את הטור הזה צריך להתחיל בשורה התחתונה: מדינת ישראל מקדמת בימים אלו "מס פחמן" מדומה ומעוות ואנחנו נשלם את המחיר ובגדול. יתרה מכך, אין שום קשר בין ההצעה הממשלתית החדשה לבין איכות הסביבה ו/או שמירה על בריאות הציבור, ומדובר למעשה בגרינווש ממשלתי במטרה להעשיר את הקופה הציבורית ולממן את הצרכים הביטחוניים והפוליטיים. זאת ועוד, המס המתוכנן חושף שחור על גבי לבן את המדיניות הסביבתית-אקלימית של הממשלה, מדיניות שמתכחשת ואפילו מכחישה את משבר האקלים על השלכותיו המקומיות והעולמיות.
שימוש בדלקים מאובנים: פחם, בנזין, דיזל, מזוט וגז מחצבים, גורם לזיהום אוויר ופגיעה בבריאות הציבור, וכן לפליטות גזי חממה, שמלבות את משבר האקלים. כל אלו גם משפיעים על הפריון במשק ועל התחרותיות שלו בשווקים עולמיים, וכן על הסביבה הטבעית והשירותים שהמערכות האקולוגיות מספקות כדי לקיים את כלל המינים בטבע וגם אותנו.
אך מחירי הדלקים השונים, שתלויים באופן ישיר בקצב ההפקה, במלאים ובהובלה שלהם וכן בסוגיות מדיניות ובמיסוי, לא כוללים את העלויות העקיפות הללו, המוגדרות כעלויות חיצוניות שליליות, דבר שמוביל לכשל שוק. אחד הפתרונות המקובלים להסדרת כשל זה היא שימוש במיסוי, כדוגמת מס הבלו, שמושת בזמן הרכישה במטרה להפחית את השימוש בדלקים במקור, או מס פחמן, שמושת על פליטות לאחר השימוש בדלקים במנגנון המזהם משלם, ומטרתו להוביל להתייעלות.
באופן כללי למיסים יש שתי מטרות מרכזיות: האחת לממן את הפעילות של מדינות והשנייה ליישם מדיניות כזו או אחרת. כך מס הבלו מוטל על רכישת מוצרים מזיקים ומזהמים כגון טבק, אלכוהול ודלק, כדי להפחית את הצריכה שלהם. אך במקרה של דלקים מאובנים, המשמשים בייצור חשמל, במגזר התחבורה ובתעשייה, אם אין חלופות ממשיות בשטח, הבלו, למעשה, הוא רק אמצעי להעשיר את קופת המדינה. באותו האופן, גם השתת מס פחמן, ללא קידום אנרגיות מתחדשות עם אגירה, תחבורה ציבורית וחשמלית והתייעלות אנרגטית, משמעה רק תשלום כפול ומכופל: הן של המס והן של העלויות החיצוניות שלא באמת יורדות.
הצעת המחליטים שתעלה לממשלה: "תמחור פליטות מזהמים מקומיים וגזי חממה", מבקשת לתקן את צו הבלו על דלק ואת צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין, כך שיביאו להפנמה מדורגת של העלויות החיצוניות הסביבתיות של פליטות פחמן ומזהמים מקומיים. אבל למרות ההבטחה היא לא מקיימת, ואפילו אפשר לומר נהפוך הוא.
ראשית, ההצעה מתייחסת לרכישה של הדלקים ולא לשימוש בהם, שמוביל לעיקר הפליטות והעלויות החיצוניות, כך שהמס יהיה זהה בלי קשר לפליטות בפועל, ובכך הוא לא מתמרץ את המשתמש להטמיע מערכות להפחתת פליטות או תפיסת פחמן. ההצעה גם לא מכילה העלאה של מס הבלו על בנזין ודיזל, כלומר כמעט כל מגזר התחבורה, שצורך כשליש מהאנרגיה במדינה ופולט כרבע מגזי החממה במשק, נמצא מחוץ לסיפור.
יתרה מכך, רק לאחרונה הממשלה העלתה את מס הרכישה על כלי רכב חשמליים, שצפוי להמשיך ולעלות גם בשנים הקרובות, על אף שהשימוש בהם מפחית את פליטת גזי החממה ומזהמי האוויר ביחס לרכבים עם מנוע בעירה פנימי, כי החשמל מופק בעיקר מגז מחצבים ולא מדלקים נוזליים, ועל אף שגזי הפליטה בארובות תחנות הכוח נפלטים לאחר טיפול מסוים ורחוק מגובה הרחוב.
הבלו על דלקים המשמשים במגזר ייצור החשמל לעומת זאת: פחם ומזוט, שאמורים לצאת מסל הדלקים בקרוב, ובעיקר גז מחצבים, צפוי לעלות. אבל בד בבד, באותה ההצעה מצוין כי "תיושם תוכנית להאצת פריסת רשת הגז הטבעי בידי רשות הגז הטבעי. התוכנית תכלול מחירון נורמטיבי, עדכון התעריפים ועקרונות לתכנית פריסה" והמהלכים ימומנו בחלקם על ידי המדינה.
כלומר, במילים פשוטות, במקום להפחית את השימוש בגז מחצבים, שגם הוא דלק מאובן ששריפה שלו פולטת מזהמי אוויר וגזי חממה, הממשלה תמשיך לקבע את השימוש בגז במשק למשך שנים, בעיקר בתעשייה ובייצור חשמל, שמקיפים כשני שלישים מצריכת הדלקים בישראל. כך שגם במקרה זה השתת המס משמעה כפשוטו, נשלם יותר כסף על החשמל ונשאר עם הפליטות.
פרופ' עדי וולפסוןצילום: דודו גרינשפןלא זאת אף זאת, באותה ההצעה עצמה מצוין שמחליטים גם "לצמצם את גובה התמיכה הנדרשת באנרגיות מתחדשות", מפני שהיישום שלהן צפוי להיות יותר תחרותי, למרות שברור שכדי להקים מערכות סולאריות משמעותיות עם אגירה צריך השקעה ראשונית לא מבוטלת. ואם כל זה לא מספיק, הרי שבעוד שבכל התוכניות למס פחמן שנדונו בישראל בעבר הוקצבו בצמוד גם תקציבים להתייעלות אנרגטית, להגברת הניצולת של השימוש באנרגיה והפחתת הבזבוז שלה שמובילים להפחתה בשימוש במקור ולפחות פליטות בקצה, למשל החלפת מערכות חימום וקירור ישנות או בידוד של מערכות, במתווה הנוכחי אין שקל להתייעלות.
משבר האקלים וזיהום האוויר מאיימים על האדם ועל הטבע, ומדיניות סביבתית שמנוהלת על ידי מיסוי לצד סבסוד היא הדרך להבטיח חוסן כלכלי, חברתי וסביבתי גם יחד. אבל הצעת המחליטים החדשה של הממשלה מציעה לנו חתול בשק, או במילים סביבתיות גרינווש אחד גדול. התוצאה שלה תהיה מיסוי של דלקים מזהמים, שדווקא יעודד את השימוש באותם הדלקים, וכך יכניס יותר כסף למדינה. במילים אחרות מינימום תועלות סביבתית ומקסימום עלויות שיושתו על הציבור.
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספרים "המשבר הגדול – עידן האדם: בין מבט מקרוסקופי למבט מיקרוסקופי" (פרדס, 2023) ו"צריך לקיים – אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
