התמר הוא פרי עתיק בארץ ישראל, מתוק, מזין ובעל ערך תזונתי. אנחנו רגילים לראות אותו בשוק וכמעט בכל סופר, אבל יש מקומות בארץ שבהם זני הבר של הפרי האהוב נמצאים על סף הכחדה. כך מתרחש במעיינות הערבה התיכונה שהתייבשותם גוררת נזקים אדירים לעצי התמר הצומחים באזור בפרט ולמערכת האקולוגית בכלל.
להתייבשות עצי התמר הצומחים במעיינות הערבה יש השלכות סביבתיות קשות, אך הפגיעה בהם עלולה לגרום לאובדן ערכים היסטוריים, ארכיאולוגיים ואף לסכן בעתיד את חקלאות התמרים העניפה בערבה. על מנת לעצור את הנזק כמה שיותר מהר החל בשנה האחרונה לקרום עור וגידים פרויקט להצלת עצי התמרים.
אז איך מתנהל מבצע ההצלה? ראשית, חוקרים החלו בתיעוד וניטור התמרים החיים ומצבם כיום, ובפעולות הצלה ושימור של חומר גנטי, חוטרים (הנמצאים בחלקו התחתון של הגזע) ותרביות רקמה (תאים בודדים מתוך הצמח). כעת פועלים כדי להזרים מים למעיינות עבור תמרי המעיינות ששרדו.
במהלך העשורים האחרונים יבשו מרבית המעיינות בערבה והמערכת האקולוגית כולה סובלת. צמחייה מקומית ונדירה, כמו הלוטוס האילתי, נעלמה כליל מהמעיינות. מעיינות אחרים, שבהם הייתה שפיעת מים איתנה כמו עין צין ועין עקרבים, זוהמו קשות על ידי מפעלי הפוספטים בצין ואורון וכל הצומח בהם השתנה ונפגע.
כתוצאה מכך כיום יש בשרידיהם של מעיינות הערבה התיכונה שלאורך "ציר המעיינות" רק עצי תמר בודדים. עצי התמר שבמלחת יטבתה ובמלחות כיכר סדום, ואפילו בסיני, במצב רע מאוד. "חורשות הדקלים הענקיות בעין פורטגה ועין אום אחמד גוועות", מספר האקולוג ד"ר עודד קינן, מנהל חממת ערבה בערבה התיכונה. "גם 'ג'ונגל' עצי התמר הגדול בארץ בנאות המדבר עין צין ועין עקרבים נפגע אנושות. דווקא המעיינות המבודדים האלו הורעלו והומלחו בשפכי מפעלי הפוספטים שהחריבו אותם בארבעים השנים האחרונות וכיום נותרו בהם רק עצים בודדים".
התייבשות המעיינות השפיעה גם על עולם החי. ראמים ופראים שהיו באזור בשנות ה־90 כבר לא נצפים באזור, וציפורי שיר נודדות אינן פוקדות עוד את המעיינות.
ובחזרה למבצע ההצלה הייחודי: לפרויקט שותפים מו"פ ערבה תיכונה, רשות הטבע והגנים, קק"ל, תמרנים, תיירנים, חובבי טבע וחוקרים מאוניברסיטת חיפה, ובנק הגנים וחוקרים במכון וולקני. מה שמשותף לכולם הוא העובדה כי מדובר כמעט אך ורק בעבודה בהתנדבות. "בארכיאולוגיה נחשפתי להשפעה הדרמטית של התמרים על החיים של האנשים שגרו באזור שלנו לפני שנים", מספר הארכיאולוג רועי גלילי, שהצטרף לניסיונות להציל את המעיינות שנפגעו מפעילות בני האדם. "על כל מעיין כזה אנחנו מכינים 'תיק' ומוצאים מאיפה ניתן להזרים אליו מים כדי לשקם אותו".
יש לפחות חמישה מיני תמר המאפיינים את המדבר, אך במחקר שמלווה את פרויקט ההצלה מקווים לגלות יותר. "אחת המטרות היא לנסות להבין מתי הברית שבין בני האדם לתמרים החלה", אומר גלילי, המתגורר בעידן שבערבה התיכונה.
האם האהבה לתמרים ולטבע תציל את הפרי האהוב? עדיין מוקדם לדעת. "הצלת תמרי המעיינות היא מעשה חסד מתבקש במציאות החיים הזו ובתקופת חיינו הנוכחית", מסכם קינן. "להשתתפות פעילה של הקהילה תפקיד מפתח בהצלת המעיינות למען הדורות הבאים".
