לפני 72 מיליון שנים, האוקיינוס השקט היה ביתו של מוזאזאורוס - זוחל ימי וטורף-על פרהיסטורי - שהטיל אימה על יצורים ימיים רבים שחיו בו. סנפיריו של המין שהתגלה ביפן לפני 17 שנים וכונה "דרקון כחול", כמו גם זנבו הארוך, העניקו לו מבנה אנטומי ייחודי וסייעו לו לנוע במהירות ובדיוק רב, בזמן שטרף את היצורים שעליהם התבססה תזונתו.
המוזאזאורוס היפני היה טורף-על, אשר טרף ותקף כל יצור שחי במים בשלהי הקרטיקון, החל מדגים ורכיכות ועד כרישים וזוחלים ימיים אחרים. בניגוד למוזאזאוריים אחרים, או לזוחלים ימיים גדולים שנכחדו, מין זה התאפיין בסנפיר גבי כמו של כריש, שסייע לו להסתובב במהירות ובדיוק רב במים.
3 צפייה בגלריה
המוזאזאורוס היפני Megapterygius wakayamaensis, שזכה לכינוי "דרקון כחול"
(צילום: Takumi)
השם שהוענק לו, Megapterygius wakayamaensis, מבוסס תחילה על סנפיריו הגדולים וגם על מחוז וואקאיאמה, שנמצא בחצי האי קיאי (Kii) בדרום-מערב יפן, שבו נמצאו שרידיו בשנת 2006 על ידי אקיהירו מיסאקי ממוזיאון קיטה קיושו לתולדות הטבע וההיסטוריה האנושית, בעת שחיפש מאובנים של חסרי חוליות ימיים בשם אמוניטים לאורך נהר ארידאגאווה (Aridagawa).
בתום חמש שנות עבודה, שנדרשו לניקוי העצמות מאבן החול שבהם השתמרו, נחקרו הממצאים לעומק על ידי הפלאונטולוג ד"ר טקויה קונישי מאוניברסיטת סינסינטי ועמיתיו (לרבות מיסאקי), כחלק ממחקר שפורסם בכתב העת Journal of Systematic Paleontology.
המוזאזאורוס הקדום זכה לכינוי "דרקון כחול", שכן דרקון מהווה יצור מיתי בפולקלור היפני, המקושר למים וליכולת להגשים משאלות. אורכו של השלד שהתגלה הוא 6 מטרים והוא נחשב לשלד המוזאזאורוס השלם ביותר שנמצא אי פעם ביפן או בצפון-מערב האוקיינוס השקט, כך לדבריו של ד"ר קונישי, שמקדיש את כל הקריירה האקדמית שלו בחקר הזוחלים הימיים העתיקים הללו, אך טרם ראה מין מוזאזאורוס שכזה. "חשבתי שאני מכיר את מיני המוזאזאוריים, אולם הבנתי כי מדובר בממצא שבו טרם חזיתי בעבר", אמר ד"ר קונישי.
מוזאזאוריים היו טורפי-על באוקיינוסים פרהיסטוריים, מלפני כ-100 מיליון שנים ועד לפני 66 מיליון שנים. הם היו בני דורם של דינוזאורים שונים מסוף הקרטיקון (לרבות הטירנוזאורוס רקס), אשר שלטו בכדור הארץ, אולם גם היו הקורבנות של אחת מהידועות שבהכחדות ההמוניות - הכחדת קרטיקון-פלאוגן - שהמיתה כ-50% מהמינים ויותר מ-80% מכלל היצורים שחיו על פני כדור הארץ באותה תקופה.
3 צפייה בגלריה
ממדיו ושלדו של המוזאזאורוס היפני Megapterygius wakayamaensis, שחי לפני 72 מיליון שנים במימי האוקיינוס השקט
(צילום: Takumi)
"ל-Megapterygius wakayamaensis יש כמה תכונות זהות למוזאזאוריים שנמצאו בניו זילנד ומספר תכונות אחרות הדומות למוזאזאוריים שנמצאו בקליפורניה", הסביר ד"ר קונישי, שהוסיף ואמר כי יכולת הראייה שלו סייעה לו להפוך לטורף קטלני.
לדברי ד"ר קונישי, סנפירי הענק שימשו לתנועה במים, בדומה לזוחל ימי פרהיסטורי אחר בשם פלזיוזאור, שהשתמש בסנפיריו גם כן לתנועה, אם כי לאחרון לא היה זנב ייחודי כמו זה של המוזאזאורוס היפני. "חסרה לנו כל אנלוגיה מודרנית של מורפולוגית גוף שכזו. לאף יצור ימי מאותה העת לא היו ארבעה סנפירים כה גדולים בהם נעשה שימוש בו זמנית, יחד עם שימוש בסנפיר זנב. יחד עם זאת, סנפיר הגב של המוזאזאורוס היפני דומה לזה של לווייתנאים דוגמת דולפינים ופוקניים, להם יש סנפיר גבי אשר מעניק להם יציבות בזמן התנועה במים", ציין ד"ר קונישי.
3 צפייה בגלריה
המוזאזאורוס שהתגלה במחוז וואקאיאמה, ונחשב לשלד השלם ביותר שנמצא אי פעם ביפן או בצפון-מערב האוקיינוס השקט
(צילום: Takuya Konishi)
להערכתם של ד"ר קונישי ועמיתיו למחקר ממספר מוסדות ביפן ובקנדה, ייתכן כי סנפיריו הקדמיים וגדולי הממדים של Megapterygius wakayamaensis שימשו אותו לתמרון מהיר במים, בעוד שהסנפירים האחוריים והגדולים העניקו לו את היכולת לצלול לעומק או לעלות אל גובה פני המים. לעומת זאת, תפקידו של הזנב הארוך היה לייצר תאוצה שבאמצעותה התאפשר לטורף-העל הפרהיסטורי להשיג את טרפו בקלות רבה יותר.
