את המאבק העולמי להיערכות לקראת שינויי האקלים יזמו ארגונים ירוקים ומנהלות המדינות, אבל תחושת הדחיפות והלחץ הגדול על הממשלות לפעול הגיעו דווקא מהציבור, מדעת הקהל. הארגונים מתריעים - אבל לא הופכים שולחנות. המדענים מסבירים מדוע זה קרה ואיך אפשר לצמצם או לתקן - אבל חוזרים למעבדה. נכון, המלחמה בשינוי האקלים אמנם בראשיתה, אבל המצב היה יכול להיות הרבה יותר גרוע: בלי ציבור עצבני - כל העולם היה נראה היום כמו בייג'ינג ביום ערפיחי במיוחד.
אם נשאיר לרגע את גרטה תונברג בצד, לשינוי העיקרי בתודעת הציבור בשנים האחרונות אחראית תנועה חדשה יחסית בשם "המרד בהכחדה" (Extinction Rebellion). בתוך פחות מארבע שנים הפכה הקבוצה הקטנה הזו של אקטיביסטים אלמוניים לתנועה המונית, שפעולותיה משפיעות במישרין על מקבלי ההחלטות. מה שהתחיל ב-2018 בלונדון כמעין קוריוז, הוא היום תופעה חובקת עולם, שמוציאה המונים לרחובות, כובשת את הכותרות והיכתה שורש גם בישראל. גם אם לא שמעתם על התנועה עד היום, מן הסתם קראתם או צפיתם בפעולות שביצעו חבריה בארץ.
כדי להבין איך הם עשו את זה, צריך לחזור להתחלה. מאז ומתמיד היה בדעת הקהל רק שם אחד לשגריר הסביבה - גרינפיס. כשהוקם ב-1971, שילב הארגון פעולות לובינג עם נוכחות בשטח, שהגיעה לשיאה בשנת 1985 בפרשת "לוחמת הקשת בענן" (Rainbow Warrior). היתה זו ספינה רעועה, שעגנה בנמל אוקלנד, בירת ניו זילנד, ששימשה חבורת אקטיביסטים של הארגון לעקוב אחר ציידי לווייתנים, להפריע פיזית להפלגות הציד, ולהטריד מקרוב את צוותי הספינות. בכך הצליחו אנשי הארגון למקד את תשומת הלב של התקשורת העולמית אל התעשייה האכזרית הזו. אבל בשלב מסוים המחאה הזו עלתה לצרפתים על העצבים, ואנשי הביון הצרפתי הטביעו אותה, כדי שתפסיק לפגוע באינטרסים הכלכליים של ארמון האליזה. התוצאה: פעיל ששילם בחייו, והפיכתו של "גרינפיס" שם נרדף לשליחות סביבתית, שכוללת הקרבה הרואית. הדי הפרשה המשיכו להשפיע על התקשורת והתרבות העולמית גם עשר שנים לאחר מכן, בסצנה בלתי נשכחת ב"סיינפלד". אבל מאז, קרה לגרינפיס מה שחייב לקרות לכל ארגון חוץ-ממסדי כשהוא מתבגר - הוא עצמו הופך לממסד. זכרו את הפרט הזה, יש לו חלק חשוב בהמשך.
באוקטובר 2018, כ-100 אנשי אקדמיה בריטים ומעונבים שקצו בדימוי של גרינפיס, הפתיעו את עמיתיהם וחתמו על עצומת תמיכה בקבוצה שולית, שהוקמה חצי שנה קודם לכן וכינתה את עצמה "המרד בהכחדה". את הקבוצה הובילו שלושה אקטיביסטים רדיקלים במיוחד: גייל ברדברוק (דוקטור לביולוגיה מולקולרית), סיימון ברומוול (סופר ובן זוגה לשעבר) ורוג'ר האלאם (דוקטורנט למדעי החברה). לאחרון יש משמעות רבה בסיפור של "המרד בהכחדה", שכן כחוקר בתחום המרי האזרחי הוא לא רק יודע שהכרחי לעבור למתכונת של מחאה עממית, אלא גם איך עושים את זה בהצלחה.
