היום (ד'), ב-21 בדצמבר, כמה דקות לפני חצות, וליתר דיוק בשעה 23:49 שעון ישראל, יחול מפנה החורף. בשפה עממית יום זה נקרא - היום הקצר ביותר בשנה או תחילתו של החורף האסטרונומי. אם כן מדוע הוא חל בנקודת זמן מאוד מסוימת? במקביל, השנה חלים היום הקצר בשנה וגם חג המולד בתוך שמונת ימי החנוכה. ומה הקשר שלו לחג החנוכה ולחג המולד?
כדור הארץ נע סביב השמש במסלול אליפטי קמעה כאשר ציר הסיבוב שלו נטוי בזוית של 23.5 מעלות ביחס לאנך למישור ההקפה. מחצית השנה פונה חציו הדרומי של כדור הארץ אל השמש ובחציה השני חלקו הצפוני. וזו הסיבה העיקרית לעונות השנה - בחצי הכדור הפונה אל השמש יהיה קיץ ובחצי השני חורף.
אפשר להבין את הסיבה לחילופי העונות מהתנועה המדומה של השמש על כיפת השמיים; אם נמדוד במשך השנה את מיקום השמש מעל האופק בדיוק בשעת הצהרים, כאשר היא מצויה בדרום, נראה שבקיץ היא הרבה יותר גבוהה מאשר בחורף. בישראל מגיע גובהה לכ-81 מעלות מעל האופק ביום הארוך ביותר ולכ-34 מעלות ביום הקצר ביותר בשנה.
ההבדל בגובה השמש מעל האופק בין הקיץ והחורף מביאים לשתי תוצאות: כאשר השמש גבוהה יותר מעל האופק היא מחממת באופן יעיל יותר את הקרקע. ולכן חם יותר. קרני השמש פוגעות בזווית חדה יותר בקרקע ולכן סך הקרינה המתקבל ליחידת שטח גבוה יותר. כמו כן ככל שהשמש גבוהה יותר מעל האופק, קרניה חודרות באופן יעיל יותר את האטמוספרה (דוגמה קיצונית להשפעת גובה השמש מעל האופק על יעילות הקרינה שלה לכך היא שעות השקיעה או הזריחה).
בנוסף, ככל שגובה השמש מעל האופק גדול יותר בחודשי הקיץ, כך גדול יותר חלק המעגל של מסלולה המדומה בשמיים המצוי מעל האופק, לכן יש יותר שעות אור. זו הסיבה שהימים מתארכים (נזכור - הכוונה במונח "יום" - שעות האור מתוך סך שעות היממה).
בחורף, לעומת זאת, השמש נמוכה יותר ולכן קר יותר ואורך היום קצר יותר. פעמיים בשנה, בימי השוויון (21 במרץ ו-21 בספטמבר), אורך היום משתווה בדיוק לאורך הלילה (באופן מעשי זה לא קורה ביום השוויון עצמו כי האטמוספירה מאפשרת לנו לראות את השמש כמה דקות לפני זריחתה האמיתית וכמה דקות לאחר שקיעתה האמיתית).
לוּ נביט על השמש מדי יום בעת הצהרים מהיום הארוך ביותר החל ביוני, נראה שמדי יום היא תראה נמוך יותר (כמובן שאין להביט בכל אופן על השמש - סכנת עיוורון!). מגמה זו תימשך עד ליום הקצר ביותר, וברגע מסוים, שחל לאחר היום הקצר ביותר, השמש תתחיל לעלות צפונה והימים יתחילו להתארך וחוזר חלילה.
יום ההיפוך בעולם הקדום
גם הקדמונים שמו ליבם לכך. הם ראו כי לאחר שוויון הסתיו קטן גובהה של השמש מעל האופק הדרומי מדי יום ביומו עד שהוא מגיע לערך הקטן ביותר ביום הקצר ביותר בשנה. מסיפורים מיתולוגיים שונים בתרבויות שונות אנו למדים כי הקדמונים חששו מאוד שהשמש לא תחזור לעלות מעל האופק הדרומי כמדי שנה, זאת בשל מעשיהם הרעים.
סיפורים מיתולוגיים רבים קשורים לכך. אחד מהם הוא המאבק בין תמוז לעישתר במיתולוגיה הבבלית. המאבק בין שני המינים עובר כחוט השני בין המיתולוגיות השונות כאשר המין הגברי מיוצג בשמש והנשי בירח. תמוז סימל את השמש והוא חיזר אחר עישתר, שהייתה בתו של אנו אל השמים, אך לעתים הוזכרה גם כבתו של סין, אל הירח. היא עצמה קראה לעצמה אלת הבוקר ואלת הערב. פיצול זה נבע מהדואליות שבה ראו הבבלים את כוכב הלכת הבהיר והיפה בשמים, נוגה.
במאבק בין תמוז לעישתר הומת תמוז, השמש, בידי חזיר הבר ועישתר האבלה ירדה אל השאול בניסיון להחזירו. במיתולוגיה היוונית סופר על פאתון, בנו של אל השמש, שביקש לנהוג בכרכרת השמש. הרוכב הלא מנוסה איבד את השליטה והמרכבה החלה להתדרדר מטה, כה מסוכן היה המצב, שהאדמה החלה לבעור. זאוס, ירה בפאתון חץ, והמרכבה שבה לעלות מעלה. הארץ ניצלה!
