הסיפור המדהים הזה התגלה ממש במקרה, כשאלבום תמונות כבד כמעט נפל על ראשה של אורורה לטרולו, מנהלת תחום שימור בבית בן-גוריון בתל־אביב. "באתי להוריד משהו באחד החדרים וזה נפל עליי עם עוד ערמה של אלבומים", מספרת לטרולו, שפתחה את האלבום וגילתה אוצר: היה זה אלבום שחיל הנטיעות העניק לדוד בן-גוריון, ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, בשנת 1951.
באלבום נחשף במלוא תפארתו מפעל הנטיעות של הזקן, החל מתמונה של קציני גדנ"ע בגבעת אולגה שהופכים את השטח החולי, ועד למשתלת הגדנ"ע בבית הסוהר הצבאי עם 200 אלף שתילים, מטעי שתילים בחצבה בערבה ובבאר אורה, כ-20 קילומטר צפונית לאילת, אחד המקומות האהובים עליו. "מדהים איך הבית הזה ממשיך לייצר עוד עבודה, ויש כל כך הרבה מה ללמוד", אומרת לטרולו על הממצא המדהים שהתגלה בבית, ושיהיה זמין למבקרים בבית בן-גוריון במהלך ט"ו בשבט.
על האלבום, בעל כריכת עור מהודרת מעוטרת בפרחים ועלים, יש צילום דהוי של איש גדנ"ע שמטפח פיקוסים. כאשר פותחים את האלבום, כיתוב לבן מעטר דפים שחורים: "לראש הממשלה ושר הביטחון מר דוד בן-גוריון, שי במלאת שנתיים לפעולות חוליית הצמחייה הצבאית". התאריך: 4 בפברואר 1951. מתברר שבן-גוריון לא סתם דיבר על ייעור הארץ - הוא הקים יחידה של לוחמים שעסקה בנטיעות ברחבי הארץ, לפעמים גם תחת אש.
"אנחנו רגילים לחשוב שחלוציות, הגשמה, עבודה, הפרחת השממה והקמת בית לאומי נולדו מעצמם. אבל בסופו של דבר יש אנשים שהוגים את הרעיונות האלה והופכים אותם למעשים", אומרת נלי מרקמן, מנכ"לית בית בן-גוריון. "האלבום הזה הוא דוגמה מדהימה לתפיסה, רעיון וערך שהופכים לרוח התקופה, ואיך זה בא לידי ביטוי בהקמת יחידה ספציפית של צה"ל".
יערות עם דובים
בראש חוליית הנטיעות עמד אדם המכונה סבא נח. שמו המלא היה נח וולפובסקי. הוא הספיק להילחם בצבא הרוסי כתותחן, ולאחר מכן עזב את הצבא האדום ועלה לישראל ב-1922. הוא עזב לחדרה ועבד בפרדסים, והפך למנהל עבודה בזכות היכרותו עם עולם הנטיעות. כשעקיבא עצמון, שהיה מפקד הגדנ"ע בתחילת שנות ה-50, חיפש מועמד מתאים לעמוד בראש חוליית הנטיעות, וולפובסקי היה המועמד האידיאלי.
יהודית קנה (80), תושבת ערד ומחברת הספר "אגדת סבא נח", הכירה אותו אישית כשהייתה בגדנ"ע ב-54'. "נח וולפובסקי רשם על לוח ליבו שהוא רוצה לייער את המדינה, שתיראה כמו רוסיה, שיהיו יערות עם דובים שמסתובבים במקום, הייתה לו פנטזיה כזו. עקיבא עצמון גם רצה שבאר אורה תהיה ירוקה. הוא חיפש וחיפש וחיפש ומצא את וולפובסקי, שראה את עצמו כפועל העברי מספר אחת. בן-גוריון אמר: 'הו, זה בן אדם מתאים למשימה', והורידו את סבא נח לבאר אורה".
"אני חושב שגיבור המעשה כאן הוא נח ולא בן-גוריון", אומר ד"ר מרדכי (מוטקה) נאור, שבמסגרת תפקידו כעורך במחנה גדנ"ע אף שוחח איתו לא אחת כשהיה מגיע לקריה. "בן-גוריון טיפח את את תנועת הנוער הממלכתית, ובעיניו הגדנ"ע היה התגלמות של תנועת הנוער. כשהייתי עורך, הוא היה מגיע לקריה ומבקר אותי. הוא היה מתלונן שהוא רוצה לנטוע פה ולא מסכימים. הוא היה כבר נורא מבוגר, הלך נורא לאט, עם כובע שחור של תותחנים. הייתי מדבר איתו על הזיכרונות שלו מהצבא הבריטי, אהב לשפוך את הלב. נח היה מאוד חריג בנוף ולא היה לו פשוט. הוא היה הפטרון של באר אורה בערבה. נטע שם המון, והכל היה מסובך נורא. בכל שתיל היו מטפלים חצי שנה".
