לאחרונה התבשרנו על שני הליכים משפטיים של הציבור מול חברת ICL (כימיקלים לישראל לשעבר - כי"ל), שהגיעו לכדי נקודת ציון משמעותית. המקרה הראשון מתייחס להסכם פשרה במספר תביעות שהוגשו בגין זיהום כבד של נחל אשלים בשפכים תעשייתיים של ICL - רותם, שהתרחש בשנת 2017. התובענות הוגשו על ידי רשות הטבע והגנים, ד"ר עודד קינן, גיא הוס ואוהד אנטמן, בשל זיהום הנחל באלפי קוב של שפכים מתעשיית הפוספטים, שזרמו אליו לאחר קריסת הסוללה בבריכת השפכים של החברה וגרמו לנזקים כבדים למערכת האקולוגית במקום.
זיהום נחל אשלים. יוני 2017
(צילום: מארק כץ, רשות הטבע והגנים)
התביעה של המדינה עמדה על 397 מיליון שקלים, על בסיס הערכה של המשרד להגנת הסביבה לגבי העלות של שיקום הנחל וסביבתו (202 מיליון שקלים) ובגין פיצוי על הנזק לציבור (195 מיליון שקלים), ולפי הפשרה, שעדיין כפופה לאישור בית המשפט, ICL תשלם 115 מיליון שקלים עבור שיקום הנחל וסביבותיו (65 מיליון שקלים + 10 מיליון שקלים שכבר הושקעו), פיצוי בגין נזק אקולוגי שנגרם לכלל הציבור (25 מיליון שקלים) והוצאות משפט (15 מיליון שקלים) - אחד מהסכומים הגדולים ביותר ששולמו עד היום לציבור בגין מפגע סביבתי, אך סכום זעום יחסית לרווחי החברה הצפויים השנה.
הליך נוסף, גם הוא תביעה ייצוגית, והפעם של ארבע אזרחים מהישוב: רועי גלילי, דורית אביהר, ליאורה אמיתי ועומרי שקותאי, נגד חברת ICL, חברת הבת שלה ICL - רותם ומנהלים בחברה, לרבות המנכ"ל הנוכחי, רביב צולר, הוגשה בשל זיהום מתמשך בנאות המדבר בנחל צין: עין צין, עין עקרבים וגבי שיש, כתוצאה מהשפכים שנוצרו במפעל הפוספטים של ICL בבקעת צין, שזרמו וחלחלו אל הקרקע באזור ואל הנחל. לאחרונה הסכימו הצדדים על הליכה לגישור, כאשר ICL תממן שיקום של הדקלים הגוועים במעיינות בסכום ראשוני של 2.7 מיליון שקלים.
ICL היא אחת מהחברות הגדולות במשק הישראלי, ועיקר עיסוקה כרייה של מינרלים מים המלח וסביבותיו וייצור של חומרי ביניים ומוצרי קצה שונים המשמשים במגוון שווקים. ICL היא גם אחת מהחברות המזהמות ביותר בישראל. יעידו על כך נתוני המשרד להגנת הסביבה בדוח מרשם הפליטות לסביבה (המפל"ס) ובדוח "מדד ההשפעה הסביבתית - דירוג חברות התעשייה בישראל", וכן התקלות, החריגות וההליכים הרגולטורים שמתקיימים מול החברה בשנים האחרונות.
על פי דוח המפל"ס, ICL - רותם ו-ICL - ים המלח "מככבות" בין "20 המפעלים בעלות החיצונית הגדולה ביותר של פליטת מזהמים לאוויר", עלות המכמתת את ההשפעה השלילית של הפליטות של מזהמי האוויר וגזי חממה מהמפעלים אל הסביבה, ובמילים פשוטות המפעלים המזהמים בישראל. ICL רותם ומפעל המגנזיום בים המלח גם מדורגים בעשירייה הראשונה ב"דירוג סביבתי של חברות ציבוריות תעשייתיות מובילות", מדד שנועד לשקף את הסיכון הסביבתי במפעלים וחברות, והוא כולל התייחסות לפליטות לסביבה, אחסון חומרים מסוכנים, רגישות המיקום והפרות הוראות חקיקה סביבתי, ובקיצור, רשימת המפעלים האדומים.
זאת ועוד, לפי המפל"ס ICL רותם אחראית לכ-80% מהפסולת התעשייתית המיוצרת בישראל מדי שנה ובשנתיים האחרונות גם התגלו אצלה פליטות גבהות של בנזן – חומר מסרטן. כמו כן, רק לאחרונה המשרד להגנת הסביבה שלח התראה וזימן לשימוע את מנהלי חברת ICL ים המלח עקב דליפה של תמיסת מי ים המלח מתעלה השייכת למפעל למניפת הסחף של נחל צאלים.
פרופ' עדי וולפסוןצילום: דודו גרינשפןחרף כל אלה, ICL חוזרת ומתפארת על כל בימה בפעילות הסביבתית הענפה שלה, באחריות התאגידית שלה ובקידום מודל הקיימות בחברה, כאשר הסלוגן שלה הוא: "יוצרים אימפקט למען עתיד בר-קיימא", ותאור פעילותה הוא: "אנו חברת מינרלים ייחודיים מובילה בעולם, המייצרת פתרונות רבי השפעה לאתגרי הקיימות הניצבים בפני האנושות בתחומי המזון, החקלאות והתעשייה". אבל נדמה כי הציבור הרחב לא מתרשם מההגדרות, מהדיבורים ומההבטחות של ICL ודורש עשייה בשטח ושינויים אמיתיים.
דווקא שני ההליכים המשפטיים של הציבור כנגד החברה מוכיחים יותר מפעם שהאזרחים דורשים ממנה לשקלל באמת בין היבטי סביבה, חברה וכלכלה על פי מודל הקיימות, ולא רק לאחר מעשה. אך מעל לכל הם מוכיחים שכל אחת ואחד מאיתנו יכולים להוביל שינוי אמיתי ולנצח.
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
