בתקופת היורה המאוחרת, האזור שבו שוכנת כיום מדינת בוואריה בגרמניה היה ים טרופי ורדוד, שהכיל איים ושוניות. תכולת המלח הגבוהה, לעומת ריכוז נמוך של חמצן, סיפק את התנאים לשימור ברמה גבוהה של צמחים ובעלי חיים מתים. מאובן צב שהשתמר בצורה מושלמת בבוואריה תחתית - אחד משבעת האזורים המנהליים של בוואריה בגרמניה - הניב כעת רמזים חשובים הן על המין והן על בית הגידול שהיה קיים בדרום גרמניה לפני 150 מיליון שנה.
ממצאיו של מחקר שפורסם בכתב העת PLoS ONE, כללו את תיאור המאובן שנחשב לדגימה השמורה ביותר של המין סולנהופיה פארסונסי (Solnhofia parsonsi) שנמצאה עד כה. גפיו הקדמיות והאחוריות קצרות יחסית, מה שמצביע על כך שהצב חי ליד החוף, זאת בניגוד לצבי הים של ימינו, בעלי סנפירים דמויי משוטים מוארכים שחיים בים הפתוח.
"אף פרט של המין סולנהופיה פארסונסי, עם גפיים שנשמרו טוב כל כך, לא תואר בעבר", אמר פליקס אוגוסטין מהמחלקה למדעי כדור הארץ באוניברסיטת טיבינגן בגרמניה, פלאונטולוג של בעלי חוליות עם התמקדות במערכות אקולוגיות יבשתיות מזוזואיקוניות, שנמנה על צוות המחקר.
בנוסף לכך, גם ראשו ועורפו של מין זה השתמרו בבירור, כשהראש משולש בצורתו עם קצה ארוך ומחודד, באורך של קצת יותר מ-9 ס"מ (כמעט מחצית מאורך השריון). "מין זה אולי השתמש בראשו הגדול כדי לרסק פריטי מזון קשים כמו חסרי חוליות משוריינים, כפי שאנו רואים בחלק מהצבים המודרניים, אם כי אין זה אומר שהם היוו את תזונתו באופן בלעדי", הוסיף הפלאונטולוג ד"ר מרטון רבי, מהמחלקה למדעי כדור הארץ באוניברסיטת טיבינגן.
יחד עם זאת, ד"ר רבי הוסיף ואמר כי מבחינה אנטומית יש חיסרון ברור שכן לא ניתן לסובב את העצמות ולחקור את השרידים שהתאבנו, שכן הגוף נמצא בשלמותו - מה שמקשה על ביצוע סריקת CT למשל.
מקור השם סולנהופיה הוא במרבצי אבן הגיר של סולנהופן (Solnhofen) - אתר הממוקם דרומית לנירנברג בעמק אלטמיל (Altmühl). באתר הזה נמצאו מאובנים מפורסמים של ארכאופטריקס - סוג של דינוזאור דמוי עוף המהווה מאובן מעבר בין דינוזאורים מנוצים לעופות המודרניים ונחשב לקדום שבהם - כמו גם מאובניהם של פטרוזאורים וזוחלים ימיים רבים. שכבות אבן הגיר במרבצי סולנהופן, העשירים במאובנים, עוברות לאורך כל עמק אלטמיל, כשמאובן הצב שאותר כעת, נמצא במחצבה הממוקמת מערבה מרגנסבורג (Regensburg), עיר בבוואריה, על מפגש שבין נהר הדנובה לנהר הרגן, שם מתבצעת חפירה לאיתור מאובנים מזה כ-20 שנה.
"השימור האיכותי של המאובנים בשכבות אבן הגיר יכול להיות מוסבר על ידי התנאים הסביבתיים ששררו באותה תקופה", אמר אנדראס מאצקה מהמחלקה למדעי כדור הארץ באוניברסיטת טיבינגן, שהיה שותף למחקר.
לפני כ-150 מיליון שנה השתרע ים טרופי ורדוד על פני דרום גרמניה. הוא הכיל איים ושוניות רבים שהפרידו בין אגנים לים הפתוח. כאשר חלקיקים צפים שקעו אל רצפות האגן, נוצרו למעשה שכבות של אבן גיר. אם בעל חיים מת באותה העת, גם שרידיו שקעו לתחתית.
בשל חילופי מי הלגונה הנמוכים עם הים הפתוח, תכולת החמצן שם הייתה כה נמוכה ותכולת המלח כה גבוהה עד שצמחים ובעלי חיים מתים לא התפרקו, אלא השתמרו והתאבנו באבן הגיר - ממש כפי שקרה באופן כה ייחודי כפי שניתן היה לראות עם מאובן הצב הקדום. האזור נחשב לאחד מהאתרים החשובים בעולם למאובנים מהמזוזואיקון, שהחל לפני כ-250 מיליון שנה ונמשך עד להכחדת הדינוזאורים לפני 66 מיליון שנה.
המאובן סולנהופיה פארסונסי מדגיש את חשיבותו של האתר הספציפי בו נמצאו שרידי גופו לאחרונה. מאובני החולייתנים שנמצאו באבן הגיר באתר זה נחקרים כעת באופן מדעי, כשמוזיאון הדינוזאורים בדנקנדורף (Denkendorf) הסמוכה לשם מציג את הממצאים, כולל את אלו של סולנהופיה פארסונסי.