שמעון ביטון, ראש מכינת באר אורה, סיפר כי "בן-גוריון וסבא נח היו מאוד מיודדים. בן-גוריון ביקש מסבא נח לרדת לבאר אורה, לבנות כאן את בסיס הגדנ"ע הראשון, שקם בדצמבר 1950. שאבו מפה מים לכל ההתיישבות, כולל לאילת. היו כאן נטיעות ושתילות ניסיוניות. זה מקום עם המון מורשת. סבא נח גר כאן כמעט עד ערוב ימיו, ומפקדי הגדנ"ע המתחלפים היו מטפלים בו. מפה לקחו אותו להוספיס והוא נפטר".
"הזקן לא יסכים"
מה היה באמת היחס של בן-גוריון לראש חוליית הנטיעות שלו? לא באמת ברור. במכון למורשת בן-גוריון לא מצאו זכר למכתבים או אזכורים של הקצין הוותיק. אבל ברור היה שהזקן הכיר אותו. אין ספק שהוא ועצמון ידעו על האלבום שניתן לבן־גוריון על ידי חוליית הנטיעות, אם כי לא ברור של מי הייתה היוזמה. סביר להניח שהיה זה עצמון, שהקים את חוות הגדנ"ע בבאר אורה והיה איש של חזון. למעשה, בתחילת הדרך לא ידעו כיצד יביאו לערבה את צעירי הגדנ"ע. כביש הערבה היה אז רק חלום.
אורית דניאלה עצמון, בתו של עקיבא, סיפרה כי "היו לו רעיונות משוגעים. הוא בא לבן-גוריון ואמר: 'יש לי רעיון, להוריד את התלמידים לבאר אורה'. בן־גוריון שאל איך יגיעו לשם. לא היו אז תשתיות תחבורה. הוא אמר: 'אטיס אותם. הטייסים של חיל האוויר צריכים שעות טיסה ולהתאמן. הם יורידו את הגדנ"עים לבאר אורה'. אמרו לו: 'אתה משוגע. הזקן בחיים לא יסכים לזה'. אחרי שקיבל את הסכמתו, אמר לכולם: 'אתם משוגעים. הזקן אמר כן'".
סבא נח היה איש מעשה. "אבא בא עם הרעיון של כל עצי האיקליפטוסים שנטועים לאורך הכבישים בצפון, נטיעות ביטחוניות להסתיר את תנועת הכוחות הישראליים מהצבא הסורי. נח היה אחראי על זה. הוא היה צינור בין אבא שלי לבן־גוריון. עקיבא היה המפקד והוא היה עושה דברו. אבא שלי היה יזם ופנטזיונר".
איציק רייכר (70), שהיה מפקד הגדנ"ע בשנות ה־80 וליווה את סבא נח, מספר כי "הקונספט היה לייער את הארץ לא רק בגלל קק"ל ותפיסת השטחים, אלא לצורכי הסוואה. שאם יבואו טנקים, העצים ישמשו מכשול טבעי. בחוות הגדנ"ע השונות הקימו משתלות, ומי שניצח על הפעולה והיה קצין ייעור ראשי היה וולפובסקי, אישיות ידועה. האדמה בערבה הייתה מלוחה. אז מחפירות יסודות הבתים בתל־אביב לקחו משאיות עם אדמה, וחפרו ושמו בבאר אורה. וזה נקלט".
מה היה היחס של סבא נח לבן-גוריון?
"הערצה. בן-גוריון ביקר בפעילויות של חוות הגדנ"ע והנטיעות. וביקור שלו במקום היה מאוד משמעותי. נח אהב את הנגב ודיבר על בן-גוריון כל הזמן. הייתה לו אליו הערצה מוחלטת. משך תקופה שימש כגנן הראשי של מחנה מטכ"ל, שם היה נפגש עם בן-גוריון. אלה היו פגישות אישיות מזדמנות. בן-גוריון היה עבורו דמות חיה ונושמת וממריצה".
להסתחבק עם בן-גוריון
יער ארז (67), מי שגם היה מפקד הגדנ"ע בבאר אורה בשנות ה-80, סיפר כי "עצמון היה מקורב מאוד לבן-גוריון. ומפה מגיע הקשר של בן-גוריון אל באר אורה. בן-גוריון היה בחנוכת הקידוח של באר אורה, שהיווה את מקור המים היחיד לעיר אילת. לעקיבא היה חלום לעשות מדינת נוער בערבה, שהנוער יעשה שירות לאומי כדי להפריח את השממה. אבל כמו כל דבר בבירוקרטיה הישראלית גם זה קצת התקלקל. כמעט ולא נותר אף אחד שיספר שראה את סבא נח ובן-גוריון לוחצים ידיים. אנשים הלכו לעולמם מזמן. אבל סבא נח היה זוטר, לא מישהו שהיה מסתחבק עם בן-גוריון. אני בטוח שהוא הצדיע לו כמו שהיה מצדיע לכל מפקד. לי הוא הצדיע כל בוקר כי אני הייתי מפקד הבסיס".
