מהו משקלם של כל החרקים על פני כדור הארץ? זה נשמע כמו שאלה שילד בן שש ירצה לקבל עליה תשובה, ולכן, בין היתר, חוקרי מכון ויצמן למדע נדרשו לסוגיה. מתברר שבכלל מדובר במידע חיוני, כמה שוקלים החרקים היבשתיים על הקרקע ומתחתיה? חוקרים ממעבדתו של פרופ' רון מילוא במחלקה למדעי הצמח והסביבה הגיעו למסקנה כי המסה הכוללת של פרוקי הרגליים הללו מגיעה לכמיליארד טונות.
"פרוקי רגליים תוארו בעבר כדברים הקטנים שמניעים את העולם", אומר ד"ר יובל רוזנברג, שהוביל עם ד"ר ינון בר-און את המחקר במעבדה של פרופ' מילוא. "יש להם תפקיד מרכזי בתהליכים אקולוגיים רבים. ללא נתונים עליהם, לא נוכל להבין כראוי את השפעות האדם על כדור הארץ ואת ההשלכות האפשריות של שינוי האקלים. כדי להבין את ההשפעות האלה, עלינו לכמת תחילה את האוכלוסייה של פרוקי הרגליים".
מחצית מהמסה של השוכנים מתחת לקרקע שייכת לחרקים חברתיים החיים במושבות: 40% טרמיטים ו-10% נמלים. מרבית המסה של פרוקי הרגליים היבשתיים השוכנים מעל לפני הקרקע נמצאת כנראה ביערות הטרופיים: שוב נמלים, פרפרים, חיפושיות, עכבישים וחרגולים.
"תפקוד המערכות האקולוגיות תלוי במידה רבה במצב אוכלוסיית פרוקי הרגליים", מסביר ד"ר רוזנברג. "הם כוח אדיר שזולל צמחים. אלפי מינים של ציפורים, זוחלים ודו-חיים תלויים בהם לתזונתם, ולבסוף הם מסייעים בפירוק ומחזור כל הצמחים ובעלי החיים המתים וההפרשות שלהם. יש לכך השלכות אדירות גם עבורנו כי שירות שעשוי להיראות שולי, כמו פינוי הפרשות, לא רק מדשן קרקעות, אלא גם מונע התפרצויות של מחלות ומזיקים. העדויות לדעיכה של פרוקי רגליים בעולם מחייבות אותנו לעקוב בזהירות אחר מצבם. מבט כמותי רחב יכול לעזור לנו להעריך כיצד המערכות האקולוגיות עשויות להשתנות, וכיצד הדבר עלול להשפיע על הבריאות, הכלכלה, החקלאות ואיכות החיים שלנו".
נאס"א כבר הזהירה ששינוי האקלים מעמיד בסכנה את החרקים שלנו. מחקר שבוצע בשנה שעברה מצא ש-65% מאוכלוסיית החרקים שנבחנה עלולה להיכחד במהלך המאה הבאה. זה מדאיג גם משום שהחרקים חיוניים לתהליכי ייצור הירקות והפירות שלנו וקריטיים לשירותי האבקה. רק נסו לחשוב על הכחדה של כמיליארד טונות חרקים.
מכת חום
אוכלוסיית החרקים ברחבי העולם נמצאת כאמור בצניחה, בין היתר בגלל עיבודים חקלאיים ושינויי אקלים. זה אולי נשמע כמו משהו לא רע, אחרי הכל אנחנו לא ממש אוהבים חרקים; אבל מדובר בצרה צרורה.
ד"ר אור קומאי, אקולוג נתונים ממוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט והמעבדה האנטומולוגית לאקולוגיה יישומית, עוקב אחר מיני החרקים השונים ושם דגש על פרפרים. "אין הרבה מאוד נתונים על מה שקורה בארץ", אומר ד"ר קומאי, שמרכז את "הספר האדום", פרויקט שמנסה להעריך את סכנת ההכחדה של חסרי החוליות בארץ. הוא עוסק בין היתר בראיונות של מומחים לפרוקי רגליים, כולל פרפרים ועקרבים, ומנסה להבין מהם הגורמים שמסכנים את המינים הללו. בכל הנוגע לפרפרים, שינוי האקלים הוא האיום החריף ביותר על 28 מינים שלהם.