עם רוח התמיכה האקדמית במפרשיהם יצאו אנשי "המרד בהכחדה" לפעולתם הראשונה, שהייתה, בלי להגזים, מר-הי-בה. הם לא קשרו את עצמם לעצים, לא נשכבו מתחת לדחפורים ולא רדפו בסירה אחרי מכלית נפט. הם פתחו בהצהרת כוונות וכדי שלא יהיה ספק מי כאן עכשיו בעל הבית – הלכו ישר על הראש של גרינפיס. ב-17 באוקטובר 2018 פרצו המורדים למשרד הראשי של הארגון בלונדון, התבצרו בו ואמרו למצלמות הטלוויזיה: "כבשנו את המקום הזה כדי להבהיר שמעכשיו אנחנו מובילים את המאבק".
אז מה זה בעצם, "המרד בהכחדה"?
(מדען אקלים בריטי מסביר את תופעת "המרד בהכחדה")
אחד הפעילים פירט: "פנינו לגרינפיס והצענו את עצמנו כחיילים, שימשיכו את מורשת 'לוחמת הקשת בענן', והתשובה הייתה 'אתם יכולים לתת לנו קצת כסף?'". פעילה אחרת הוסיפה: "ב-12 השנים האחרונות הם לא עשו כלום. צריך לשנות אסטרטגיה".
אנשי "המרד בהכחדה" לא באמת התכוונו להדיח את גרינפיס. הם רק רצו לתת לארגון בעיטה קטנה באחוריו, לנער אותו מסיאובו ולהכתיב לו סדר יום חדש. הם גם לא הציגו דרישת כופר, ולאחר שנסוגו מהמעוז הירוק פנו להגשים את האג'נדה בעצמם. היעד המוצהר היה לגרום לממשל הבריטי להכריז לאלתר על "מצב חירום אקלימי", שיאפשר הקצאת משאבים והאצה של תהליכי חקיקה, שימנעו זיהום סביבתי, ויאיצו את ההיערכות לקראת השינויים. ביום האחרון של אוקטובר 2018 הושקה התנועה באופן רשמי מול בניין הפרלמנט הבריטי. השלטים באירוע הסגירו את צעדיה הבאים של התנועה: "הכרזת מרד".
אם מישהו בתוך הבניין היה מציץ מהחלון הוא היה מקבל תמונת מודיעין מלאה, אבל אנשיה של ראשת הממשלה תרזה מיי העדיפו ללגום תה, ושבועיים לאחר מכן הופתעו תושבי לונדון לגלות שמאות מפגינים זועמים חסמו חמישה גשרים מרכזיים על התמזה, ושיתקו את התחבורה במרכז המטרופולין. את הפעולה הבאה אי אפשר היה למנוע גם עם מידע מודיעיני: באפריל 2019 כבשו גייסות גדולים של "המרד בהכחדה" חמישה יעדים איכותיים בלב הבירה: כיכר הפרלמנט, גשר ווטרלו, מארבל ארץ', כיכר פיקדילי וכיכר אוקספורד.
שלושה חודשים לאחר מכן הפסידה מיי בבחירות הפנימיות של המפלגה השמרנית והתפטרה מראשות הממשלה. בוריס ג'ונסון, שהחליף אותה בדאונינג 10, הבין לאן נושבת הרוח ובנובמבר 2020 הניח על שולחן הפרלמנט את תוכנית "מהפכת התעשייה הירוקה". אי אפשר לומר שג'ונסון לא לקח ברצינות את אזהרות "המרד בהכחדה" ואת הפופולריות הגואה שלה. התוכנית הגדירה, בין השאר, מעבר מוחלט למכוניות חשמליות עד 2030, הגדלת מספר טורבינות הרוח בחופים ב-400% עד אותה שנה, וצמצום כל פליטות הפחמן ב-78% עד 2035. אבל זה כבר היה מאוחר מדי. הגל שיצרה תנועת "המרד בהכחדה" הפך לנחשול ענק ששטף את האיים הבריטיים, ושיאו עדיין לפניו.
