המשבר האקולוגי-אקלימי, שמשפיע על כל פן בחיינו, מחייב אותנו לחשוב אחרת ולפעול אחרת. בתוך כך, בשנים האחרונות יותר ויותר גופים שמארגנים אירועי ספורט בינלאומיים מאמצים אג'נדות ואסטרטגיות סביבתיות. גם מארגני אולימפיאדת פריז 2024 יישמו אסטרטגיית קיימות מקיפה ומעמיקה, ובסיכום המשחקים נראה שמדובר באולימפיאדה הירוקה ביותר ואפילו באירוע הספורט הירוק ביותר עד כה.
לב ליבה של התפיסה הסביבתית באולימפיאדה הנוכחית היה שימוש מושכל במשאבים, טבעיים ומעשה ידי אדם, בהקמה ובתפעול של הכפר האולימפי ושל מתקני המשחקים השונים. זאת לצד מזעור הפליטות לאוויר, השפכים והפסולות. הדגש היה על הפחתה במקור, כלומר שימוש במינימום משאבים חדשים לצד מינימום פליטות לסביבה.
כך מרבית האירועים התקיימו במתקנים קיימים ששודרגו במיוחד ולא במתקנים חדשים, ואלו או אלו הוכנו תוך שימוש בחומרים ממוחזרים וטבעיים יותר. בכפר האולימפי הספורטאיות והספורטאים ישנו על מיטות קרטון עם מזרונים העשויים רשתות דייג ישנות, ובמטבח עשו שימוש ביותר מזון מהצומח ובתוצרת מקומית, וכן שימוש בכלים רב פעמיים.
לצד אלו העמידו המארגנים גם פתרונות קצה סביבתיים יותר, למשל מערך לטיפול בפסולת האורגאנית והפיכתה לדשן. זאת ועוד, הצרפתים שמו דגש מיוחד על המשך השימוש במתחמים ובמתקנים השונים לרווחת הציבור גם בסיום האירוע. בנוסף, הם קראו למשלחות השונות ולצופים הרבים להעדיף תנועה יבשתית ברכבות על פני שימוש במטוסים.
נדבך מרכזי נוסף באסטרטגיית הקיימות של הועדה המארגנת של המשחקים היה שימוש במשאבים טבעיים ומקומיים. למשל, בעיריית פריז עמלו רבות והשקיעו תקציבי עתק כדי לטהר את מימיו המזוהמים של נהר הסן לטובת קיום טקס הפתיחה המפואר וכן תחרויות, כמו המקצה הרטוב בטריאתלון. בתוך כך החליטו הצרפתים להציב יעד של איפוס פליטות פחמן ולהשתמש באנרגיה גיאותרמית וסולארית לאספקת החשמל ולקירור הכפר האולימפי.
אולם ככל שהתקדמו הימים והאירועים, נפערו יותר ויותר סדקים בחומה האולימפית הירוקה. גשם כבד שליווה את סוף השבוע הראשון של המשחקים ואת אירוע הפתיחה, שבמרכזו התהלוכה המושטת של המשלחות על הסן, גרם לזיהום של הנהר, למרות ההיערכות המאומצת. כתוצאה מכך ריכוזי החיידקים בנהר היו גבוהים מדי, ומקצה השחייה בטריאתלון נדחה שוב ושוב עד כדי חשש לביטול, וגם כשיצא לבסוף לדרך הותיר שאלות רבות, כיוון שמספר ספורטאים דיווחו על וירוס בבטן לאחר השחייה בתחרות האישית, דבר שפגע בתחרות הקבוצתית ואף אילץ את המשלחת הבלגית לפרוש מהתחרות.
הספורטאים האולימפיים, וביניהם הבכירים ביותר, הביעו את מורת רוחם מהתנאים בכפר האולימפי. סימון ביילס, המתעמלת המעוטרת בעולם ואולי הספורטאית המוכרת ביותר כיום, שזכתה באולימפיאדת פריז בשלוש מדליות זהב ובמדליית כסף, התלוננה על אי נוחות במיטה ובמזרן, והיא לא היחידה; תומאס צ'קון, האלוף האולימפי ב-100 מטר גב והזוכה בארד יחד עם נבחרת השליחים האיטלקית ב-100X4 חופשי, התלונן על כך שאין מיזוג בכפר האולימפי ועל הרעש שלא מאפשר לישון בצהריים. אחרים התלוננו על איכות המזון ועל מחסור בבשר.
ההתנגשות בין חזון סביבתי למציאות באולימפיאדת פריז מעלה כמה נקודות מרכזיות למחשבה. ראשית, ישנן פעולות סביבתיות, קטנות כגדולות, שניתן לאמץ בפשטות וביעילות ובכך להפחית את טביעת הרגל הסביבתית של כל אירוע ספורט בצורה משמעותית: הפחתת שימוש בפלסטיק, שימוש בתחבורת המונים והעדפת מוצרים מקומיים, והאולימפיאדה בפריז הדגימה זאת בהצלחה.
פרופ' עדי וולפסוןצילום: דודו גרינשפןעם זאת, חלופות אחרות, כמו העדפת קירור שלא באמצעות מזגנים בחום של יולי, צריכות היו להיבחן יותר לעומק תוך התייחסות להשלכות על היכולת של הספורטאים והספורטאיות לממש את הפוטנציאל שלהם בתחרויות. בנוסף, טיהור נהר הסן והשימוש בו כחלק אינטגראלי מהמשחקים, מצביע על הקושי לתקן את מפגעי העבר, גם בהשקעות ענק, ואת המגבלות של היכולת האנושית מול אייתני הטבע.
אך גם שבמקום להיות יהירים וללכת עם ראש בקיר היו צריכים המארגנים לייצר חלופה למקרה שבו הנהר יהיה מזוהם והשחייה בו עלולה לסכן את הספורטאים. ונקודה אחרונה וחשובה מאין כמוה, שיתוף פעולה בין המארגנים לספורטאים בתחום הזה היה יכול לא רק למנוע יחסי ציבור שליליים, שפוגעים באסטרטגיה המקומית ובמהלכים עתידיים למעבר לאורח חיים סביבתי יותר, אלא אפילו לרתום אותם כשגרירים ירוקים.
המסקנה היא שתהליכים שכאלו, שכוללים שינוי תפישות והרגלים, חייבים לאזן בין רצוי למצוי ולהיעשות לא רק בשקיפות, אלא גם תוך שיתוף מתמיד עם כלל מחזיקי העניין וגמישות תפעולית. ותמיד צריך לזכור שבדרך קדימה להצלחה יש לא פעם כישלונות, אבל צריך להיזהר שהכישלונות לא ייקחו אותנו דווקא אחורה.
פרופ' עדי וולפסון הוא ראש המסלול לתואר שני בהנדסה ירוקה במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספרים "המשבר הגדול – עידן האדם: בין מבט מקרוסקופי למבט מיקרוסקופי" ו"צריך לקיים – אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