עולם בלי דבורים או פרפרים? ירידה בכמות החרקים | ריאיון עם ד"ר נטע דורצ'ין
(צילום: שמוליק דודפור)
"הפגיעה בפרפרים באה לידי ביטוי בחרמון, אזור ייחודי בארץ", אומר ד"ר קומאי. "זה ההר הכי גבוה בישראל ומיני פרפרים רבים מגיעים רק לשם. ברגע שהחרמון הישראלי ייעשה חם מדי, הם פשוט לא יהיו בארץ. יישארו אולי גבוה יותר, בחרמון הסורי, אבל לא בחלק הישראלי. כתמית פנדורה, מין שבעבר היה קיים בהרי ירושלים ובגליל העליון, אפשר לראות היום רק בחרמון. זו דוגמה למין שככל הנראה שינוי האקלים משפיע עליו לרעה. ברגע שישראל תתחמם עוד יותר, סביר להניח שהפרפרים האלה לא יוכלו לחיות פה בכלל".
גם מיני חרקים שתלויים בבריכות החורף נמצאים בסכנה. הבריכות הללו מתמלאות בגשמים ונותרות עם מים עד האביב. "ככל שהאקלים מתחמם, גם אם יירדו יותר גשמים המים פשוט יתאדו מהר יותר", מסביר ד"ר קומאי. "לשפירית יהיה פחות ופחות זמן להשלים את מחזור החיים. לא יהיה מספיק זמן להשלים את ההתפתחות מזחל לבוגר. בריכות החורף ניזוקות גם מפיתוח, שינויי אקלים הם רק אחת מהבעיות".
גם מיני עקרבים נמצאים במצוקה. למשל שיאון שחור קו, מין שמוגבל לחרמון. בארץ הוא נמצא רק על ההר, בגובה של 1,300 מטר מעל פני הים. "תמיד יש מינים שמרוויחים ומפסידים מכל דבר שהאדם עושה", אומר ד"ר קומאי. "אבל אם מסתכלים על כמה מינים ירוויחו וכמה יפסידו, אז הרבה יותר יפסידו".
במחקר שערך, הראה קומאי ששיעור גדול של פרפרים מאסיה ומאירופה כבר לא נמצא במקומות חמים בישראל. "בארץ שינוי אקלים פירושו מדבור", הוא מסביר. "ויש עוד דבר שצריך לזכור – גם אם המדבר יעלה צפונה, למרכז הארץ, זה לא שיש שם שטחים פתוחים רחבי ידיים שבהם בעלי חיים יוכלו להתבסס. יש שם שטחים מעובדים ובנויים. פרוקי הרגליים שמוצאים מקלט אצל האדם הם בדרך כלל מינים שאנחנו מתייחסים אליהם כמזיקים, כמו תיקנים".
דותן רותם מחטיבת המדע של רשות הטבע והגנים נזהר בדבריו, בעיקר כי אין מספיק מידע על ההשפעה של שינויי אקלים וחרקים בישראל. "מדובר בנושאים מורכבים מאוד", הוא אומר. "יש הבדל בין התרשמות ותחושות לבין אמת מדעית. ההתחממות העולמית יכולה לגרום לשינוי בתזמון, להיעדר סנכרון. בסתיו, לדוגמה, אנחנו רואים את הנמלים שמגיחות אחרי הגשם, אבל המרווח הוא עצום. הן יכולות לחכות לגשם עד נובמבר בשנים מסוימות. זה קשור לגשם ולאו דווקא לשינויי אקלים. אנחנו כן יודעים לומר שיש בעיה עם פרפרים שחיים באזורים גבוהים. בעולם אנחנו יודעים על תנועה צפונה כי התנאים שם טובים להתרבות והישרדות".
רותם מציין שההתחממות דווקא מיטיבה עם חרקים מסוימים. "חיפושיות הקליפה יכולות להכפיל את עצמן", הוא אומר, "אבל הן יכולות גם לפגוע בעצים". החיפושיות מתרבות ביער ויכולות לתקוף עצים חלשים, שסובלים ממחסור במים. "בצפון אמריקה המצב הזה גורם לשריפות יער", מספר רותם. "הן מצליחות להתרבות, בין היתר משום שהחורף לא מספיק קר".