הבליץ על לונדון
אחרי יותר משנה של עיסוק בקורונה, הדבר האחרון שבוריס ג'ונסון ייחס לו חשיבות היה מחאות של פעילי סביבה. הוא גם לא הבין מה עושים חודשים ארוכים של סגרים והגבלות לאזרחים שנכלאו בבית. בזמן שהוא בילה במסיבות פרטיות התלכדו שני הווקטורים האלה ובאוגוסט 2021 התוצאה התפוצצה בפניו ובפני כל העולם: אלפי פעילים זועמים של "המרד בהכחדה" הטילו על סמלי השלטון והכלכלה של בריטניה מצור שנמשך שבועיים, כשהם נתמכים במיליוני אזרחים מריעים. השם הרשמי - המרד הבלתי אפשרי (The impossible Rebellion) - נבחר כנראה כעקיצה לחוסר ההערכה של ממשלת ג'ונסון שדבר כזה בכלל יכול לקרות.
את הצלחת מהומות קיץ 2021 צריך לזקוף לזכות המסר הברור והממוקד של המארגנים: הסטה מיידית של משאבים ותקציבים למלחמה בשינוי האקלים בתוך התאגידים הכלכליים. מכיוון שרוב המטרות האלה מרוכזות ברובע ה"סיטי" של לונדון - לשם כיוונו המארגנים, ושם התרכזו הקרבות בחלק השני של המערכה. כלי הנשק העיקריים היו, כרגיל, מיצגים אמנותיים מושקעים במיוחד, אבל הפעם נוספו להם גם פעולות גרילה ותרגילי הטעיה של כוחות הביטחון, שהביאו לעימותים נרחבים ביניהם לבין המוחים, וגם למעצרים מתוקשרים.
בשבוע הראשון התרכזה המחאה במרחבים הציבוריים המרכזיים של לונדון: כיכר טרפלגר, קובנט גארדן, ה"מאל", רחוב אוקספורד וכל הכיכרות המרכזיות שכבר נפקדו באביב 2019. התהלוכות שצעדו מאחורי מיצגי האמנות עצרו מול נציגויות של ענקים גלובליים, כמו סניפים של מקדונלדס ובנק ברקליס, והתעכבו ארוכות מול מטות ארגונים כלכליים ממשלתיים (הבורסה, המכס, לשכת המסחר, המרכז לתכנון אנרגיה ועוד).
בהמשך הטילו מצור גם על שני מוסדות תרבות חשובים: מוזיאון הטבע ההיסטורי ומוזיאון המדע. בשבוע השני כבשה המחאה את סמלי השלטון עצמם ואת היעדים מתחום הפיננסים: כיכר הפרלמנט, רחוב דאונינג, "בנק אוף אינגלנד", והמטות של חברת "של" ובנק "ג'יי.פי. מורגן". בתום שבועיים אינטנסיביים, שבהם הם פתחו את כל המהדורות ומילאו את תאי המעצר - הניחו קברניטי "המרד בהכחדה" את הנשק.
המרד משתלם
לפני שנגיע לצד הישראלי, ראוי להתעכב על סיבת ההצלחה של "המרד בהכחדה", במקום שבו נכשלו כל הארגונים הירוקים שקדמו לו. גם אלה ידעו שהמפתח נמצא בהסטת מרכז הכובד מ"התראה" ל"מחאה", אך מעולם לא הצליחו להביא את האסטרטגיה הזו אל הרחוב. למרות הכוונות הטובות והמסירות של פעילי הארגונים, הם תמיד נתפסו כבודדים ואף סהרוריים, ולראייה הכינוי הרווח שדבק בהם - "מחבקי עצים". האסטרטגיה של מייסדי "המרד בהכחדה" הייתה להפוך את הנושא למחאה עממית והגרעין המייסד שלה (זוכרים את רוג'ר האלאם?) ידע איך לעשות זאת.
