על אחת הפסגות הנידחות של הר פראי במרכז הנגב, המוקף גדרות וללא שילוט, מסתתר אתר שימור והאכלה מסתורי להצלת מלך העופות, הנמצא בישראל בסכנת הכחדה חמורה. בישראל כ-200 נשרים בלבד, ורובם מקננים באזור הנגב. בשנת 2021 הורעלו 24 נשרים בהרעלה המונית בדרום ובשנת 2022 הורעלו בנגב 14 נשרים, מתוכם ארבעה מתו לאחר שאכלו פגרים המכילים שרידים של תרופת אנטיביוטיקה, שהיא רעל קטלני עבורם. זהירות: הסרטון מכיל קטעים העלולים להיות קשים לצפייה.
(כתב: אסף קמר, צילום: נדב אבס, יובל דקס, תסריט ועריכה: תמר אברם)
לכן, רשות הטבע והגנים בשיתוף משרד החקלאות והמשרד להגנת הסביבה משקיעים מאמצים כבירים, בתנאים מורכבים ולעיתים אף קיצוניים, באיסוף פגרים נקיים בכל רחבי הנגב ושינוע שלהם במשאית שטח ארבע על ארבע, כדי להאכיל בבטחה את עשרות הנשרים האחרונים ששרדו בדרום ישראל.
לפרויקט הסודי והמסקרן קוראים "הר הנשרים", והוא חלום רטוב לכל צלם טבע, ופנטזיה מוחלטת לחובבי חיות הבר בישראל. כדי לא להפריע לנשרים בזמן הארוחה, למעט פקחי רשות הטבע והגנים החרוצים וחוקרי טבע מדופלמים, הכניסה של אזרחים סקרנים, צפרים וצלמים להר הנשרים המסתורי אסורה באיסור חמור, ומיקומו נשאר סודי.
כחובב טבע, במשך תקופה ארוכה חלמתי להגיע להר הנשרים ולצפות בפלא המופלא והמרגש, המשלב חוויה אפריקנית מוחלטת של ספארי עם חיות בר, הכולל עשרות נשרים הנלחמים על גווייה, זאבים ושועלים שנלחמים על פירורי בשר רקוב ועשרות ציפורי טרף ויונקים קטנים הבאים לסעוד את ליבם, וכל זאת במרחק של פחות משעת נסיעה מבאר שבע. לכן שמחתי מאוד כשקיבלתי אישור יוצא דופן ומשמח במיוחד להצטרף עם צוות צילום לאשר פרץ, פקח רשות הטבע והגנים (רט"ג) המסור, במסע המרתק להאכלת העופות הדורסים הענקיים בהר הנשרים.
הארוחה: עגלים שמתו
שעת בוקר מוקדמת באתר לוגיסטי סודי במרכז הנגב. פרץ הפקח פותח דלת כבדה של מכולה שהפכה למקפיא ענק. בניגוד לגוויות של פרות שחוטות וכשרות במקפיא של איטליז, כאן המכולה מלאה בעשרות עגלים קפואים שמתו בנסיבות המוגדרות טבעיות. יש ריח קלוש של מוות ובשר מרקיב באוויר. פרץ מחייך כשאני מתלונן על הריח המחניק, ומבטיח לי שזאת רק ההתחלה.
"בטבע הנשרים אוכלים פגרים. לרוב זה יהיה עגלים, פרות, סוסים, חמורים וגמלים", הוא אמר, "אבל אם הנשרים ינסו לאכול באופן טבעי את הפגרים של חיות המשק הפזורים בנגב, הם יהיו חשופים לסכנת מוות בגלל נושא ההרעלות".
הפגרים כבר מתים, מדוע החקלאים מרעילים את בשר הפגרים?
"יש אנשים שכלבים משוטטים, תנים, זאבים או חיות בר אחרות טרפו להם חיות מהעדר. אותו חקלאי, שאין לו פתרון לכלבים משוטטים, מחליט באופן מוטעה והרסני לדחוף לתוך הפגר רעל, בתקווה להרוג בהמשך היום את הטורף שמזיק לעדר שלו. הבעיה היא שהוא לא פוגע בזאב אלא בנשרים. בעיה נוספת היא חיות משק שטופלו בתרופות ומתו ממחלות. האנטיביוטיקה היא למעשה רעל קטלני לנשרים, ולכן אסור לנשרים לאכול פגרים שטופלו בתרופות ומתו ממחלות".