המגמה שבה הימים מתקצרים ומאיימים להפוך ללילה נצחי מתהפכת ולכן נקרא יום זה "יום היפוך החורף" (בלעז – Winter solstice). קל לתאר את הפאניקה שאחזה בקדמונים כשראו בעיניים כלות מדי שנה את השמש נעה לכיוון האופק, מאיימת לרדת אל האופק ולא לעלות יותר. לכן, סמוך ליום הקצר ביותר נערכו ברחבי העולם העתיק טקסים שלוו לעתים בהעלאת קורבנות, כדי לכפר על החטאים ולשכנע את האלים שיסירו את רוע הגזירה. פסטיבלים אלה נחוגו מיד לאחר יום ההיפוך בכל רחבי העולם העתיק והנה הפלא ופלא, זעקת החוטאים נשמעה מדי שנה ואף נתקבלה... ולראיה - השמש חזרה לעלות והימים החלו להתארך שוב.
הכריסטמס
לפני כ-2,000 שנה צצה והפציעה דת חדשה בעולם שמבשרה הוא ישוע, שלאחר מותו - כך מאמינים הנוצרים - קם לתחיה, ממש כשמש המתאוששת. הכריסמס נחוג מיד לאחר היום הקצר בשנה והוא בא לציין במקור את לידתה מחדש של השמש, ואת מה שהפך בדת החדשה שהתהוותה, ללידתו של ישוע ב-25 בדצמבר. תחייתו של ישו, המקבילה לתחייתה של השמש וחג הכריסמס הכרוך בכך, הם למעשה המשכם של חגים שנחוגו באותו תאריך בדיוק בעולם ההלניסטי והרומי, בפסטיבלים כמו הסטורנאליה (לכבודו של סטורן). חג המולד אם כן, הוא גלגול ישיר של פסטיבלים שנועדו לציין את לידתה של השמש החדשה, שלימים התגלגלה ללידתו של ישוע.
ברגע שיחלוף ה-21 לדצמבר, ילך אור היום שנמצא בשפל ויתארך לו עד היום הארוך ביותר בשנה, החל סביב ה-21 ליוני. מקובל כי יוחנן המטביל, האיש השני בחשיבותו בנצרות, נולד לאחר היום הארוך בשנה, ב-24 ביוני, ואילו ישוע, נולד ביום הקצר (25 בדצמבר). זאת ועוד - ב-25 במרץ, חג הבשורה, בו בישר המלאך גבריאל למרים על הילד שבבטנה - סמוך ליום בו היום והלילה שווים באורכם. סוף מרץ הוא כאמור תחילת האביב והרי שזהו הסמל לפריחה והתחדשות מה שמסמל בהחלט גם הריון. גם ההתעברות וגם הלידה תואמים את איתני הטבע והאסטרונומיה.
לאחר שהאמונה הנוצרית החלה להכות שורשים בעולם העתיק, ביקשו מנהיגי הנוצרים לבטל את הפולחנים סביב היום הקצר ביותר אך כדי לא ליצור התנגדות חזקה מדי הפכו החגיגות של התאוששות השמש לחגיגות חג המולד, כאשר לטענת המאמינים יש סמליות מסוימת בהקבלה בין לידתה החדשה של השמש.
חנוכה - נצחון האור על החושך
יש הרואים גם במוטיבים שבחג החנוכה, חלקם מאוחרים, למוטיבים של התאוששות השמש לאחר היום הקצר ביותר בשנה.
אזכור לחגיגות הפגאניות וכן להבדל בין האמונה באל אחד לאמונות הפגאניות, מצוי גם במקורותינו: "תנו רבנן: לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך אמר: 'אוי לי, שמא בשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו, וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים'. עמד וישב ח' ימים בתענית ובתפלה. כיוון שראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך אמר: 'מנהגו של עולם הוא'. הלך ועשה שמונה ימים טובים. לשנה האחרת עשאן לאלו ולאלו ימים טובים. הוא קבעם לשם שמים, והם קבעום לשם עבודת כוכבים". (בבלי מסכת עבודה זרה ח ע"א).
ציטוט זה מביא אותנו לחג הקרוב ביותר שאנו מכירים, הנחוג בסמיכות רבה לחגיגות היום הקצר ביותר, והוא חג החנוכה, כאשר השנה חל היום הקצר ביותר בנר רביעי של חנוכה. לפי המסורת, נחוג חג החנוכה לרגל ניצחונם של המכבים על היוונים ולרגל חידוש עבודת האל וחנוכת המזבח בבית המקדש. חג זה נחוג ביום ה-25 בחודש כסלו ונמשך 8 ימים.
המוטיב העיקרי של חג החנוכה הוא ניצחון האור על החושך. הסמל הבולט ביותר לניצחון זה הוא נס פך השמן שלמעשה מסמל את נצחיותו של האור. גם שמו של הנר החשוב ביותר בחנוכייה – השמש, הוא שמו הבבלי של אל השמש. שמונת הנרות הם סמל לשמש, הירח, הארץ ולחמשת כוכבי הלכת, שהיו ידועים אז. גם אחד משמותיו של חג החנוכה הוא חג המאורות. במסורת החגיגות שמאפיינת את החג הזה בולט המוטיב של גירוש החושך וניצחון האור. אין ספק כי הסיבה העיקרית של חג החנוכה הוא ניצחון המכבים על היוונים אך קשה להתעלם מהקשר בין התאריך שבו נחוג החג וסממניו לבין היום הקצר בשנה.
חג אורים שמח!
מידע נוסף על אירועים בשמי ישראל וספר השנה האסטרונומי המפורט לשנת 2023, הכולל את כל האירועים האסטרונומיים לשנה זו אפשר למצוא בלוח השנה האסטרונומי לשמי ישראל.
ד"ר יגאל פת-אל, קוסמוס טלסקופים