מצד אחד, כאמור, הסברנו שכמות החרקים הולכת וקטנה, אבל יש כאלה שנהנים מהמצב. הטמפרטורות החמות מובילות לעיתים לשגשוג - וזה ממש לא טוב לנו. ד"ר נגה קרונפלד-שור, המדענית הראשית של המשרד להגנת הסביבה, אומרת ש"פרוקי הרגליים פעילים במצבם הבוגר כשהתנאים הסביבתיים טובים. בארץ אנחנו רואים בצורה ברורה שהחורף מתקצר. אנחנו נמצאים הרבה יותר זמן בתנאי אביב, מה שאומר שיש הרבה יותר זמן שבו פרוקי רגליים פעילים. כל אחד יכול לראות שעד גל הקור האחרון היו עדיין יתושים, מה שאנחנו לא רואים כשהטמפרטורה נמוכה. יש יותר פעילות של חרקים, מה שאולי טוב עבורם. אבל מצד שני אנחנו רואים חוסר התאמה בין פעילות החרקים לבין מינים שהם אוכלים או כאלה שאוכלים אותם. ניקח לדוגמה חרקים שאוכלים עלים של עצים נשירים. הם צריכים שהעצים יחלו ללבלב כדי שלזחלים שלהם יהיה מה לאכול והם יגדלו. אבל אם הם מושפעים בצורה שונה מהטמפרטורה ומאורך היום, נקבל חוסר התאמה. יש ציפורים שניזונות מהזחלים האלה, והן חייבות לתזמן את ההטלה והבקיעה של הגוזלים כשיש זחלים להאכיל אותם. אם בגלל הטמפרטורה הגבוהה העצים ליבלבו מוקדם יותר, כשהגוזלים יבקעו לא יהיה לציפורים במה להאכיל אותם. זה נקרא אי־התאמה. ובעצם, המדביר הטבעי של הזחלים לא עושה את העבודה שלו. אין מי שיאכל את הזחלים. זה עלול לגרום לבעיית הדברה, מה שעלול להוביל לפגיעה בחקלאות".
אין לאן לברוח
"אנחנו רואים מה קורה בשטח", אומרת ד"ר גל זגרון, מנהלת אגף מזיקים במשרד להגנת הסביבה. "קחו לדוגמה את הלישמניה (שושנת יריחו), מחלת עור שמועברת בעקיצה של זבוב החול. עד שנות האלפיים היו לנו מקרים כאלה בדרום או ביריחו. היום זה מטפס למעלה והגיע צפונה. זה מאוד לא אופייני. אנחנו מעריכים שזה קשור לשינויי אקלים. וחוץ מזה יש מזיקים פולשים שאנחנו רואים שמצליחים להתפשט לכל הארץ. זה שילוב – גם חם יותר וגם אנחנו משקים בכל מקום. לגבי חרקים שהם לא מזיקים אך הופכים למטרד לאדם – הם עושים זאת כשהם נכנסים לתוך הבתים שלנו ויוצאים מבית הגידול הטבעי. זה קורה כשמבלבלים אותם, כשהמחזוריות של מזג האוויר משתנה, כשיש כמות גדולה של גשמים בזמן שלא אמור להיות. יש פשפשים שמתחילים לפלוש לבתים. ראינו פשפשים וחיפושיות על חוף ים, ולפעמים הם יכולים לנסות לעקוץ בני אדם".
ד"ר קומאי מוסיף שעדיין נדרש עוד מחקר כדי להבין מה בעצם קורה בישראל. ברמה העולמית, בכל מקרה, כבר מבחינים שחרקים רבים מקדימים את העונה. חלק מינים מתחילים לזרז את קצב ההתפתחות שלהם. "המחקר בארץ עוד בחיתוליו", הוא אומר. "אבל אם לחרק נדרשו ארבעה חודשים להתפתח מביצה לפרט בוגר, היום זה ייקח לו שלושה חודשים. לכאורה זה דבר טוב. הפרפר או החרק מגיעים לבגרות מהר יותר. אולי תהיה לו הזדמנות להעמיד שני דורות במקום דור אחד. הבעיה היא שהחרק הבוגר יגיע לגודל קטן יותר כי הכל מואץ, וזה לא בהכרח דבר חיובי. הוא לא יוכל לשמור על הטריטוריה שלו, ובעלי חיים שאוכלים את אותו החרק יקבלו תזונה מעטה יותר.
"אפשר לחשוב על שינויי אקלים כמו שחשבנו על הקורונה. אנשים עם מחלות רקע נפגעו יותר. אפשר לחשוב את אותו הדבר על מיני בעלי חיים בכדור הארץ. יש מינים שמראש יהיו פגיעים, המבוגרים ואלה עם מחלות הרקע. אלה מינים שלא יכולים לווסת את הטמפרטורה שלהם בעצמם. אנחנו, כיונקים, יכולים להזיע אם חם לנו. רוב המינים לא יכולים. יש גם מינים שמוגבלים למקומות קרים כמו פסגות הרים ומעמקי הים. כשהמקומות נעשים חמים יותר, לא תמיד יש לאן לברוח. אם אתה על פסגת ההר אתה לא יכול לעלות עוד. אתה נכחד. מעמקי הים? אין לך עוד לאן לרדת. שינויי אקלים הם הקש ששבר את גב הגמל".