פרץ ממשיך בהסבר: "כדי שיהיה לנשרים אוכל בריא וללא רעלים, אנחנו מבצעים פרויקט גדול של סניטציה ומפנים ומנקים את כל הפגרים בנגב. את הפגרים הראויים למאכל נשרים אנחנו מביאים מרפתות ומחקלאים שונים, כשהם נקיים לחלוטין מתרופות ומרעלים, ואז אנחנו מפזרים אותם בתחנות האכלה סודיות בנגב".
הפשרת הארוחה
התחנה הבאה בסיור המסקרן בעקבות תהליך האכלת הנשרים היא עמדת ההפשרה. בדיוק כמו שאני מפשיר בשר על השיש, באחד השדות שבנגב מסתתר כלוב ענק על משטח בטון, ובו מפשיר לאיטו פגר מסריח של פרה. כאן הריח של הנבלה מתגבר, ערימות של זבובים ירוקים רוחשות סביב הגופה ונוזלי גוף שמנוניים ודוחים מטפטפים לכל כיוון.
פרץ המעשי לא מבזבז זמן, ובאמצעות מנוף המורכב על משאית ארבע על ארבע, מהדגמים האקסטרימיים שמתחרים במרוץ פריז-דקר, הוא מעמיס את הפגר המופשר למחצה - ואנחנו מוכנים לנסיעה המטלטלת להר הנשרים.
השלב האחרון בתהליך הנסיעה המסקרן להר הנשרים מתחיל. יש מזגן במשאית, ולשמחתי הריח הנורא של הפגר לא חודר פנימה. אנחנו נוסעים בכביש אספלט מדברי, עוברים כפרים בדואיים ויישובים יהודיים. מתברר כי פרץ נוסע בדרך עוקפת וארוכה כדי לא להיכנס לתוך מרכזי ערים עם הפגרים, ולא לעורר אנטגוניזם כלפי הפרויקט החשוב אך המסריח.
בנקודה סודית שלא אוכל לציין אנחנו יורדים לשטח, וכאן מתחיל סיוט של נסיעה מטלטלת במיוחד. הנוף המדברי היפהפה הנשקף מחלונות הרכב מכה בנו בעוצמה אדירה: מרחבים של טבע בתולי ושממה, ואדיות עמוקים, פסגות של הרים והמון בדידות. המשאית נוסעת ומקפצת, והפרה הקפואה למחצה מתנדנדת ומקשה על הנסיעה.
אי אפשר להתעלם מיום העבודה הקשה ומהרוטינה היומית הקשוחה של פקח רט"ג המסור. פרץ משועשע, הוא כבר מכיר את התגובות של כל מי שומע על שגרת יומו המוזרה. "רט"ג משקיעה המון מאמץ כדי להביא את האוכל לנשרים. זאת עבודה קשה הכוללת נסיעות ארוכות בשטח קשה עם קפיצות, והגב נשבר, שלא נדבר גם על הסירחון בקיץ. לפעמים יש ימים ולילות שאנחנו יוצאים ללא הפסקה לפנות פגרים מורעלים מהשטח, ובוא נגיד ככה - זה לא כיף", הוא אומר.
זה נשמע יום כל כך קשה, ממש סיוט, ואתה כל כך מלא מרץ וחדור מוטיבציה. מה מניע אותך?
"אידיאולוגיה! אנחנו חייבים לשמור על המין הזה שנקרא נשר. אסור שנגיע ליום הנורא הזה שבו אנחנו נגיד: 'פעם היו פה נשרים!'"
ביציאה מאחד הוואדיות השוממים של המדבר, המשאית המקרטעת מתחילה לטפס לגובה. הגוף כבר כואב מהטלטולים, והפרה מטפטפת נוזלים. פרץ עוצר לפתע מול שער ברזל מסתורי, פותח מנעול כבד ובחיוך של גאווה מודיע לי: "ברוך הבא להר הנשרים!"
