אם יש משהו שכולנו מחכים לו, יותר מהכול, זה לחזור לשיגרה, אבל לא שיגרת קורונה, אלא ליום יום הנורמלי שלנו. לחזור להיפגש עם המשפחה, לחזור לעבודה וללימודים, לחזור לאכול במסעדות, לחזור ולטוס לחו"ל, לחזור לקניות, בקיצור, לחזור למה שהיה. אבל ההתמודדות האישית, הלאומית והבינלאומית עם נגיף קורונה הובילה גם להכרה שצריך לנהוג אחרת, שחייבים לחשוב אחרת על סביבה, על חברה ועל כלכלה, ובעיקר לגלות יותר אחריות וסולידריות. לכן דווקא עכשיו הגיע הזמן לשאול למה כדאי לחזור ולמה לא, ומה זה בדיוק נורמלי?
אם גם אתם רוצים לעשות מעשה, לחשוב אחרת ואפילו לשנות, למה שלא תתחילו בחודש נובמבר הזה. חודש נובמבר הוא חודש הקניות ברשת: שופינג IL, חג הרווקים הסיני, בלאק פרידיי וסייבר מנדיי. ובכל שנה המכירות שוברות שיאים. והנה עכשיו, אחרי חודשים ארוכים שאנחנו בבית והחנויות סגורות, כשחוסר ודאות כלכלי מרחף ממעל, פוטנציאל הקניות ברשת רק הולך וגדל.
תרבות הצריכה היא מהסיבות העיקריות למשבר האקלים ולפליטת מזהמים ופסולות. פליטת המזהמים וגזי החממה מתחילה בהפקה של חומרי הגלם, ממשיכה בתהליכי הייצור והשינוע, ומסתיימת בסוף מחזור החיים של המוצר, כשאנחנו זורקים את המוצר ה"ישן" ורוכשים חדש. אבל הרכישה ברשת מוסיפה לכל אלה גם לא מעט משאבים ומקורות זיהום. לדוגמה, המוצרים שאנחנו קונים ברשת מגיעים עם אריזת יתר, כלומר פלסטיק, וקרטון ושוב פלסטיק, עד שלפעמים קשה לאתר את המוצר בין כל האריזות, שמיד נזרקות לפח. שלא נדבר על המוצרים עצמם, שאנחנו לא פעם אפילו לא משתמשים בהם, או משתמשים בהם לזמן קצר, וגם הם מוצאים מהר את מקומם בפח. בנוסף, כשהקניות ברשת מגיעות מעבר לים, גם השינוע חוצה גבולות, המשמעות היא שימוש בדלקים ושריפה שלהם. לבסוף, הזמינות של קניות ברשת, לכל גיל, בכל מקום ובכל שעה, והמחירים הזולים, מובילים ללא ספק גם לרכישה של הרבה יותר מוצרים, במה שמכונה אפקט הריבאונד.
בעתיד הלא רחוק מרבית הקניות שלנו יהיו ברשת. המהלך הזה, שהולך וגובר בימי קורונה אלה כבר משנה ועוד ישנה את פני המסחר, אבל גם את פני הרחוב שלנו. מרכזי הקניות, הקניונים והרחובות ישנו יעוד, והמרחב הציבורי כמו גם תשומות הזמן שלנו לקניות ישתנו. יחד עם זאת, כמו כל מהפכה חשוב לעשות אותה בצורה נכונה ולא פחות חשוב גם סביבתית יותר.
אז מה אפשר בכל זאת לעשות?
ראשית, לקנות רק מה שצריך, וזה נכון תמיד, ברשת או מחוץ לה. לבדוק בארון מה חסר ומה מסתתר שם מהקניות בפעם הקודמת. לעשות סדר בארונות ולהעביר את הבגדים, הכלים והמשחקים שלא צריכים לחנויות יד שנייה או דרך פלטפורמות שונות של החלפה או מסירה של פריטים. אם אתם כבר מחליטים לקנות, רק מה שחייבים כמובן, אז חשוב לערוך רשימות, להשוות מחירים ולקנות כמה שאפשר מקומי. לכלכלה המקומית יש חשיבות גדולה, ובטח לאחר הסגרים של הקורונה, ולקנות מקומי זה לרוב גם סביבתי יותר.
ומילה אחרונה לגבי העלויות החיצוניות של המוצרים שאנחנו קונים. לפליטות של מזהמים וגזי חממה יש עלויות לא מבוטלות: עלויות הטיפולים הרפואיים, עלויות אובדן כושר העבודה, עלויות הפגיעה בסביבה הטבעית ובשירותים שמספקות לנו מערכות אקולוגיות, ולאחרונה יותר ויותר מדינות מחשבות ומתחשבות גם בעלויות החיצוניות ולא רק בתשומות המיידיות בייצור מוצרים. בשנים האחרונות יותר ויותר חלקים בציבור הישראלי נלחמים כנגד זיהום האוויר מהתעשייה, מהתחבורה ומשריפה לא מבוקרת של פסולת, שפוגע בבריאות שלנו, וקוראים להפחתת פליטות גזי החממה של המדינה. אבל את המאבקים הללו חייבים לתרגם למעשים, קטנים כגדולים, והם מתחילים בהחלטה הפשוטה: לקנות או לא לקנות, ואם כן כמה לקנות, איך לקנות ומהיכן?
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