מחאות עממיות, מטבען, מכוונות נגד נושאים פוליטיים וחברתיים. לייצר אחת כזו בנושא סביבתי זה אתגר הרבה יותר מורכב משנראה לעין. האלאם וחבריו סחפו המונים ברגע שהצליחו לשכנע אותם ששינוי האקלים הוא איום קיומי. השם שנבחר, "המרד בהכחדה", מקפל גם תבונת-קופירייטר יוצאת דופן משום שהוא ממחיש שמדובר באויב שחייבים להילחם בו.
לחוכמת המייסדים בהבנה של חוכמת ההמונים אפשר להוסיף את המשפט "באמצעים לא אלימים" בסוף המוטו, שיש בו איכויות מונטי-פייתוניות כי הם באמת לא מרביצים לאף אחד. מצד שני, האם שבירת חלונות, חבלה בציוד, שיתוק ערים וגרימת נזק כלכלי הם אלימות? שאלה של השקפה.
עם הצלחת "המרד בהכחדה" כתנועת מחאה עממית אי אפשר להתווכח. מפעולת הראווה הראשונה נגד גרינפיס ועד היום הצטרפו לשורותיה המוני צעירים זועמים, אמנים, ידוענים ופוליטיקאים. המומנטום עיבה את שורותיה גם בגדודי חיילים שבלעדיו היו נשארים בבית: החל מאזרחים שנטשו את אדישותם וכלה במשועממים שקפצו על עגלת האקשן.
מטרת העל של ברדברוק, ברומוול והאלאם לא הייתה ליצור תנועה, אלא להשפיע באמצעותה על המציאות. את הישגיהם בתחום זה עדיין מוקדם להעריך, אבל ניכר שהם בדרך הנכונה. בלא מעט מקרים, כולל בישראל, הייתה למחאת "המרד בהכחדה" השפעה מיידית שגרמה לגופים פיננסיים שהפגינו מולם לשנות מדיניות (או לפחות לעשות פעולה מסוימת בכיוון זה). בשבוע שעבר התברר שהם מחוללים שינוי גם בלב תעשיית האנרגיה עצמה: קרוליין דנט - יועצת הבטיחות הבכירה של תאגיד האנרגיה "של" שהתפטרה מסיבות אקולוגיות, האשימה את התאגיד בצביעות וקראה לכל מי שיכול ללכת בעקבותיה. היא הודתה שהחליטה לעשות כך לאחר שנחשפה לתכנים ולמסרים של "המרד בהכחדה".
השלוחה הישראלית בפעולה
השלוחה הישראלית של "המרד בהכחדה" נולדה כשנה לאחר שהתנועה העולמית הושקה ב-2018. גם היום, שלוש שנים לאחר מכן, התנועה הישראלית פועלת כארגון מחתרתי. ללא משרדים, ללא מבנה ארגוני היררכי וכמובן - ללא זיהוי של איש ממנהיגיה בשמו ובפרטיו. אתר האינטרנט שלה (שאותו הקימה קבוצת הקוד הפתוח "הקוד השומרי") מושקע ומתעדכן על בסיס יומי, אך אינו מסגיר את מי שעומד מאחוריו. אף שהמבנה הארגוני שלה אינו היררכי, הוא רחב למדי, ומבוסס על קבוצות עבודה מקומיות וארציות, שיוזמות, מתכננות ומבצעות את הפעולות בשטח.
למעטה הסודיות יש מטרה אחת - להבטיח שמדי שבוע יפתיעו המורדים בהכחדה הישראלים את יעדי המחאה שלהם, ובעיקר - את המשטרה. סביר שחטיבת הסייבר במטה הארצי כבר מכירה את מספרי ה-IP שמפעילים את אתר האינטרנט, אבל כנראה שלמפכ"ל קובי שבתאי אין הרבה מה לעשות עם זה. הארגון עצמו כה מבוזר ובלתי מתועד, שאפילו את מספר החברים בו אף אחד לא יודע (להערכת הח"מ מדובר בכמה עשרות של פעילים בעצימות גבוהה, ועשרות רבות של פעילים בעצימות נמוכה ופעילים מזדמנים). פרופיל הראשונים, כמתבקש מהנושא הסביבתי: אקטיביסטים שכבר השתתפו בפעילות מאורגנת וכאלה שפעלו עד אז באופן עצמאי. פרופיל רוב השאר, כמתבקש מתנועת מחאה עממית: צעירים חדורי מוטיבציה.