לנוכח הכמות המטורפת של עצמות פרה לבנות הפזורות בשטח ושל גולגולות ענק של גמלים וסוסים המבהיקות בשמש, נראה כי ההכרזה הרשמית מיותרת. לא צריך להיות חוקר טבע מדופלם או צפר נועז כדי להבין שאנחנו נמצאים על פסגת הר שולחני מרהיב, המשמש פינת האכלה מקאברית למלך העופות, ולחיות בר נוספות בשרשרת המזון והסניטציה הטבעית של המדבר.
פרץ האנרגטי קופץ מיד מהמשאית, ובאמצעות המנוף מוריד את הפגר המסריח אל הקרקע למנוחתו האחרונה. מעלינו בעומק השמיים מתעופפים כמה נשרים ועופות דורסים נדירים נוספים, ואני מתעניין אם הריח החזק והבלתי נסבל של הפגר המופשר, המסמל מעדן עבור הנשרים, הספיק להגיע לשמיים. פרץ משועשע מהסיטואציה ההזויה. הוא מסביר לי כי "הנשרים פועלים באמצעות חוש הראייה. הם מסוגלים להבחין בפגר מהשמיים במרחק של מאות מטרים".
למה המקום הזה כל כך סודי?
"תחשוב שברגע שנוחתים פה עשרות נשרים, זה מאוד מסקרן אנשים. באמצע ארוחה, כשהנשרים יושבים לאכול, מגיעים אנשים כדי לראות ופשוט מבריחים אותם. מהבהלה הנשרים יקיאו את האוכל ויברחו - והרעב שוב יגבר. הנשרים שגורשו מהפגר הנקי ילכו לאכול במקומות ששם משליכים פגרים שחלקם מורעלים, והתוצאה לא תאחר לבוא".
הנוף המדהים מהר הנשרים הוא ניגוד גמור לערימת העצמות והגולגולות שסביבנו. סופו של היום המתיש הגיע, ופרץ מתארגן לנסיעה חזרה לציוויליזציה, אבל עבור צלם ynet נדב אבס, חובב צילום ציפורים מושבע, האקשן רק מתחיל. במרכז הר הנשרים התקינה רט"ג מסתור סטואי וצנוע, קוביית ברזל בגודל של דוכן מפעל הפיס השקועה בתוך האדמה.
רגע לפני הזריחה, אבס הצלם החרוץ ננעל בתוך המסתור עם צידנית של אוכל, מים ושקיות לעשיית צרכים, בדיוק כמו במארב עומק בדרום לבנון לפני הנסיגה. בנוסף לכל הצרות, רק לאחר השקיעה, כשהנשרים המפוטמים יחזרו לאתרי הקינון הנסתרים במצוקים, פקח רט"ג ישחרר את הצלם מהמסתור התת-קרקעי הלוהט מחום המדבר. אבס הצלם הנדיב מזמין אותי באדיבות להצטרף אליו למארב המצולם, אבל הקושי הפיזי, התחושה הקלאוסטרופובית בתוך המסתור הזעיר והפחד מפוסט-טראומה גורמים לי לסרב בתוקף.
למחרת אני מקבל מהצלם אבס המותש צילומים מרגשים ובזמן אמת של נשרים קירחים בבולמוס רעב סביב הפגר, זאבי מדבר כחושים ושועלים מפוחדים שמצטרפים לחגיגה ועשרות עופות דורסים מסוגים שונים ומשונים, ממש אפריקה במיטבה. מי היה מאמין שאפשר לחזות במראות פראיים ומעודדים שכאלה במדינת ישראל בשנת 2023.
הר הנשרים הוא פרויקט מורכב ויוצא דופן, ובשם הנשרים וחיות הבר והילדים שלנו, שאולי גם יזכו לראות נשר בשמיים, זה הזמן להודות לפרץ ולצוות המסור של רט"ג, שמאכיל את אחרוני הנשרים של ישראל.
תודה לצלם יובל דקס על צילומי ההשלמה. לערוץ היוטיוב של יובל - היכנסו
