בשיתוף קבוצת דוראל
מול משבר אקלים מסלים וגידול משמעותי של האוכלוסייה הישראלית הצפוי בעתיד, וכדי להתנהל כמדינה מפותחת בעולם מודרני, מדינת ישראל הציבה לעצמה יעד שאפתני עבורה - שעד שנת 2030, 30% מהחשמל במדינה יופק ממקורות אנרגיה מתחדשים.
האם יש ליעד זה סיכוי להתממש, מה המדינה צריכה לעשות כדי שנתקרב אליו וכיצד פועלות בשטח חברות האנרגיה המתחדשת? כינסנו פאנל של מומחים כדי לשרטט את תמונת המצב העדכנית - והעתידית.
שאלת מיליון הדולר: 30% אנרגיות מתחדשות - ב-2030?
"היום אי אפשר לדבר על 30%. זה לא מציאותי בהתנהלות של המדינה", אומרת יעל כהן פארן, חברת כנסת לשעבר ומנהלת המדיניות בעמותת הפורום הישראלי לאנרגיה. "אם לא תהיה פתאום דחיפה מאוד משמעותית ושינוי כיוון, לא נהיה אפילו ב-20%", היא מוסיפה בדאגה ומציינת שגם רף של 30% הוא נמוך ביחס למדינות מפותחות אחרות בעולם.
אביטל אופק, מנהל פעילות ישראל בדוראל, אחת מחברות האנרגיה המתחדשת המובילות בארץ, מנסה לתת זווית מעט אופטימית יותר, ואומר: "יש תנופת הקמות גדולה בכל רחבי הארץ, מגדות ועד יטבתה יש הקמות של פרויקטים משולבי אגירה בעשרות אתרים. מצד שני, אנחנו מבינים שיש אתגרים כמו אתגרי רשת מאוד קשים. היכולת שלנו להגיע ל-30% אנרגיה מתחדשת מוטלת בספק בעקבות החסמים הרגולטורים".
אופק מוסיף: "אני רואה שיש פה חברות נהדרות, ומדינת ישראל היא מדינת סטארט-אפ ניישן, יש לנו פה הרבה מאד שמש. התשתית מונחת בפנינו, אם נדע לעבוד ביחד, אם נדע לנצל את המשאבים שיש פה במדינת ישראל, נוכל לגרד אולי את ה-30%. הדבר הזה תלוי בנו".
המדינה עדיין עומדת על יעדים אלה, מצהיר רון אייפר, מנהל חטיבת אנרגיה מקיימת במשרד האנרגיה והתשתיות. "ברור שזה יעד מאוד שאפתני ויעד שמאוד קשה להגיע אליו, אבל זה התפקיד שלנו - לכנס את הגופים השונים במשק - רגולטורים ומהמגזר הפרטי - ולדחוף לעשות פה צעדים דרסטיים".
מה ההתקדמות שנעשית בשטח?
"הרגולטור נתן אפשרות למשק לנוע על פי לוחות הזמנים של עצמו, הוריד כמה חסמים ורגולציה באופן שמאפשר לנו, היזמים, לפעול בצורה נוחה יותר בשטח וזה מביא תוצאות", מציין אופק. עם זאת עדיין ישנם חסמים משמעותיים, ביניהם הצורך להתגבר על אתגרי רשת ההולכה הארצית של החשמל. "אנחנו, כיזמים, לא יכולים לחבר לרשת מספיק פרויקטים של אנרגיות מתחדשות והפתרון לזה זה אגירת אנרגיה. השמש זורחת במהלך היום ובלילה היא שוקעת. באמצעות מתקני האגירה האלה אנחנו יודעים לקחת את החשמל הנקי שאנחנו מייצרים בשעות השמש, ולספק אותו לצרכן הקצה בשעות הלילה".
אופק מפרט את החסמים העומדים בפני הרחבת מתקני האנרגיה: "חסם הרשת הוא רק חסם אחד, אנחנו כיזמים נתקלים בהרבה מאוד בירוקרטיה ובהרבה מאוד קשיים. להקים פרויקט סולארי במדינת ישראל יכול לקחת גם כמה שנים, וברגע שישחררו את הרגולציה סביב הדבר הזה, יאפשרו היתרי בנייה יותר מהר - אני בטוח שיהיה אפשר לחבר יותר ויותר מתקנים".
אתגר המדינה הצפופה
"בשביל אנרגיה סולארית צריך הרבה שטח, צריך למצוא את הדרך לעשות את החיבור של האנרגיה הסולארית למקום שאנשים גרים בו, כי שם צורכים את האנרגיה. הצורך בהרחבת הרשת הוא עצום ומטורף", מתארת כהן פארן את האתגר המרכזי בעיניה שעומד בדרך ליעד. היא מציעה לנצל שטחים ומבנים בערים עצמן ליצור אנרגיה.
אופק מסכים איתה ואומר: "אי אפשר להתכחש לעובדה שמדינת ישראל היא מדינה קטנה, ארוכה, וצרה. אלה הנתונים הפיזיים, ועם זה אנחנו צריכים להתמודד, אבל גם לזה יש פתרונות. למשל, אפשר להקים אנרגיה מתחדשת על גבי בריכות דגים ומאגרים בעקרון הדו שימושיות, שאנחנו מקדמים".
מה המדינה עושה כדי לעודד ייצור סולארי?
"אנחנו מסתכלים על החסמים או על הצעדים שצריכים להתגבר עליהם בשלוש קבוצות", מפרט אייפר. "רשת ההולכה, השטח עליו נמצאים המתקנים הסולאריים - והרגולציה - איך אנחנו דואגים לזה שהיזמים הפרטיים יעשו את זה בצורה הכי מהירה".
לדבריו, במסגרת חוק ההסדרים האחרון, התקבלה החלטה תקדימית לפיה כל בניין חדש שיוקם בישראל, שאינו למטרת מגורים, יחויב להתקין פאנלים סולאריים: "זו תהיה חובה, וזו מהפכה - לכל בניין יש אחריות על צריכת האנרגיה שלו והוא גם מייצר אנרגיה".
"זה בסדר לדבר על פתיחת חסמים כאלה בחוק ההסדרים, אבל בסופו של דבר אנחנו צריכים גם, וגם וגם. זו לא הבשורה שמדינת ישראל מחכה לה", מגיב אופק לדברים. "אנחנו מרגישים בחוץ את משבר האקלים ורק לפני מספר שבועות הייתה פה הפסקת חשמל דרמטית, במהלכה ישבו מאות אלפי אנשים בבית שלהם בלי חשמל באחד הימים הכי חמים בשנה. לכן, כדי לעשות את המהפכה, צריך צעדים הרבה יותר דרסטיים", הוא אומר, "מדינת ישראל צריכה להחליף דיסקט, ולהבין שאנחנו בעיצומו של משבר".
בשיתוף קבוצת דוראל