בשלוש השנים האחרונות ביצעו אנשי "המרד בהכחדה" בישראל עשרות פעולות בהיקפים שונים ובאינטנסיביות. האחרונה מהשבוע שעבר: הופעת חימום ל"סגול כהה" מחוץ להיכל הספורט ביד אליהו, כמחאה נגד השקעות של קרן הפנסיה "מנורה מבטחים" בתעשיות מזהמות. הלחם והחמאה הם פעולות מול הציבור כמו הפגנות על גשרים, והשמנת - פעולות ראווה איכותיות וממוקדות שהוכנו בקפידה, בוצעו בהפתעה, הצטיינו בהשקעה ומקוריות והסתיימו במעצר.
איך נראית פעולה איכותית כזו?
רשות הדיבור לדנה רז מרמת גן, מדריכה בספארי עם תואר ראשון בביולוגיה, ומורדת בהכחדה מימיה הראשונים של התנועה בישראל. "למרות שהייתי מהראשונים במרד, לקח כמעט שנתיים עד שהצלחתי להיעצר, אבל בסוף זה קרה", היא מספרת. "הגענו, כמה עשרות אנשים, למשרדים של 'שברון' בהרצליה פיתוח וריססנו אותם במטפי כיבוי. בשלי היה גם חומר אדום. העובדים הגיבו יחסית ברוגע, אבל כמובן הזמינו משטרה. השוטרים היו נחמדים, ניהלו איתנו משא ומתן במשך כשעה, פיזרו אותנו ועצרו רק אותי.
"האמת, זה היה קצת מאכזב. שעה ומשהו בתא המעצר, חקירה קצרה, טביעות אצבע וצילום, ושחרור בתנאים מגבילים שהיו בעיקר התרחקות ל-14 יום מהמשרדים של 'שברון'. הגישו נגדי גם כתב אישום, שממש לאחרונה בוטל בידי עורך הדין שעובד איתנו (אמנון קרן, מהקליניקה לצדק סביבתי והגנה על זכויות בעלי חיים בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת ת"א, ש"ז)".
(הפגנה של פעילי 'המרד בהכחדה' נגד בז"ן ועידוד השימוש בדלקים פוסיליים)
- המעצר הזה שחרר את הפקק?
"כן. מאז נעצרתי עוד פעמיים. בפעם הראשונה כשהגענו לשגרירות ברזיל בתל אביב, כדי למחות נגד חוקים שהממשלה שלהם עמדה להעביר, שהיו הורסים לגמרי את יערות האמזונס. חסמנו את הגישה לשגרירות ואני, עם עוד מישהי, הדבקנו את כפות הידיים לרצפה באמצעות דבק מהיר. המטרה הייתה להאריך את זמן השהות שלנו שם ולהקשות על המשטרה לפנות אותנו משם. השוטרים אף פעם לא יודעים מה לעשות במצבים כאלה והם קוראים למד"א ולמכבי אש. האנשים של מד"א שאלו אם נפצענו ואם אנו זקוקות לסיוע רפואי. כשאמרנו שלא הם אמרו לשוטרים 'זה עניין שלכם. אנחנו לא פה בשביל לטפל בהפגנה'".
- איך הופרדו הידיים מהרצפה?
"בסוף שחררו אותנו עם אצטון".
- שהשוטרים הביאו?
"לא. אנחנו נידבנו להם את הבקבוק שהבאנו מראש".
- נעבור למעצר השלישי.
"הוא היה מעניין במיוחד כי פה השוטרים עשו לנו אמבוש. כנראה שאיזו חפרפרת גילתה להם שנגיע למשרדי ההנהלה של בנק הפועלים ונעשה שם שמח".
