחילה על שם המסגד שניצב כיום בסמוך לאתר החפירות. המסחר שגשג בעיר במשך כמעט 500 שנים, אבל בדומה לכמה תרבויות אחרות מתקופת הברונזה סביב הים התיכון, גם האלה סולטאן טקה התמוטטה קצת אחרי 1200 לפנה"ס. ההשערה הרווחת הייתה ש"גויי הים" - שם כולל לקבוצות עמים חמושות - פלשו למזרח הים התיכון בסביבות תקופה זו, הרסו את הערים והביאו לקיצן של תרבויות תקופת הברונזה.
"בעבר חשבו ש'גויי הים' הם ההסבר הבלעדי, אולם המחקר שלנו העניק יותר ניואנסים למה שאירע באותה תקופה, בין היתר פרשנויות חדשות למקורות כתובים מתקופה זו באנטוליה (טורקיה של ימינו), סוריה ומצרים, המספרות על מגפות, רעב, מהפכות ופעולות מלחמה של עמים פולשים. בנוסף, המחקר שלנו מצביע על כך שהידרדרות האקלים הייתה גורם שתרם לדעיכה גם כן, אם כי ייתכן שלכל זה היה אפקט דומינו, כך שאנשים חיפשו אחר תנאי חיים טובים יותר ולכן עברו ממרכז הים התיכון לכיוון דרום-מזרח, ובכך נכנסו לעימות עם התרבויות ביוון של ימינו, בקפריסין ובמצרים", סיכם פרופ' פישר.