ובחזרה לאלבום, שמאגד את סיפור חייהם של עצמון וסבא נח, שמשתרגים להם יחד. "זה מספר לנו הרבה סיפורים", אומרת אורורה לטרולו מבית בן-גוריון. "הראשון זה הקשר החם שלו לצבא הגנה לישראל, פרויקט הנטיעות והפיכת המדבר לירוק. הפיכת הארץ לירוקה זה אחד הדברים הראשונים שהתנועה הציונית עושה. מתוך אמונה שקרקע שאתה מעבד – תרצה להיאבק עליה בכל התחומים. לא רק צבאית. תרצה חברה טובה יותר. האלבום הזה נוגע בצדדים מאוד מעניינים באישיות של בן-גוריון, שלא תמיד מתחברים לצבא. הצבא הרי תפקידו להילחם ולהגן. אבל לצבא יש גם משימות אזרחיות ותפקיד חינוכי. ובתוך זה יש לו גם תפקיד מאוד חשוב בבנייה של המדינה והפיכתה לירוקה. והרעיון לייצר ירוק בעיניים מגיע ממה שהם מכירים, מהיערות באודסה. זה היה היום־יום שלהם כילדים".
ואכן, בן-גוריון ראה במפעל הנטיעות צורך ציוני וערכי מהמעלה הראשונה. במאמר משנת 1951 בהוצאת מפלגת פועלי ארץ ישראל כתב כי תקנתה של הארץ היא אחת: בנטיעת עצים. "לא באלפים ובמיליונים – אלא בעשרות ובמאות מיליוני עצים. עלינו לנטוע לפחות מאה אלף רבבות עצים על שטח של חמישה מיליון דונם, כרבע משטחה של מדינתנו".
הוא ביקש לעטוף בנטיעות את כל הארץ וכל ערבות הנגב ממזרח ומדרום לבאר־שבע ובערבה ועד אילת. ט"ו בשבט? חג ארור מבחינתו: "יש לעקור המנהג המשובש שנשתרש אצלנו, שט"ו בשבט הוא יום הנטיעות בבתי הספר, מתוך הנחה מוטעית שיום זה הוא ראש השנה לנטיעות. יום זה קרוב לסוף עונת הנטיעות מלכתחילה. בעלי המשנה, שידעו הארץ וחיי צמחיה ועבודת אדמתה, קבעו אחד בתשרי ראש השנה לנטיעה". בנוסף, נטיעות על ידי חניכי בתי הספר צריכות להיעשות במשך שבועות או חודשים ולא לשעה קלה. "כל נער ונערה בישראל צריך לדעת לנטוע בעצם ידיו ולטפח העץ שנטע".
סבא נח, שמימש את חזון הנטיעות של בן-גוריון, חי כמעט עד סוף ימיו בבאר אורה. "היינו קצת כמו משפחה שלו", מספרת אורית דניאלה עצמון. "הוא היה ערירי וירד לבאר אורה פעם בחודש, מבקר וחוזר לחדרה. יום אחד, סיפר לי מפקד הבסיס דאז, כשהיה צריך לחזור לשדה התעופה הוא פרץ בבכי ואמר שאין לו לאן לחזור. מפקד הבסיס קרא לנהג, אמר לו: 'קח את כל הנקודות שיש לי בשק"ם ותקנה לנח את מה שהוא צריך ועוד זוג מדים ותחזור לפה'. נח תמיד היה הולך עם מדים. לא היו לו בגדים אחרים. הנהג חזר עם אוטו עמוס, אחרי שנתן גם את נקודות השק"ם שלו. לקחו את המרפאה והפכו אותה לחדר לנח והוא עבר לבאר אורה. מפקדי הבסיס קיבלו עליהם לא רק את החיילים במקום, אלא גם את סבא נח".
אלבום התמונות הוא עדות לעשייה הגדולה של הגדנ"ע, אבל גם מהווה הצצה קטנה למפעל חייו של אדם נחבא אל הכלים, שקשר את גורלו ואת חייו לאנשי חזון כמו עצמון ובן-גוריון. באלבום ניתן לראות גם את נח, עם כומתת תותחנים שחורה שהוא מעולם לא החליף. "מפעל הנטיעות היה חייו", אומרת יהודית קנה. "הוא נסע מבסיס צבאי אחד לאחר, חולם שיהיו פה עצים ונהרות שופעים. לצערי הרב הוא לא כל כך הצליח. אני לא יודעת כבר את מי מעניין הנושא הזה של נטיעות".