"הציעו לנו להיפגש עם המנכ"ל אבל לא הסכמנו כי רצינו מעשים, לא דיבורים. שעה אחר כך הם התקשרו לפורום 'כסף נקי' שאנחנו עובדים איתו ואמרו 'יהיה בסדר, נעשה משהו'. הם באמת שיפרו את ההצהרה והסיטו השקעות מדלק מאובנים. לא שקיבלנו על זה קרדיט מהם, אבל לא נורא. העיקר שזה קרה"
- למה בכלל הגעתם לשם?
"למטרה די שגרתית שנקראת 'הסטת השקעות'. הבנק עמד להשקיע 125 מיליון דולר בפיתוח מאגר נפט במפרץ מקסיקו ואנחנו רצינו לחשוף את זה ולשנות את זה".
- איך נראה האמבוש?
"תוך פחות מדקה קפצו עלינו 20 שוטרים. כדי שלא יהיה להם קל אני טיפסתי על איזה גגון בגובה שישה מטרים. הפעם גם קיבלנו מהם מכות".
- המוניטין של התנועה הם בעיקר על פעילות יצירתית ושימוש באמצעים אמנותיים. יש לך דוגמה כזו?
"בהחלט. הגענו לבניין של חברת 'מגדל' שעמדה לעשות 'גרינווש' (פעולת יח"צ שתורמת לדימוי ירוק-סביבתי, ש"ז). הם הצהירו על הסטת השקעות למסלול ESG. בדיקה שלנו העלתה שהם ממשיכים להשקיע בחברות מזהמות ודלקים פוסיליים. בנינו בלובי פסל מחומר שנראה כמו צואה ורשמנו עליו ESG. לבשנו בגדי ים לא הכי צנועים והתחלנו לשטוף את זה כמו הבנות שעושות את זה במכוני שטיפת רכב סקסיסטיים באמריקה".
- מה היה האפקט?
"הציעו לנו להיפגש עם המנכ"ל אבל לא הסכמנו כי רצינו מעשים, לא דיבורים. שעה אחר כך הם התקשרו לפורום 'כסף נקי' שאנחנו עובדים איתו ואמרו 'יהיה בסדר, נעשה משהו'. הם באמת שיפרו את ההצהרה והסיטו השקעות מדלק מאובנים. לא שקיבלנו על זה קרדיט מהם, אבל לא נורא. העיקר שזה קרה".
- נתקלתם עד היום גם באלימות ממש?
"ברור. המקרה הכי בולט שאני זוכרת היה כשחסמנו כביש ראשי לאזור התעשיה של אשקלון במחאה על הזיהום הקיצוני במיוחד שהולך שם. היה פקק מפה ועד להודעה חדשה ושם חטפנו אלימות קשה. בהתחלה מצד נהגים שניסו לדרוס אותנו. ממש חיכינו שהמשטרה כבר תבוא להרגיע, אבל תוך עשר שניות מהרגע שהגיעו גם השוטרים התחילו להרביץ לנו, למשוך אותנו בכוח ולנסות לשבור לנו את הידיים".
- איך הסביבה הקרובה שלך מגיבה לכל הדבר הזה?
"החברים הקרובים שלי זה אנשים מהמרד בהכחדה, אז ברור איך. גם אמא שלי תומכת ואומרת 'כל הכבוד, אבל שאני לא אדע על המעצרים'".
המשטרה: כן לחופש ביטוי, לא להפרות סדר
ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "מבלי להתייחס למקרה זה או אחר, נציין כי משטרת ישראל מאפשרת ותמשיך לאפשר לכל אדם לממש את חופש הביטוי והמחאה כחוק, אולם לא תאפשר ותפעל כלפי הפרות סדר והתפרעויות אלימות המבוצעות בניגוד לחוק. באשר למעצר חשודים נציין כי מעצרו של אדם מתבצע רק כאשר יש הכרח לכך במסגרת אכיפת החוק".
בסניף הישראלי של ארגון גרינפיס בחרו שלא להגיב.
