ישראל היא מדינה מאובקת למדי. כל מי שניקה לפני פסח בוודאי גילה עד כמה. אכן, כמות האבק המדברי ששוקע בארץ הוא עצום, בממוצע כ-100 גרם למטר רבוע לשנה, שמרוכז בעיקר בעונות המעבר. מקור האבק שמגיע לישראל הוא בעיקר מתהליכי בלייה של סלעים במדבר סהרה, המדבר הגדול בעולם (צ'אד, סודן ולוב). באזור מדברי זה, הסלעים עשירים מאוד במינרלים חיוניים כמו: סידן, אשלגן, ברזל וזרחן. מינרלים אלו חיוניים לגדילה של צמחים, בעיקר זרחן שזמינותו הנמוכה מעכבת התפתחות צמחים בקרקעות רבות בארץ ובעולם.
עד כה, נהוג להניח שהאבק ששוקע מעשיר את הקרקע במינרלים החיוניים ושורשי הצמחים יכולים לנצל את חלקו אחרי שנים של התמוססות. אולם, מה לגבי האבק שנוחת ישירות על גבי העלים? כדי לענות על שאלה זו חברו ד"ר רן אראל, חוקר הזנת צמחים במכון וולקני וד"ר אבנר גרוס, גיאוגרף מאוניברסיטת בן-גוריון. הם ערכו סידרה של ניסויים מבוקרים במרכז מחקר גילת (הקמפוס הדרומי של מכון וולקני). הם גידלו צמחי תירס, חיטה וחומוס בתנאים של מחסור בזרחן. לאחר תקופת אקלום, הצמחים חולקו לשתי קבוצות: עם אבק או ללא אבק. האבק פוזר על גבי העלים תוך נקיטת אמצעי זהירות שלא יגיע לשורשים. והצמחים גודלו עוד חודש עד קציר.
"חיטה וחומוס הכפילו את גודלם בתגובה ליישום האבק על גבי העלים, בעוד שתירס לא הגיב כלל לאבק. בעצם, החומוס והחיטה אכלו את האבק. העלייה בגודל הצמחים הייתה בהתאמה לעלייה בקליטת הזרחן ולכן מסתמן שהתרומה של האבק לצימוח נובעת מהספקת זרחן לצמחים המורעבים", אמר ד"ר אראל. אגב, היום (ה') מצוין יום החומוס.
כדי להבין את המנגנונים המאפשרים לצמחים לקלוט זרחן שמקורו באבק הצטרפה לקבוצת המחקר ד"ר אילנה שטיין, מומחית לאנטומית צמחים ממו"פ מזרח. המחקר העלה שכאשר צמחי חיטה וחומוס חשים רעב לזרחן הם מחמיצים את פני השטח של העלים. התופעה בלטה בעיקר בחומוס שהפריש פי 3 יותר חומצה אוקסאלית מאברים מיוחדים הנמצאים על פני העלים.
"עד כה, נהוג היה לחשוב שצמחים קולטים מינרלים מהקרקע דרך מערכת השורשים בלבד", אומר ד"ר אראל. "המחקר הזה מראה שלצמחים שהתפתחו באזורים "מאובקים" כמו חיטה (מסופוטמיה) וחומוס (טורקיה-סוריה) יש מנגנון אלטרנטיבי של קליטה ישירות מהעלים. מנגנון הישרדותי זה מאפשר לצמחים לשגשג גם בקרקעות עניות ודלות במינרלים, כל עוד מגיעה אספקה סדירה של אבק טרי ועשיר".
