מעבר להיותו של האריה מלך החיות וסמל לבעל חיים אצילי ומלכותי, יש לו היסטוריה עשירה ומרתקת, שטומנת בחובה מינים נכחדים וקיום אינטראקציות עם בני האדם הקדומים.
אריה המערות (Panthera spelaea) הוא מין נכחד שחי בתקופת הפליסטוקן באירופה, צפון אסיה וצפון אמריקה. את שמו קיבל לאור גילוי מאובניו במערות וציורים בדמותו על קירות המערות מהתקופה הפליאוליתית העליונה. הוא נכחד לפני כ-12 אלף שנה, בשלהי תקופת הקרח האחרונה.
צוות מחקר בינלאומי, בהובלתו של ד"ר אלסיו יאנוצ'י מאוניברסיטת טובינגן, גילה באתר הארכאולוגי נוטארקיריקו (Notarchirico) הקרוב לעיר ונוסה השוכנת בצפון מחוז בזיליקטה באיטליה, עצם מטטרסלית באורך של כ-14 ס"מ, שלא רק הייתה העדות העתיקה ביותר לאריה הנכחד בדרום-מערב אירופה, אלא שפכה אור על ההתרחשויות לפני כ-660-610 אלף שנה באזור זה.
ממצאי המחקר פורסמו בכתב העת Journal of Quarternary Science. מדובר בחוליה נוספת בשרשרת תגליות עתיקות יומין שנחשפו באתר הארכאולוגי האיטלקי. התגלו בו המאובן האנושי העתיק ביותר באיטליה (הומו היידלברגנסיס), ואחת העדויות המוקדמות ביותר לתרבות האשלית (Acheulean) באירופה, עם תיעוד להתיישבות אנושית חוזרת ונשנית בתקופה שלפני 695 אלף שנה עד לפני 610 אלף שנה.
התרבות האשלית, שהופיעה כמיליון שנים קודם לכן באפריקה, התאפיינה בייצור גריזני יד וכלי אבן נוספים. מדובר באחת מהמסורות החשובות של ייצור כלי אבן על ידי בני אדם מהשלב המוקדם של תקופת האבן הקדומה. בין האתרים הארכאולוגליים שבהם התגלו מכלולי כלים מן התעשייה האשלית ניתן למצוא לא רק את אפריקה ואירופה, אלא גם את מערב ודרום אסיה והמזרח התיכון (לרבות ישראל).
3 צפייה בגלריה
אריה מערות בתצוגה של מוזיאון האבולוציה האנושית בבורגוס שבספרד
(צילום: Journal of Quaternary Science)
3 צפייה בגלריה
העצם המטטרסלית של אריה המערות הנכחד, שהתגלתה באתר הארכאולוגי שבסמוך לעיר ונוסה באיטליה
(צילום: Journal of Quaternary Science)
"התרבות האשלית הופיעה לפני יותר מ-600 אלף שנה באירופה, והתפשטה במהירות לאזורים הצפוניים והדרומיים", אומר ד"ר יאנוצ'י. בערך באותו זמן, במהלך המעבר בין הפליסטוקן התחתון והתיכון, התפשטו גם אריות ועוד כמה יונקים גדולים ברחבי אירופה.
"בתקופה זו השתנה קצב המחזורים של התקופות הקרחוניות והבין-קרחוניות. המחזורים התארכו, ונמשכו מסביבות 40 אלף שנה ל-100 אלף שנה. הדבר לווה בשינויים אקלימיים וסביבתיים משמעותיים, שחזרו על עצמם", הסביר ד"ר יאנוצ'י, תוך שימת דגש על כך שאותם שינויים הצריכו את יכולת ההסתגלות של בני האדם הקדומים ומינים אחרים באותה תקופה.
"התעמקנו בעיקר בגורמים ששיחקו תפקיד מרכזי בהתפשטות התרבות האשלית, תוך שימוש בשרידי היונקים, דוגמת אריה המערות, כמקור מידע. על כן, הגילוי של עצם אריה המערות, שתוארכה כבת יותר מ-600 אלף שנה, מחזק את הרעיון שמין זה היה חלק ממארג עשיר של בעלי חיים ששוטטו באזור זה באותה תקופה, לרבות הפכיקרוקוטה שמכונה צבוע ענק קצר-פנים (Pachycrocuta), ופיל היער האירופי שמוכר גם בשם פיל ישר-חט (Palaeoloxodon antiquus)", הוסיף ד"ר יאנוצ'י.
