טיפול בחולד במרכז האקלום שבאגמון החולה
(צילום: צוות מרכז האקלום, אגמון החולה-קק"ל)
עובדי המרפאה לחיות בר שבאגמון החולה-קק"ל קיבלו לאחרונה מטופל לא-שיגרתי: חולד שנפצע ממפגש עם חתול. בעל החיים קיבל טיפול, ולאחר התאוששות שוחרר במקום בו נמצא, עם השגחה עד שהתחפר למחלה מוגנת.
החולד, שלעיתים מזוהה בטעות כחפרפרת (למרות שאין חפרפרות בישראל), חי את מרבית חייו לבד בחושך. הוא עיוור כמעט לחלוטין ועיניו מכוסות עור. הוא לרוב לא יוצא ממחילתו, ועושה זאת רק כאשר הוא נתקל בבעיות שמחייבות אותו לצאת, כגון מלחמות על מקום, טורפים או אדמה לא מתאימה למגורים.
הוא נפוץ בישראל מהחרמון ועד לצפון הנגב ומתגורר בשטחים פתוחים בקרבת יישובים, בקרקעות מעובדות ובשדות בר. החולדים חופרים את מחילותיהם בכל הקרקעות שבהן הם מצליחים לחפור, באזורים שגובהם נע בין גובה פני הים עד 2,200 מטר מעל פני הים, למעט מקומות שבהם יש חולות נודדים.
3 צפייה בגלריה
טיפול בחולד במרכז האקלום של אגמון החולה-קק"ל
(צילום: צוות מרכז האקלום, אגמון החולה-קק"ל)
החולד, שפעיל בעיקר בשעות היום ובשעות הלילה המוקדמות, חופר לעצמו מערכת מחילות סגורה וחשוכה מתחת לפני הקרקע. בתוך מערכת זו, ששטחה הממוצע כ-340 מ"ר והטמפרטורה שבה קבועה, הוא בונה לעצמו חדרים לצבירת מזון שאסף, חדר שינה, שאותו הוא מרפד בקש, ואפילו חדר מיוחד שמשמש לו כתא שירותים. כשחדר השירותים מתמלא בהפרשותיו הוא סותם אותו ומכין לעצמו חדר אחר לאותו הצורך ממש.
כדי שהחולד יוכל לחפור את ביתו מתחת לאדמה, גופו בנוי בצורת גליל והוא ניחן בגמישות רבה. הוא משתמש ברגליו הקדמיות כדי לחפור ובעזרת ראשו, השטוח בחלקו הקדמי, הוא דוחף את העפר החוצה וכמו כף של טרקטור יוצר את התלוליות. מעבר לכך, הוא מצויד בשיניים תחתונות בולטות שמסייעות לו לחפור כשפיו סגור, וכך הוא מונע מהעפר להיכנס לפיו ולהפריע לו בעבודתו. גם השיניים הקדמיות שלו מאוד יעילות וחזקות – הן מסייעות לו לפרק גושי אדמה ואבנים ולחתוך שורשים שנמצאים בדרכו.
הוא אומנם שוקל כ-200-100 גרם בלבד, אך הוא מצויד בשריר עורף חזק מאוד שמאפשר לו לדחוף את האדמה.
לחולד אין איברים שבולטים מהגוף, כמו זנב ואפרכסות אוזניים, והעיניים המנוונות שלו מכוסות בעור. פרוות הגוף שלו קצרה וצפופה, ובניגוד לרוב היונקים, שערות הפרווה שלו יכולות לזוז לכל הכיוונים. תכונות אלו מאפשרות לו לנוע קדימה ואחורה בקלות בתוך המחילה הצרה בלי שיצטרך להסתובב. הוא ממילא כמעט אינו רואה, אלא מבחין בין חושך לאור בלבד, לכן לא משנה לו היכן נמצאות עיניו.
לחולדים כמה תכונות מרתקות: למרחקים קצרים הם מנווטים בעזרת רישום תנועות גוף - זיכרון של תנועות השרירים והמפרקים במרחב ומהירות תנועה וכיוון. למרחקים ארוכים יותר, הם יכולים לקרוא את השדה המגנטי של כדור הארץ וקולטים גלים ססמיים שהם יוצרים, על ידי מספר רב של הקשות מהירות של החלק הקדמי של הראש על דפנות המחילה (עד 12 הקשות בשלוש שניות).
3 צפייה בגלריה
טיפול בחולד במרכז האקלום של אגמון החולה-קק"ל
(צילום: צוות מרכז האקלום, אגמון החולה-קק"ל)
החולד הוא חיה טריטוריאלית, כלומר הוא אינו חברותי וחי ביחידות. מפגש בין חולדים מביא לתוקפנות רבה, שעלולה לגרום לפגיעות, פציעות, ואפילו מוות. לכן הזכרים והנקבות פוגשים זה את זה רק בעונת הרבייה, שמתרחשת בחורף.
לאחר הגשמים הראשונים הנקבה חופרת במחילה חדר גדול – תל המלטה. משך ההיריון של נקבת החולד הוא כארבעה שבועות, ולאחר מכן היא ממליטה שלושה עד חמישה צאצאים. בגיל שבועיים החולדים הצעירים מצמיחים שיער ובגיל שלושה חודשים הם כבר מסוגלים לעבור לחיים עצמאיים ולחפור לעצמם בית משלהם. רוב הזמן החולדים מוגנים בתוך המחילה, אולם כאשר הצעירים עוזבים את מחילת אימם ויוצאים למצוא לעצמם מקום חדש, אורבים להם הטורפים – עופות דורסים כמו אוח, ינשוף ותנשמת, וגם טורפים כמו שועלים ותנים, ולכן רבים מהצאצאים הצעירים נטרפים ואינם מצליחים לשרוד.
ענבר רובין אגמון החולה קק״ל: "במהלך שנות קיומו הפך אגמון החולה של קרן קימת לישראל לבית גידול לח מהחשובים והקריטיים בישראל. מרכז האקלום והמרפאה לחיות בר מוסיפות לחשיבותו לחיות הבר המקומיות, ומאפשרות לנו לתת מענה מהיר בטיפול בבעלי החיים, בנוסף לערך חינוכי וקהילתי".
מרכז האקלום לחיות בר אגמון החולה קק"ל מפעיל מרפאה קדמית המשרתת את חיות הבר הפצועות מאזור הגליל והגולן ונותנת מענה ראשוני לפני ההעברה לבית החולים לחיות בר שבמרכז הארץ. בחלק מהמקרים הטיפול מצליח ובעלי החיים שבים לטבע ובמקרים אחרים, עד כמה שהדבר מצער, בעלי החיים נפגעו כה קשה, עד כי אין בכוחו של הטיפול הטוב ביותר להצילם.
המרכז נפתח בינואר 2020, והוא פרי שיתוף פעולה של החוג למדעי החי במכללה האקדמית תל חי ושל קרן קימת לישראל. פעילותו נעשית באישור רשות הטבע והגנים.
